הסיפור המרגש של האחים אבו סעדה
טרגדיה קשה, מאבק יומיומי ותמרון בין מגרשי הכדורגל לבתי החולים. מג'ד ממכבי דליית אל כרמל ומרואן מצור שלום איבדו את אביהם ואחיהם הבכור למחלת הסרטן.
זהו סיפורם הנוגע ללב של האחים מג'ד ומרואן אבו סעדה, שלמרות טרגדיה משפחתית קשה, מאבק יומיומי ותמרון בין מגרשי הכדורגל לבין בית החולים הם מצליחים לשמור על התקווה. אחד ניצח את המחלה והמשיך לשחק כדורגל, השני נחשב להבטחה גדולה. היום (ו') הם נפגשים על כר הדשא, כשצור שלום תארח (13:00) את דליית אל כרמל בליגה א' צפון.
מג'ד בן ה-30, הוא האח הבוגר לבית משפחת אבו סעדה ומשחק במכבי דליית אל כרמל בעוד הצעיר, מרואן בן ה-23, משחק במכבי צור שלום. הם תושבי הכפר עוספיה שליד חיפה ושתי הקבוצות שלהם משחקות באותו מחוז. אבל הכדורגל הוא משני כאן. מדובר במשפחה רדופת אסונות, שכדורגל מספק שביב של תקווה אשר מחזיקה את שני האחים עם אמונה ובעזרתה הם שומרים על אופטימיות.
זה התחיל בנעוריהם, כשאיבדו את אביהם ניזאר, לאחר מאבק ארוך ומתיש במחלת הסרטן. המשפחה וכל הכפר לקו בהלם על האובדן הקשה. מי שדאג, תמך ועזר לשני האחים הצעירים בתקופה קשה זו הוא אחיהם הגדול רדא. לפני כארבע שנים הגורל האכזר הכה בהם שנית, כאשר רדא חלה גם הוא בסרטן, והלך לעולמו זמן קצר אחר כך. המשפחה באותם ימים נקרעה לגזרים ולמג'ד ומרואן נותרו רק אימם פאטמה, ואחותם מלאק שהיא אמא לילדה בשם לילה.
כשמג'ד היה נער קטן, התגלתה אצלו אותה מחלה ארורה אך במאבק עיקש והמון תקווה הוא הצליח להתגבר עליה. אחד הדברים שעזרו לו היה האהבה לכדור שנתנה לו את התקווה להצליח ולהמשיך לבעוט עד היום הזה. הוא התארס לפני חודשים ספורים לבחירת ליבו דליה. מסיבת האירוסין שלו הייתה מאורע שמח מהול בעצב עם הרבה דמעות. לא רק של אושר ושמחה, אלא גם של צער על אביהם ואחיהם שלא זכו לקחת חלק ביום הזה.
מרואן הצעיר הוא הכדורגלן הכשרוני מבין השניים ולעומתו, מג'ד מעדיף להתפתח לכיוונים אחרים אך בכל זאת עוזר לאחיו הצעיר לטפח את הקריירה הספורטיבית שלו. בקריירה כל כך קצרה , הוא הספיק לשחק בהרבה מועדונים ובמיוחד במחלקות נוער מפוארות כגון מכבי חיפה והפועל פ"ת. כיום, הוא משחק במכבי צור שלום ממרכז הטבלה בליגה א' צפון. הוא גדל בבית"ר נס טוברוק ביחד עם קני סייף (שחקנה של גנט, גם הוא מעוספיה), ושניהם נהגו לנסוע יחדיו לאימונים עם אביו של קני, פרג' המנוח שדאג למרואן כמו אבא.
"האסונות לא שברו אותנו"
מה המשמעות של הכדורגל בחיים שלכם?
מרואן: "קודם כל זה חלום ילדות להצליח בכדורגל. אפילו אבא שלי המנוח רצה מאוד שאני אהיה שחקן ואני רוצה להגשים את החלום שלו ושל אחי. זה גם אתגר אישי בשבילי. מגיל צעיר אני עובר מכשולים וממשיך הלאה. האסונות לא שברו אותנו והם נותנים לי כוח להמשיך ולקוות לממש את הפוטנציאל שלי בכדורגל. האמת שאני לוקח את העצות של אבא שלי ואחי ומנסה ליישם את זה להצלחה".
מג'ד: "מאז שנולדתי הכדורגל היה הכל בחיים שלי. זה הביא לי הרבה שמחת חיים. עברנו תקופה קשה מאוד. אם היית שואל אותי לפני כמה שנים על פרישה, הייתי עונה לך שלא הייתי חושב על זה בכלל ולא רוצה להפסיק. היום אני שוקל את צעדיי".
כשאתם באים למגרש, באימון או במשחק, עולים בכם זיכרונות מהעבר?
מרואן: "וואו, זה דבר שקורה לי
הרבה. אבא שלי היה מסיע אותי לאימונים ולמשחקים. בכל פעם הוא היה יושב בצד ומסתכל עליי. הייתי רואה אותו יושב וכואב לו, ובכל זאת הוא היה מלווה אותי באימונים ובמשחקים. זו תמונה שלא אשכח בחיים".
איך הייתם מתמרנים בין מגרש האימונים לבתי החולים? Taboola
מרואן: בתקופה של אחי (רדא), הייתי בצבא ושילבתי הכל ביחד – כדורגל בתי חולים וצבא. בכל פעם שהייתי רואה את אחי בבית חולים, הרגשתי שיש עליי עוד יותר אחריות מצד המשפחה ושהגיע הרגע לתפוס את עצמי ולקחת אחריות".
איך הייתה החוויה לשחק בגביע מול הפועל ב"ש בטוטו-טרנר?
מרואן: "הייתה חוויה מדהימה לשחק בטרנר מול אלופת המדינה. זו פסגת הקריירה בינתיים. מבחינה אישית, פחות באתי לידי ביטוי. הרגשתי בעלייה למגרש שאחי ואבי מלווים אותי ומסתכלים עליי מלמעלה. מין הגשמת חלום".
מג'ד: "הייתי מאוד גאה באח שלי, זה מרגש ואני מאחל לו שיקבל את ההזדמנות ויצליח, כי הוא שייך לליגה הזאת".
שיחקתם אחד נגד השני פעם?
מג'ד: "לא. שיחקנו פעם יחד בעוספיה".
