רוקנבול – ההשפעה של להקות האצטדיונים על חווית הספורט

המוזיקה היא חלק חשוב מחיינו עוד משחר האדם, והיא מלווה אותנו בכל תחום בחיים. אם זה בשעות הפנאי, בבילויים, דרך שמחות, תפילות ולעתים אף באירועים טרגיים. גם בספורט, יש למוזיקה תפקיד חשוב, והיא מרוממת את רוחנו, משלהבת אותנו ומחברת אותנו לאווירה של תחרותיות. במשחקי הנבחרות אנו שרים את ההמנון הלאומי, ושומעים את המנון היריבה באקט של כבוד הדדי. כמו כן, לכל קבוצה יש שירים המזוהים איתה, שמלווים אותנו האוהדים לאורך השנים. לעתים מדובר בהמנון רשמי, כמו אלה של ריאל מדריד או ברצלונה, ולעתים הקבוצה מאמצת שיר, כמו במקרה של "You never walk alone". השיר מהמחזמר בשנות ה-40 שאוהדי ליברפול, ובהמשך גם אוהדי סלטיק, אימצו. המוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחגיגה הצבעונית והחוויה העשירה של עולם הספורט.

לאורך השנים, אמני הרוק הגדולים אימצו את אצטדיוני הכדורגל והפוטבול (ולעתים אצטדיוני כדורסל) כדי להפוך את חווית ההופעות למשהו גדול מהחיים. הקהל שמגיע להופעת רוק באצטדיון מקבל אווירה של גמר גביע, והדשא נכבש בידי המוני הקהל המשולהב. כך נוצרה תופעה הידועה כלהקות אצטדיונים. התרבות המוזיקלית של אמני האצטדיונים חוזרת כמו פידבק לספורט, כשרבים מהם כותבים שירים שהופכים להמנוני ספורט נצחיים, ובחלק מהמקרים, אם כי לא בכולם, זה גם מכוון. ברוס ספרינגסטין יצר כמה מההמנונים הגדולים של הספורט האמריקני, כמו "Born in the USA" והיה אחד מפורצי הדרך של אמני האצטדיונים בארצות הברית בשנות ה-70. הוא קיבל השראה מהספורט ליצירת כמה מלהיטיו הגדולים וכן לספר שחיבר לאחרונה. בנערותו, עסק 'הבוס' בספורט ושיחק בייסבול בליגת הנערים.

החגיגה המוזיקלית חדרה גם אל לב אירוע הפוטבול הגדול בעולם. הופעות המחצית של הסופרבול הפכו לרגע איקוני בספורט האמריקני. בכל שנה ההופעה הופכת לדבר גדול יותר, יוקרתי ובומבסטי יותר. הכל השתלב כשבסופרבול 2009 היה זה ספרינגסטין בעצמו שעשה גיג בלתי נשכח של 15 דקות. גם להקת דייר סטרייטס הפיקה להיט ספורט באלבום הנמכר ביותר שלה. ב-1985 יחד עם הלהיטים "Brothers in arms" " ו- "Money for Nothing", יצא השיר "Walk of life". הוידאו של השיר בארצות הברית מציג קטעי ספורט אמריקני, והשיר הפך לסוג של המנון ספורט.

והנה כמה מהמנוני הספורט הגדולים שיצאו מלהקות הרוק: "Start Me Up" של הרולינג סטונס, שיר המושמע לרוב לפני פתיחת משחקי בייסבול או פוטבול. הסטונס אף ביצעו את השיר בסופרבול 40; להקת ACDC ייצרה לאורך השנים תדמית של להקת המנוני רוק. בולט במיוחד השיר "Thunderstruck", שהפך להמנונן של 2 קבוצות בייסבול וכן קבוצת הוקי; שירים של להקות רוק עם להיט אחד גם כן כבשו את אוהדי הספורט, והבולטים ביניהם הם "The Final Countdown" של Europe וכמובן "Eye of the Tiger" של להקת Survivor. כולנו מכירים את השיר, אך קרוב לוודאי לא זוכרים את שם הלהקה. הוא אחד מרשימת המנגינות המפורסמות בפסקול שעשה את סדרת סרטי רוקי חוויה מרתקת ובלתי נשכחת גם לאוזניים.

להיט הרוק הכי פופולרי בשנים האחרונות במגרשי הכדורגל באירופה הוא "Seven Nation Army" של White Stripes. לעתים אפשר לשמוע את שני הקהלים שרים את ההמנון חסר המלים כשהקבוצה שלהם כובשת שער. זה הולך משהו בסגנון: "או, או, או…". והכי מדהים? לצד השני לא מפריע כשמשמיעים את אותו השיר כשהקבוצה שלו סופגת ואחר כך כשהיא כובשת. מעניין כמה מהאוהדים הנלהבים יודעים שמדובר בלהקה ובה שני נגנים בלבד.

מה שמאפיין את להיטי הרוק האלה הוא אלמנט של עצמה, שמעניקה השראה ומעוררת את הקהל. זהו אותו קסם פראי ומשוחרר, מעוטר בחספוס, וכן העובדה שמדובר בלחנים פשוטים ושירים קצרים יחסית, עם אופי המנוני. לרוב במילות השיר בולט סוג של "טראש טוק" ("Somebody better put you back into your place", "I wanna watch you bleed", וכולי), ויש להם אופי של "אין יור פייס", של גאוות יחידה ואמונה חדורה בקבוצה. הלהקה שהכי מזוהה עם המנוני הספורט האלה היא להקת קווין. אין להקה שיותר מכילה את הנוסחה ליצירת המנונים הראויים לאצטדיוני ענק, וגם בהופעות שלהם בסוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80 הדבר ניכר. הם שברו כל שיא קהל שקיים, וההזדהות של אוהדי הספורט עם כמה מהלהיטים שלהם הפכה את המנוני הרוק להמנוני ספורט, ובמידה מסוימת, קווין אף יצרה את הנוסחה לז'אנר הזה.

ב-1977 יצאו חברי קווין למסע הופעות בארצות הברית. זה קרה ממש אחרי ההופעה הכי גדולה שלהם בבריטניה, בה חוו לראשונה את הופעת האצטדיון. "הקהל כולו היה משולהב ושר איתנו את המלים לכל השירים", מספר הגיטריסט בראיין מיי. "זה לא היה נהוג באותם ימים. לרוב הקהל במופעי רוק היה עומד ומאזין לשירים". זה גרם להם לרצות להפעיל את הקהל בהופעות. פרדי מרקיורי, סולנה המנוח של קווין, היה פרפורמר מהגדולים אי פעם, והיה מהפנט את הקהל בעזרת כוח הציווי והקסם האדירים שלו. כל זה גרם לקווין לייצר שניים מהמנוני הספורט המוכרים והאהודים ביותר: "We Will Rock You" ו-"We Are the Champions".

"חשבתי מה קהל יכול לעשות בהופעה", אומר בראיין. "הם נמצאים בחלל צפוף למדי במהלך הופעה, אז לא הרבה. אבל הם יכולים לרקוע ברגליים ולמחוא כף. ולשיר". כך נולד הרעיון של  We Will Rock You. באותו הזמן נוצר שיר נוסף, הפעם של פרדי, שהפך להיות האח התאום של הראשון, We Are The Champions. "כשכתבתי אותו חשבתי על כדורגל", אמר פרדי. מאחורי השיר מסתתרת המשמעות האמתית של המנוני הרוק. פרדי כתב שיר על הצלחת הלהקה על אף הקשיים הרבים שליוו את חבריה בשנים הראשונות. הם קראו תיגר אל מול כל העולם, ויצאו מנצחים. יש לכך משמעות דומה לאהדת הספורט, אבל בניגוד אליו במופע הרוק יש איחוד בין כל חלקי הקהל.

"במשחק כדורגל יש שני מחנות אוהדים", אומר מיי. "זה כמו במלחמה. אבל במופע רוק אין צדדים, כולם שרים ביחד באחווה את השירים". שני השירים הוקלטו בארצות הברית וקיבלו גוון חד ופשוט יותר מהחומרים הקודמים של הלהקה. במהלך ההופעות קווין התבקשו לשיר את שני השירים ברצף, ובמקביל השמיעו אותם בתחנות הרדיו אחד אחרי השני, פעמים רבות ללא הפסקה. כך הפכו השירים לצמד בלתי נפרד עד היום. We Will Rock You  מושמע באירועי ספורט רבים, והיה השיר הכי מושמע בעונות הפוטבול והבייסבול בארצות הברית ב-2008 וב-2009. בנוסף, קבוצות רבות אימצו אותו כהמנון רשמי, ביניהן השיקגו בולס ומכבי תל אביב. We Are The Champions היה אחד השירים הרשמיים של מונדיאל 1994, וכמובן מושמע בכל ניצחון ספורטיבי ברחבי הגלובוס.

את צמד השירים הזה קווין הפכו לשיא ההופעות שלהם באצטדיונים הגדולים בעולם, ועם שני ההמנונים האלה הם היו מסיימים כל הופעה. שירים נוספים של קווין שהפכו להמנוני ספורט הם "Another One Bites the Dust", ושירים נוספים עם אופי המנוני. פרדי מרקיורי עשה פרויקט סולו ב-1988 יחד עם סולנית האופרה מונסראט קבאלייה, מה שהיה שיתוף הפעולה הראשון בין אמן פופ או רוק עם זמר מתחום האופרה. שיר הנושא באלבום הסולו של פרדי היה ברצלונה, שהפך להיות אחד משירי הנושא של אולימפיאדת ברצלונה ב-1992, וכן הושמע בגמר ליגת האלופות המפורסם והזכור של 1999 בין מנצ'סטר יונייטד לבאיירן מינכן שנערך בקאמפ נואו שבברצלונה. בגמר האלופות מונסראט ביצעה את השיר עם הקלטה של מרקיורי, שלא נכח באף אחד מהאירועים, היות ונפטר ב-1991 ממחלת האיידס, בגיל 45 בלבד.

לאחרונה חגגו את יום הולדתו ה-70 של פרדי מרקיורי המנוח. שני חברי הלהקה הפעילים, הגיטריסט בראיין מיי והמתופף רוג'ר טיילור, נמצאים בסיבוב הופעות עולמי עם סולן עכשווי והם מבצעים את הלהיטים הגדולים בפני מעריצים נלהבים. ב-12 בספטמבר השנה, בדיוק שבוע מיום ההולדת של מרקיורי, הם הגיעו לראשונה לישראל להופעה חד פעמית, והרקידו 50 אלף איש בפארק הירקון במה שהיה אולי מופע הרוק הגדול בישראל, לבטח בשנים האחרונות. היום, ה-24 לנובמבר הוא יום ציון 25 שנה למותו של פרדי מרקיורי, שהיה אחד מגדולי המבצעים, הפרפורמרים וכותבי השירים בתולדות הרוקנרול. המורשת שלו לעולם היא שיריו הנצחיים, שכולם המנונים: "Don’t Stop Me Now", "Bicycle Race", "Love of my Life", "Crazy "Little Thing Called Love", "Play the Game", "Somebody to Love" וכמובן "רפסודיה בוהמית" האלוהי הם נכס צאן ברזל של עולם המוסיקה, והקנו לקווין כוכב בשדרות הוליווד, את הכרטיס להיכל התהילה של הרוק ולפרדי את הכניסה להיכל התהילה של כותבי השירים.

בכל משחק של מכבי תל אביב ההיכל יתפוצץ מגאווה לצליליו של We will rock you, שירו של בראיין, כמו גם במגרשי כדורסל רבים אחרים באירופה ובאן בי איי. ובכל הנפת גביע או צלחת אלופים יתנוסס ברקע שירו של פרדי – אנחנו האלופים – We Are the Champions. לסיכום, המוסיקה היא חלק מהנוף של כל אירוע ספורט, היום יותר מתמיד. אמני הרוק הנצחיים ימשיכו ללוות אותנו במשחקים הגדולים, יחד עם ההמנונים המקומיים, שמשלהבים את הקהל ומעצימים את החוויה הספורטיבית של כולנו.

קישורים לעיון נוסף בנושא:

עוד על הקשר בין ברוס ספרינגסטין וספורט:

http://www.legendsofspringsteen.com/2013/02/sporting-with-bruce-springsteen.html

אוהדי לסטר חוגגים אליפות עם We Are the Champions של להקת קווין:

https://www.youtube.com/watch?v=CrIChUdQH6s