התהילה שלהם תלויה בהתקפה שכן הפסד לא ייתן לתצוגת ענק בין הקורות להיזכר, טעות שלהם יכולה לגמור עונה או המקרה של נבחרת טורניר. הם האחרונים שיכולים להציל את הכדור מהרשת, לגרום לשדרנים לצווח לתסכל מאות אלפי צופים, התזוזה שלהם על המגרש מסתכמת בעיקר בשליש האחרון של המגרש כשלפעמים הם קופצים לבקר את עיגול האמצע. כדורגל ברזילאי ושוערות זרים זה לזה כך שבמונדיאל 1950 שוער הנבחרת ברבוסה בחר להתייצב בשער ללא כפפות – כדי להרגיש את הכדור. טאפרל היה לשחקן הברזילאי הראשון בעמדת השוער שהוכיח כי הברזילאים יודעים להתעופף ולא רק ללהטט, הוא היה פורץ הדרך לדור שוערים שלא נפל מגדולי השוערים בעולם ואף התעלה עליהם – דידה, ז'וליו סזאר רוג'ריו סני ועוד. הסלסאו יודעים שרק עם יציבות בשער הנבחרת תוכל לשוב לימיה הגדולים ולהחזיר את אימתה על היריבות.
ז'וליו סזאר הוא השם הגדול האחרון שפיקד על ההגנה וגם טיטה מבין שהמפתח לגדולה נמצא בכפפה. לששת המשחקים בהם עמד על הקווים הוא זימן 4 שוערים שונים בלבד (ווברטון, אליסון, אלכס סנטנה ומרסלו גרואה) – כשהוא מעניק את חולצת ההרכב לאליסון (רומא) בכל המשחקים כשזה גומל לו עם חמישה משחקים ללא ספיגה (כולל משחק נגד מסי וארגנטינה), על הספסל הרכב השוערים המחליפים משתנה כשאלכס סנטנה ומרסלו גרואה מחליפים האחד את השני כשהשוער השלישי בסגל הוא ווברטון – שוערה של האלופה האולימפית המכהנת. היציבות שטיטה הביא בעמדת השוער מביאה אתה סוף לתקופה בה עמדת השוער הייתה קוף ניסיונות של המאמן כשאין ספור שוערים ברזילאים מוסיפים לרזומה שלהם הופעה בנבחרת. טיטה הוציא את הנבחרת לדרך חדשה – החזיר אותה לדרכה הישנה, המוכרת והאהובה כשהוא משחזר רגעי עבר קסומים עם הסגל הנוכחי וכמו שאומרים – ההתקפה מתחילה בהגנה – שהקפטן שלה הוא השוער.
אליסון שוערה השני של רומא הוא חתול במלוא מובן המילה. הברזילאי ממוצא גרמני ניחן ברפלקסים מדהימים, זריזות, אומץ ובעיקר ביטחון שנוגע בירח שגורם לו לפעמים לצאת לטיול מסוכן כשהוא מחמיץ את המפגש הרצוי עם הכדור. העובדה שהוא שוער צעיר לא משפיעה על המשחק שלו וגם כשהוא שוגה בהחלטה ההדיפה/יציאה הבאה שלו תהיה מלאת ביטחון – תכונה זו ללא ספק מועילה לו כשוער צעיר ונותנת שקט נפשי למאמן שיודע שהאיש בשער יציב ואינו זקוק לחיזוק מהקווים. את הקריירה שלו הוא חייב לאיש אחד – לא סתם אחד – דונגה, אחד המאמנים השנואים בברזיל אחראי על ההצלחה בשער. כשהיה באינטרנסיונל הוא נתן את הכפפות לילד ומשם הכל התגלגל לסיפור הצלחה.
יש לו שני חסרונות עיקריים:
1. אליסון שומט יותר מידי כדורים שהיה צריך לקלוט נקי, בינתיים החיסרון הזה לא משפיע על הספיגות שלו אך ללא ספק הנבחרת לא יכולה להסתמך על זה. יכול להיות שזה עניין של גיל וניסיון – ימים יגידו.
2. הילד מרגיש בטוח ברחבה ויכול ללא ספק לשמש כבלם גיבוי. הוא יודע לכפות על ההגנה שלו כשהיא נחשפת אך לא פעם הטיול על המגרש נגמר בכמעט ספיגה וסיבך את ההגנה – החיסרון הזה הוא אחד היתרונות הגדולים של אליסון שלא מפחד לצאת לקראת החלוצים אך השוער הצעיר צריך למצוא את האיזון, אחרת הטיילת עוד תיגמר ברשת.
למרות החסרונות אליסון הוא שוער העתיד של הנבחרת ואין ספק שמקומו בין הקורות של הסלסאו – כי דונגה אולי שנוא, תקטיקן, הגנתי ובעיקר "לא ברזילאי" אך הוא ידע למי לתת את הכפפות.
רפאל קאברל – השוער שמחמם את הספסל בנאפולי הוא אחת ההחמצות הגדולות של נבחרת ברזיל – היורש של טאפרל. שוער שעצר כמה וכמה פנדלים, נתן תצוגות ענק, הוביל את ההגנה של סנטוס והיה בורג לא פחות משמעותי מניימאר ב6 תארים שהוסיפו לארון בוילה בלמירו. משחק הרגל שלו מעולה, הוא נועל את השער ויודע לשחק עם הגנה מחוררת. הוא הקפטן של ההגנה ולא מפסיק לחלק הוראות לבלמים שלו – לולא הבצקת ביד לפני המשחקים האולימפיים בריו אין ספק שלברזיל היו היום בארון הגביעים שתי מדליות מוזהבות.
החיסרון היחיד של רפאל – זה שמונע ממנו לעמוד בין הקורות של הסלסאו הוא חוסר דקות משחק, הספסל של נאפולי – זהו השיבוץ של המאמן בשבילו ואין ספק כי כישרון ענק מחמם ספסל במקום להתעופף לעוד כדור.
רפאל לא מקבל דקות משחק ולכן כל טענה על אי זימון שלו כשיש עוד 3 שוערים כישרוניים לא הגיונית אך עם זאת תפקידה של הנבחרת הוא להעמיד את הסגל הטוב ביותר – הכישרון של רפאל הוכח ולכן יש לו מקום על הספסל כשוער שלישי, אם יקבל דקות במשחקי ידידות ללא ספק הוא יוכיח לכולם שהוא ההווה של הנבחרת – רק תנו לרפא לשחק!
ווברטון – האיש שעמד בין הקורות כל הדרך עד לזכייה היסטורית בזהב אולימפי והוכיח כי הבעיה 4 שנים קודם לכן הגיעה לפתרונה. ווברטון היה שם בשביל ברזיל על הבמה הכי מלחיצה על פני הקוסמוס – לעיני 200 מליון ברזילאים הבחור התעופף ושמר על שער נקי כשהוא סופג שער בודד בגמר. בדו קרב פנדלים שבסופו הזהב נשאר בבית ווברטון הראה כי עם קצת שפשוף וניסיון יש יורש לעוצר הפנדלים דייגו אלבס.
השוער הדי-אלמוני במונחים בינלאומיים, מלא פוטנציאל והוא ראוי להיכלל בסגל המורחב ולתת פייט על זימון כי במקרה של פציעה הוא יוזנק לעמדה להגן על שער הנבחרת.
אדרסון מוראס – השוער הצעיר (23) של בנפיקה ליסבון לא מפחד מהכדור גם אם רגל יריבה נשלחת קדימה – מוראס ממלא את תפקידו כראוי ומוודא כי הכדור ייעצר בין ידיו ולא ברשת. החונך שלו בבנפיקה הוא לא אחר מז'וליו סזאר השוער האגדי של אינטר ונבחרת ברזיל לשעבר ונראה כי הוא חניך מצטיין שכן כשהוא עומד בין הקורות הוא מעלה זיכרונות מתוקים מתקופתו של "הקיסר"(סזאר). אדרסון ראוי לקבל חולצת הרכב מטיטה – לפחות זימון.
אילו הם ארבעת השמות של הכישרונות הגדולים – השמות שעתידים לתסכל לא מעט חלוצים ושחקני התקפה, השוערים שיביאו במו ידיהם נקודות ותארים לקבוצות בהן ישחקו, לרשימה יכל להיכנס דייגו אלבס ולתפוס מקום של כבוד – השוער הברזילאי של ולנסיה אמון על אין ספור משחקים של קבוצתו שיכלו להיגמר בתבוסה שמנע, ה"תמנון" נותן תצוגות אך העולם שייך לצעירים וכשיש חבר'ה מהשורה הראשונה שרבים על זימון נראה כי הסיכוי שיקבל טלפון מטיטה הוא אפסי.
ברזיל סבלה ממחסור שוערים איכותיים – לא היה מחליף שימלא את מקומו של ז'וליו סזאר נאמנה, כעת ברזיל ניצבת מול דור מוכשר של שוערים צעירים מלאי כישרון והעובדה כי שוער יש רק אחד על המגרש יוצרת תחרות בריאה על העמדה וגם טיטה יודע – הלוואי ואילו יהיו הצרות של הסלסאו
