בשנים האחרונות, אתלטיקו מדריד הפכה להיות קבוצה בדמותו של המאמן שלה. אפשר להגיד את זה על לא מעט קבוצות, אולי אפילו על אותה אתלטיקו בעידן לואיס אראגונס, הן כשחקן והן כמאמן. אבל אתלטיקו באמת התפתחה להיות זן מיוחד של קבוצה. נדמה כי לאורך הדרך כל מטאטא ירה. במלים אחרות, היו רגעים רבים שלא באמת שינה מי שיחק. הוינריות של סימאונה הרימה שחקנים שמושאלים לשנה, ושחקנים שהיו עלומי שם הפכו לכוכבים. בכל 4 השנים הקסומות האלה שחקנים באים והולכים, אך אתלטיקו ממשיכה להיות הצלע השלישית לברצלונה וריאל, גם בליגה וגם באירופה. וזה מדהים לחשוב שמתוך ששת הפינליסטיות האחרונות של ליגת האלופות, חמש היו אחת מבין שלושת הקבוצות הללו.
אתלטיקו גדלה כקבוצה. העונה היא יציבה יותר מבחינת סגל השחקנים והפכה להיות יעד מושך יותר. המועדון הפסיק להיות תחנת מעבר לשחקנים והחל לשמור על הכוכבים שהוא מפתח, ולקבוע מי הוא רוצה שיישאר ומי לא. לראייה, בעוד שבעבר התהדרה אתלטיקו בכוכב זמני ונוצץ (החלוצים פלקאו, מנדז'וקיץ', דייגו קוסטה ואפילו השוער קורטואה) והתפשרה על שחקני השלד (כמו פליפה לואיז, המגן השמאלי שיצא להרפתקה בצ'לסי וחזר), היום היא לא רק שומרת על שחקני הבסיס החשובים ביותר כמו קוקה וגריזמן, היא אף מפתחת כישרונות (קוראה וקראסקו שפורחים) ומשאילה שחקנים לקבוצות אחרות.
עם זאת, העונה משהו קורה באתלטיקו. לא הכל זורם על מי מנוחות. למעשה, יש רגעים שצריך לעצור, לשפשף את העיניים ולשאול – זאת אותה הקבוצה מתמול שלשום? האם זוהי האימפריה שבנה צ'ולו סימאונה כדי שתקרא תיגר על כל התארים? כבר בפתיחת העונה, החלה אתלטי לגמגם. תוצאת תיקו ביתית מול אלאבס החלשה במחזור הפתיחה, שכבשה ממש בשלהי הדקה ה-95 וספגה רק מפנדל קרוב לדקה ה-90 התלוותה לתיקו שני ברציפות במשחק נטול השערים מול לגאנס. בשלב הזה היה עוד אפשר לתקן. אם כי כשמסתכלים לאחור, מאז עונתו המלאה הראשונה של סימאונה כמאמן הקבוצה, עונת 2012-13, הקולצ'ונרוס מעולם לא פתחו ללא ניצחון במחזור השני. זה קרה בכל 4 העונות הקודמות, כשב-2 מהן (הזוגיות) היא מנצחת את שני מחזורי הפתיחה.
ההפסד 0-3 מול ויאריאל מוריד את אתלטיקו לשפל חדש. עוד לפניו, המאזן שלה ב-14 מחזורים ראשונים הוא הגרוע ביותר תחת סימאונה. בעונתו הראשונה, היו לאתלטיקו 2 הפסדים ותיקו אחרי 14 מחזורים. בעונת 2013-14 היה שיפור ניכר, כשרק שני משחקים הפרידו בין אתלטיקו לבין מאזן מושלם. במשחק אחד תיקו, באחר הפסד. אחרי עונת האליפות חלה ירידה מסוימת ביכולת הקבוצה, אך היא עדיין הפסידה פעמיים וסיימה שני משחקים בתיקו עד המחזור ה-14, ואותו דבר קרה גם בעונה שעברה. העונה הזו, שכאמור מסתמנת במגמה של שפל המדרגה, נפתחה עם מאזן של 7 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו ו-3 הפסדים, המאזן הרע ביותר תחת סימאונה ב-14 מחזורים. וזוהי מגמה שנמשכת.
חוסר היציבות של אתלטיקו בשנים האחרונות לא מנע ממנה לאיים כמעט בכל עונה על תואר מרכזי. ב-2012-13 היא לא הייתה קרובה לשני המקומות הראשונים, כשהשיגה 76 נקודות במאזן של 23 ניצחונות, 7 תיקו ו-8 הפסדים. אך היא ניצחה את ריאל מדריד בגמר הגביע. בעונה הבאה היא שיפרה את ההגנה וההתקפה שלה בצורה משמעותית. היא ספגה 26 שערים בליגה בכל העונה, 5 פחות העונה הקודמת וכבשה 77 שערים לעומת 65 עונה קודם לכן. התוצאה? היא זכתה באליפות ראשונה מאז 1995-96 (אז דייגו זכה עימה כשחקן) והגיעה עד לגמר ליגת האלופות. המאזן שלה היה הטוב בהיסטוריה של המועדון. היא זכתה ב-90 נקודות, במאזן של 28 ניצחונות, 6 תיקו ורק 4 הפסדים.
בעונה הבאה היא ירדה משמעותית ביכולת. היא כבשה פחות וספגה יותר, נכשלה במרוץ האליפות בליגה והודחה מוקדם בגביע וברבע הגמר של ליגת האלופות. בעונת המעבר הזו אתלטיקו לא איימה על תואר מרכזי, אבל זו הייתה עונת הפריצה של כוכבה הצרפתי אנטואן גריזמן. שחקן האגף שהפך לחלוץ בהדרכת צ'ולו כבש 22 שערי ליגה. אמנם במאזן רע של 78 נקודות, 23-9-6 (ניצ', תיקו, הפ') אך בעונה הבאה חלה שוב קפיצה ביכולת בזכות כוכביה החדשים של אתלטיקו. גריזמן שחזר את היכולת וכבש בעונה שעברה 22 שערים בלה ליגה. בנוסף, סיים בכל המסגרות עם 32 שערים, מאזן פשוט פנטסטי. אילולי כמה תוצאות רעות בשליש האחרון של העונה, הייתה יכולה אתלטיקו לנסות לקרוא תיגר על ברצלונה. אך שוב מאזן לא מספיק טוב (88 נקודות, 28-4-6) לא היה מספיק, גם אחרי 4 הפסדים רצופים של ברצלונה בישורת האחרונה.
עם זאת, גריזמן הסתמן כמניה בטוחה, ואף הוביל את הכובשים ביורו האחרון ואת צרפת לגמר, מה שהביא לו מקום שלישי ומכובד מאוד בכדור הזהב של פראנס פוטבול. אתלטיקו הגיעה שוב לגמר ליגת האלופות בפעם השנייה בשלוש שנים, והייתה לא פחות טובה מהיריבה העירונית בגמר. היציבות בסגל הייתה אמורה לגרום לקפיצה נוספת ביכולת. אבל דווקא העונה סימאונה פתאום לא פוגע. אם קראסקו שלו תופס את מושכות הכוכב התורני (כבש 6 שערי ליגה), הרי שהכוכב המרכזי שלו לא מתפקד באותה רמה. 6 שערים ב-15 מחזורים יביאו אותו ל-15 שערי ליגה אם ימשיך במגמה הזו. המאזן הנוכחי יביא את אתלטיקו לפחות מ-70 נקודות, ואם היא תמשיך בכושר הרע היא לא תעבור את 19 הניצחונות, כלומר היא עשויה לא רק לספוג את המאזן הרע ביותר בעידן סימאונה, אלא עשויה גם לאבד את המקום באלופות, אולי אף באירופה.
סימאונה צריך להחליט מה הוא עושה מכאן. אצטדיון ואנדה ההולך ונבנה אמור לשפר את ההכנסות ולחזק את מעמדה של הקבוצה במשחקי הבית מול קהל גדול יותר. כל אלה ייחשבו כקליפת השום אם אתלטיקו לא תתחיל להתייצב. גם העובדה שקראסקו כובש 10 שערים ב-20 הופעות לעומת 5 ב-43 בעונה שעברה לא תוציא את הספינה האדומה לבנה מהבוץ, אם סימאונה לא ימצא פתרונות ויוציא את הכוכב הכי גדול שלו מהמשבר. ההדים מנבחרת ארגנטינה והרוחות הלוחשות מאינטר לא עושות טוב למועדון, שקשה לראות לאן יגיע ללא האדם שבצלמו הוא נברא מחדש.
