פושקאש – ככה אומרים אלוהים בהונגרית

הצטרפו לניוזלטר

הוא הימם את הונגריה, את העולם והיגר לספרד. שם הוא הימם את אירופה כולה. הוא היה לחלק מהמורשת של הענף שכולנו אוהבים ומכירים. הוא שינה את חוקי המשחק והניח יחד עם חברי נבחרתו את הבסיס לטוטאל פוטבול, וכן הניח עם די סטפאנו את הבסיס לאלגנטיות במשחק של הקבוצה החזקה באירופה עד ימינו – ריאל מדריד. בקריירה שנפרשה על פני עשרים ושלוש שנים של חלום הוא כבש שערים במספר לא אנושי – לא פחות מ-746 שערים. הוא נגע בשמיים וחזר משם בן אדם. זהו סיפורו של השחקן שכל משחק שלו זה שער בטוח. כמעט. סיפורו של פרנץ פושקאש.

פושקאש נולד בקישפשט, סמוך לבודפשט ב-27 לאפריל 1927 כפרנץ פורצלד. אביו היה ממוצא גרמני, ושינה את השם לפושקאש ב-1937 כדי להתאים את השם לסביבת המגורים. פרנץ הקטן גדל כהונגרי לכל דבר, ונמשך לכדורגל מגיל צעיר מאוד. בסמוך לשינוי שם המשפחה, החל הילד המוכשר לשחק במדי קבוצת הנוער של קישפשט בודפשט. הוא השתמש בשם בדוי כדי לשחק בקבוצה עד גיל 12 שהיה גיל המינימום להרשמה באותם ימים. פרנץ היה שחקן נלהב ומלא תשוקה כבר בתחילת הדרך. "גם כילד הוא היה מיוחד במינו", מספר עליו חבר ילדות. "הוא עשה בכדור מה שרצה".

בגיל 16 וחצי החליטו להעלות אותו לבוגרים. זה קרה בנובמבר 1943, תחת אביו, שהיה מאמן הקבוצה בתחילת דרכו של פושקאש הצעיר. חבריו לקבוצה אהבו אותו בשל אופיו הנוח וכינו אותו 'אוצ'י', כלומר חבר או אח קטן. עד מהרה הכישרון שלו הביא לו זימון ראשון לנבחרת בגיל 18. שם הוא עוד יעשה חיל. במשחקה הראשון של הונגריה מאז מלחמת העולם השנייה, כבש פושקאש שער בכורה בהופעת בכורה בניצחון 2-5 על אוסטריה (שהייתה אחת הנבחרות החזקות בעולם באותן שנים). במשחק הבא בדיוק חודש מאוחר יותר, כבש פושקאש צמד ראשון בנבחרת בניצחון 2-7 על רומניה. שנה אחר כך, ב-30 באוקטובר 1946, כבש פושקאש שלושער בניצחון הונגריה 2-7 על לוקסמבורג. המאמן שלו בנבחרת הלאומית גוסטאב שבש אמר עליו: "התרשמתי מאוד מסגנון המשחק שלו. הוא עתיד להיות אחד השחקנים הטובים בעולם".

ב-1949 הלאים הצבא את קבוצת קישפשט וכינה אותה בשמה החדש: "בודפשט הונבד". הצבא גייס את חברי הקבוצה, וכולם קיבלו דרגות. כך הפך כינויו של פושקאש ל'הרס"ר הדוהר'. במטרה להפוך את הקבוצה לכוח הונגרי ואירופי, גייס הצבא את טובי השחקנים מרחבי המדינה. יחד עם ג'וזף בוצ'יק, זולטן צ'יבור, גיולה גרושיץ' וכמובן החלוץ המדופלם שנדור קוצ'יש נבנו היסודות לא רק לקבוצה הגדולה בתולדותיה של הונגריה, אלא ל'קבוצה המוזהבת', 'ההונגרים המופלאים', דור הזהב של נבחרת הונגריה. פושקאש היה המנצח הגדול על התזמורת, המאסטרו של אחת הנבחרות הגדולות בהיסטוריה.

בהנהגתו, זכתה הקבוצה ב-5 אליפויות בתוך 6 שנים. בעונת 1947/48 הפך פושקאש לכובש המצטיין באירופה ובעולם, כשכבש 50 שערי ליגה ב-32 משחקים. ממוצע של 1.56 שערים למשחק. רק 10 פעמים כבש שחקן יותר שערי ליגה בעונה בהיסטוריה העולמית. אוצ'י זכה בתואר הכובש המצטיין בהונגריה 4 פעמים (1947–48, 1949–50, 1950, 1953). פושקאש הנהיג את נבחרת הונגריה להישגיה הגדולים ביותר. דור הזהב של הונגריה השיג 32 משחקים ללא הפסד בין 1950 ל-1954 והדירוג של הנבחרת הזו הוא השני בכל הזמנים (בדירוג נבחרות מצליחות בפרק זמן נתון, דירוג ELO).

לנבחרת, ששיחקה במערך 2-3-3-2 מיוחסים שיטות חדשניות בטקטיקה ובטכניקה, שמשתמשים בהן עד היום. פרנץ בעצמו המציא תנועות ותרגילים חדשניים, וייחס לנבחרתו את הטוטאל פוטבול המקורי. "כשתקפנו, תקפנו עם כולם. וכשהיה צריך להגן, כל השחקנים ירדו להגנה. היינו אב הטיפוס של הטוטאל פוטבול(שיטת המשחק באייאקס ובהולנד של שנות ה-70)". תפיסה זו מקובלת גם כיום. ניתן בהחלט לאמר כי יש לתת קרדיט לנבחרת הונגריה בכלל ולפרנץ פושקאש בפרט, את אחד התפקידים החשובים בכינון צורת משחק הכדורגל המודרנית. מאוחר יותר, היה פושקאש נדבך חשוב בהפיכת הסגנון של ריאל מדריד לאותו סגנון משחק התקפי שמאפיין אותה לאורך השנים.

מסע הקסם ההונגרי החל באולימפיאדת הלסינקי 1952. הונגריה הייתה בלתי מנוצחת מ-1950. צריך לזכור – כיום, האולימפיאדה היא טורניר לשחקנים צעירים כדי להשתפשף לקראת הדבר האמתי. אז, האולימפיאדה הייתה עדיין אחד הטורנירים החשובים בכדורגל. אמנם היו כבר שלושה גביעי עולם טרם 1952, אך עד 1934 זכייה באולימפיאדה הייתה זהה לזכייה במונדיאל. באולימפיאדה גברו ההונגרים 0-6 על מדליסטית הזהב ב-1948 שוודיה. בגמר פושקאש כבש שער ניצחון ב-0-2 על יוגוסלביה. ב-1953 שיחקה הונגריה של פושקאש בטורניר אליפות מרכז אירופה. היה זה הטורניר שקדם ליורו (או אליפות אירופה לאומות, שיוסדה ב-1960). הונגריה פרצה בסערה, וניצחה את כל המשחקים בדרך אל הגמר. איטליה נכנעה ללא תנאי 0-3 מול הקהל הביתי בסטאדיו אולימפיקו. שניים מהשערים בגמר היו מרגליו של פושקאש, שהיה מלך שערי הטורניר עם עשרה.

**הנבחרת האגדית של הונגריה בשיאה, 1953 (ויקיפדיה)**

אחר כך הגיע משחק ידידות נגד אנגליה בוומבלי. נבחרת אנגליה הייתה הגאווה של מולדת הכדורגל, ומעולם לא הפסידה משחק בוומבלי לנבחרת מחוץ לאי הבריטי. "לא ידענו מי הייתה הונגריה", אמר סר בובי רובסון. "השמות האלה לא אמרו לנו דבר. לא ידענו מי זה פושקאש, אבל בהמשך למדנו להכיר את השם. היה זה כדורגל חדש לחלוטין, כזה שמעולם לא ראינו". פושקאש, עם הספרה 10 על הגב, העניק משחק גאוני. הוא הפיל שחקנים על הדשא, בישל לחבריו, כבש צמד עם שמאלית קטלנית, והיה קרוב לבשל את אחד השערים היפים בהיסטוריה. למרבה הצער, הנגיחה של עמיתו פגעה רק במשקוף. אנגליה הובסה 6-3, פושקאש הוכתר פה אחד לאיש המשחק, שקיבל את הכינוי 'משחק המאה'. אנגליה לא הסתפקה בכך ודרשה משחק חוזר, הפעם בהונגריה. היה זה משחק הכנה למונדיאל 1954 רק 3 שבועות לפני פתיחת הטורניר. הונגריה ניצחה 1-7, וזו התבוסה הקשה ביותר בתולדות הנבחרת של מולדת הכדורגל אנגליה. וכמובן שוב צמד לפושקאש. הונגריה המופלאה הייתה ערוכה ומוכנה למונדיאל בשוויץ.

בתור הקפטן, פושקאש כבש שערים חשובים בשלב הבתים, אותו סיימה הונגריה במקום הראשון. את מערב גרמניה, ניצחו ההונגרים 3-8. במהלך המחצית השנייה, נכנס ליבריך הגרמני בצורה קשה ברגלו של פושקאש. הוא טען כי הקפטן ההונגרי התגרה בו ועשה ממנו צחוק על המגרש, מפני שעשה מה שרצה עם הכדור. פושקאש סיים את המשחק עם סדק בכף הרגל ולא שב לשחק עד הגמר. נבחרתו הצליחה להגיע לגמר ללא עזרתו, ובגמר הוחלט כי פושקאש שעדיין פצוע יעלה בהרכב במשחק נגד אותה מערב גרמניה. היה ברור שפושקאש צולע ואינו כשיר. למרות זאת, הוא נרשם להרכב, למורת רוחם של חלק מהשחקנים שטענו שהוא לא צריך לשחק בגמר.

**האגדה הלאומית מונצחת על בול (ויקיפדיה)**

על אף הפציעה, כבש פושקאש את השער הראשון לאחר 6 דקות. בדקה העשירית היה זה כבר 0-2 להונגריה. רק כדי לראות את המשמעות של פושקאש לנבחרתו, אותה גרמניה שחוסלה כליל בשלב הבתים בידי הונגריה עלתה ליתרון 3-2 כשנותרו רק 6 דקות לסיום המשחק. פושקאש כבש שער בדקה ה-89, אך הוא נפסל בטענת נבדל. הנבחרת הטובה בעולם הפסידה לגרמניה. הגמר הזה היווה את הבסיס לאמרה המפורסמת: "כדורגל משחקים 90 דקות, ובסוף גרמניה מנצחת". העם ההונגרי היה שבור, והמשטר הסובייטי החליט להסיר את ידיו מהנבחרת. פושקאש היה סמל של הצלחה עבור הסובייטים, והם השתמשו בו ובנבחרת כדי להראות שהם טובים מהמערב הקפיטליסטי. אך לאחר ההפסד, התנער המשטר מהנבחרת. בסוף 1956 פרץ המרד ההונגרי, והמשטר הקומוניסטי של ברית המועצות חזר לשלוט במדינה. הקבוצה והליגה פורקו. פושקאש וחבריו ננטשו באירופה לאחר משחק בגביע אירופה לאלופות. וכך הכדורגל, שהיה יחד עם שאר ענפי הספורט הביטוי היחיד של חופש הפרט, הפסיק להתקיים בהונגריה.

'אוצ'י' הבין שימיו ככדורגלן בהונגריה תמו. הוא כבש 358 שערים ב-349 משחקים במדי הונבד, ו-84 שערים ב-85 משחקים בנבחרת. עד היום הוא גדול הכובשים באירופה בנבחרות, והשני בעולם. אין ספק שהמאזן שלו היה משופר בהרבה אילולי השנתיים הבאות שיעברו על השחקן ההונגרי הגדול בכל הזמנים. אחרי שהקבוצה התפרקה ופושקאש לא חזר למולדת, היו שמועות שהוא מת. אבל הוא היגר לאוסטריה, ולבסוף לאיטליה. הוא שהה שם זמן ממושך כדי לשחק במדי מילאן, אך חוקים מנעו ממנו לשחק שם כזר. אותו הדבר קרה גם באנגליה. מאמן מנצ'סטר יונייטד היה מעוניין בו, אך אופ"א הטילה עליו עונש של שנתיים ממשחקים באירופה עקב העובדה שהיגר ממדינתו.

**תעודת שחקן בקריירה שנייה, הפעם בריאל מדריד (ויקיפדיה)**

לבסוף אחרי שנתיים ארוכות ללא כדורגל ועם משקל עודף, הגיע ההונגרי החביב לספרד. שם שיחק זמן קצר בצורה לא רשמית במדי אספניול. עד מהרה גילה אותו סנטיאגו ברנבאו. נשיאה המיתולוגי של ריאל מדריד החתים את השחקן. ברנבאו הביא לריאל את מדיניות החתמת השחקנים הטובים מכל העולם. הוא הביע אמון בפושקאש, על אף מצבו וחוסר אמון מצד כמה מחבריו לקבוצה שכינוהו שמן. ריאל הייתה הקבוצה החזקה ביבשת, כשהניפה כבר את שלושת גביעי אירופה הראשונים. מובן שהדרישות מכל שחקן חדש היו גבוהות מאוד. אבל עד מהרה, פושקאש השקיט את מבקריו, נכנס לכושר והפך לאחד השחקנים הבולטים בקבוצה. לראות שחקן שלא שיחק שנתיים מגיע לאלופת אירופה 3 פעמים ברציפות והופך בגיל 31 לשחקן משמעותי מצביעה שוב על גדולתו של פרנץ פושקאש האגדי.

פושקאש היה שמאלי, אך שיחק בצורה כמעט שווה בשתי הרגליים והיה לו משחק ראש מצוין. הטכניקה שלו הייתה מושלמת וחדשנית, ובהמשך השתלבה בצורה מושלמת עם זו של די סטפאנו. הוא היה השחקן הטוטלי. כבר בעונתו הראשונה כבש פושקאש 4 שלושערים, אחד מהם במשחקו השני בקבוצה. הוא סייע לריאל להגיע לגמר הרביעי ברציפות, כשכבש גם במשחק הראשון בחצי הגמר נגד היריבה העירונית אתלטיקו, וגם במשחק החוזר את שער הניצחון שהעלה את ריאל לגמר. בגמר לא שיחק עקב פציעה. בעונה הבאה 1959/60 התיאום בינו לבין די סטפאנו הפך לעיוור ומושלם. יחד הם הנהיגו את התקפת הבלאנקוס עד לגביע חמישי ברציפות, הישג ייחודי בתולדות המפעל. בחצי הגמר נגד ברצלונה כבש פושקאש, שקיבל את הכינוי 'פאנצ'ו' מחבריו, שלושה שערים בשני המשחקים. בגמר מול אייטראכט פרנקפורט כבש די סטפאנו שלושער, ופוקאש הוסיף רביעייה פנומנלית, שיא הכיבושים לשחקן בגמר אירופי. הניצחון 3-7 באותו גמר חלומי בהאמפדן פארק, גלאזגו נחשב עד היום למשחק הגדול בהיסטוריה. זו הייתה ריאל מדריד הגדולה בשיאה.

**הגביע החמישי ברציפות מגיע למדריד (ויקיפדיה)**

פושקאש ודי ספאנו, צמד מלכותי אחרי שביעייה לרשת של פרנקפורט (ויקיפדיה) — **פושקאש ודי סטפאנו, צמד מלכותי, אחרי שביעייה לרשת של פרנקפורט (ויקיפדיה)**

אחרי ההצלחה האדירה שלהם באירופה, ציפו מהצמד המלכותי של ריאל לשחזר את ההצלחה בנבחרת ספרד. די סטפאנו כבר היה כמה שנים בנבחרת הספרדית (באותן שנים היה ניתן לעבור בין נבחרות). פושקאש היה אמור להיות התוספת הסופית כדי להביא את גביע העולם לספרד. אבל ב-1962 די סטפאנו שהיה מעבר לשיאו ובן 36 לא שיחק משחק אחד אפילו בטורניר. פושקאש בן ה-35 לא מצא את הרשת בשלושה משחקים וספרד עפה אחרי שלב הבתים. שניהם פרשו מהנבחרת אחרי הטורניר. בריאל כבש פושקאש 20 שערי ליגה לפחות בכל אחת מ-6 העונות הראשונות שלו. הוא הגיע עוד פעמיים לגמר גביע אירופה (62, 64) אך הפסיד, למרות שלושער בגמר 1962. בגמר הגביע הספרדי באותה שנה הביא גביע למדריד עם שני השערים בניצחון 1-2 על סביליה בגמר. הוא סייע לקבוצתו להגיע גם לגמר גביע אירופה שמיני ב-10 שנים ב-1966, ועל אף שלא שיחק בגמר יש לו 3 מדליות של אלוף אירופה במדי המרנגס. הוא אימן במספר קבוצות אחרי הפרישה, הזכורה ביותר היא פנאתינייקוס, איתה זכה ב-2 אליפויות והגיע לגמר גביע אירופה 1971, שם הפסידו לאייאקס של קרויף. הוא נפטר ב-17 לנובמבר 2006, בדיוק לפני עשור אחרי שסבל ממחלת האלצהיימר.

**בנבחרת הספרדית זה לא ממש עבד (ויקיפדיה)**

פושקאש היה מלך השערים בספרד במשך 4 עונות, 1960, 1961, 1963 ו-1964, האחרון בגיל הבלתי ייאמן של 37. הוא כבש שני שלושערים באותה עונה, 1962-63 בשני משחקי הקלאסיקו. עם 158 שערי ליגה ב-180 משחקים בין גיל 31 ל-39 הוא עדיין הכובש ה-17 בכל הזמנים. עם ממוצע שערים של 0.87 למשחק, הוא השלישי בכל הזמנים בתולדות הלה ליגה (מסי וזארה 0.9, כ. רונאלדו 1.04). הוא היה מלך השערים בגביע אירופה פעמיים: 1964 עם 7, 1960 עם 12, ההישג הרביעי בהיסטוריה בעונה יחידה במפעל. עם 35 שערים ב-39 משחקים הוא בין 20 הכובשים הגדולים במפעל. הוא כבש 7 שערים במשחקי גמר גביע אירופה, יותר מכל שחקן אחר (במשותף עם די סטפאנו). סגן מלך השערים בכל הנבחרות אי פעם עם 84 שערים, הוא השחקן החמישי בתולדות ריאל מדריד בטבלת מלך השערים עם 242 שערים ב-262 משחקים, בממוצע של 0.92 שערים למשחק, שני רק לכריסטיאנו רונאלדו. הוא גם השחקן היחיד יחד עם די סטפאנו שהיה מלך השערים ב-8 עונות שונות בליגה בכירה כלשהי בכל תולדות הענף.

אז איפה נמצא פושקאש בין גדולי השחקנים? אין ספק שהוא אחד מעשרת הגדולים. בכך יסכימו כל המומחים וכל ההדיוטות. אם נשאל את מגזין וורלד סוקר, הם יענו מקום שביעי; הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (IFFHS) מעניקה לו את המקום השישי במאה העשרים. בין האירופאים, היא נתנה לו מקום מספר 4. פיפ"א הייתה יותר אמביוולנטית, ופשוט שמה אותו ברשימת 100 הגדולים שלה. על פי הנתונים הרשמיים של האגודה לרישום שיאים וסטטיסטיקה בכדורגל (RSSSF), פושקאש הוא הכובש הרביעי בהיסטוריה. עם 746 שערים רשמיים, ניצבים לפניו רק פלה עם 767 (רשמיים), רומריו עם 772 וכמובן גדול המבקיעים בכל הזמנים ג'וזף ביקאן האוסטרי עם שיא של 805 שערים.

בשערי ליגה הוא גם כן רביעי עם 517 כאלה. עם זאת, IFFHS הכתיר אותו כמלך השערים של המאה ה-20 בליגות. הסיבה לכך היא שהוא היחיד מבין ה-4 הראשונים שכבש את כל שעריו בליגה ראשונה. אבל לגבי מקומו בכל הטבלאות האלה, יש שלושה דברים שצריך לזכור: האחד, בשיא הקריירה שלו נגדע רצף המשחק של פושקאש לשנתיים. אנו לא יודעים עד כמה זה פגע בכושרו בהמשך, ללא ספק זה פגע כך או אחרת. בנוסף, בשנתיים האלה הוא לא כבש שערים. בהתחשב בממוצע השערים שלו, היה כובש לפחות עוד 65 שערים בשנתיים האלה. אם כן, הוא היה עשוי להגיע ליותר שערים מביקאן, ובליגות תחרותיות יותר. הדבר השלישי הוא, שאלמלא היה נפצע בשלב הבתים, אין כל ספק שהונגריה הייתה חוזרת על התצוגה מול גרמניה בשלב הבתים. פושקאש היה המרכיב הגאוני, האקס פקטור של הנבחרת, ועם הסדק בכף רגלו לא היה מסוגל להנהיג את הנבחרת הגדולה בעולם לניצחון בגביע.

**מאמנה של פנאתינייקוס 1971 (ויקיפדיה)**

קרוב לוודאי שעם ניצחון ב-1954, עם שנתיים נוספות בריאל שהיו כוללות עוד שני גביעי אירופה ועם מלכות השערים בכל הזמנים, היה אפשר להגיד פה אחד כי פושקאש הוא שחקן הכדורגל הכי גדול שהיה לנו. למרבה הצער, ניאלץ בינתיים להשאירו בין עשרת הגדולים. ואיתו ישכנו לעד: פלה, מראדונה, די סטפאנו, גרד מולר, זידאן, קרויף, כריסטיאנו רונאלדו, מסי וקרוב לוודאי ביקאן. או שחקנים דומים נוספים. כך או כך, 10 שנים בלעדיו נראים כמו נצח. כיום השער הטוב ביותר מקבל פרס על שמו, פרס פרנץ פושקאש. יש רחוב על שמו, ואצטדיון בבודפשט על השם שלו. כאגדה שסיימה את הקריירה בריאל מדריד, דבר נדיר כשלעצמו, נזכור אותו בזכות שעריו והישגיו: