כבר יותר מ20 שנה שהן שולטות בצורה כמעט מוחלטת בגרמניה, מפתחות יריבות משובחת לאורך השנים שברובה מציגה קרבות ספורטיביים על המגרש אך גם מחוצה לו. בין לבין גם הייתה מחווה לא אופיינית של הבווארים שהצילו את בורוסיה דורטמונד מפשיטת רגל (גם על מנת לשמור על היריבות) מחר (בשעה 19:30) הן נפגשות שוב, כשהפעם במוקד יעמוד שחקן אחד מכל קבוצה. ה"דר קלאסיקר", הקרב על גרמניה ואחד המשחקים המעניינים שיש באירופה.
"אסור להניח שרק שני המועדונים יהיו מעורבים במירוץ האליפות, שאלקה תהיה מעורבת, מנשנגלאדבך ולברקוזן חזקות, גם שטוטגרט, האנובר וברמן, וסביר להניח שקבוצה או שתיים שאיננו חושבים עליהן ירשימו". "אני יכול לחשוב על מספר קבוצות שיהוו חלק מהמירוץ. קחו את לברקוזן או שאלקה, גם שטוטגרט או מנשנגלאדבך". כך נשמעו לפני כמה שנים מי שהיו מאמני באיירן מינכן ובורוסיה דורטמונד (הציטוטים בהתאמה) יופ היינקס ויורגן קלופ. אין ספק שמדי פעם יש קבוצה אחת שמפתיעה ומתברגת בצמרת לתקופה מסויימת, אבל הליגה הגרמנית בשנים האחרונות שייכת לשתי קבוצות בלבד.
עד אמצע שנות ה-90 לא היתה יריבות אמיתית בין באיירן לדורטמונד, בעיקר כי האחרונה הייתה חלשה מדי, אבל בשנת 1995 הכל השתנה. המאמן אוטמר היצפלד (אז בן 45) הגיע לדורטמונד ובעזרת "הקוורטט הצהוב" – מיכאל צורק, מתיאס זאמר, אנדי מולר וקרל-היינץ רידלה – הוביל את דורטמונד לשתי אליפויות גרמניה ראשונות.
בבוואריה לא אהבו את הפריחה מהצפון. ראשי המועדון, כך לפי שמועות באותה תקופה (שחלקן אומתו עם השנים) החלו להפיץ שמועות על שחיתות בדורטמונד והוסיפו לכלוכים שונים. ב-1997, אחרי שתי האליפויות של דורטמונד, באיירן החזירה לעצמה את התואר. המשחק בין השתיים באותה עונה הביא איתו את אחת התמונות הזכורות ביותר בכדורגל העולמי באותם שנים. לותר מתיאוס של באיירן נעמד מול פרצופו של אנדי מולר וסימן בעזרת אגרופיו תנועה של בכי. מולר לא הגיב, אבל הרגיש מושפל. התגובה של דורטמונד מיד לאחר מכן היתה הזכייה ההיסטורית בליגת האלופות. היצפלד עזב את דורטמונד אחרי שהניף גביע האלופות ושנה לאחר מכן הנחית את הפצצה כשחתם בבאיירן. זו הייתה חתיכת בגידה, שהלהיטה עוד יותר את התחרות בין שתי הקבוצות. הגעתו של המאמן לצד האדום רק סימנה את ההתחלה של הקרבות מחוץ למגרש בין השתיים, קרבות שממשיכים עד היום.
בשנת 2001, סבסטיאן קל, ששיחק באותה העת בפרייבורג וסומן כקשר האחורי הבא של גרמניה (לפני שפציעות עצרו את הפריצה הגדולה) כבר היה חתום אצל הבווארים, אך במהלך בזק שוכנע לחתום בסופו של דבר בדורטמונד ולימים גם שימש כקפטן שלה, הפך את עצמו שנוא אצל אוהדי באיירן ואפשר לומר שהיה השחקן הראשון שביצע מעבר בין היריבות (אמנם לא ישיר, אך בהחלט גרם למריבות בין השתיים). השנאה של באיירן לקל היא כלום לעומת השנאה של אוהדי דורטמונד למי שהיה אחד האלילים שלהם- מתיאס זאמר. מי שהוביל את דורטמונד לזכייה בליגת האלופות קיבל על עצמו את תפקיד המנהל המקצועי של מינכן לפני כמה שנים וגרם להרבה לבבות שבורים, בהמשך הוא שבר עוד כמה כאשר היה אחד הגורמים המרכזיים למעברו המתוקשר של מריו גצה (שאליו עוד נחזור).
ב-2004 דורטמונד ניצבה על סף פשיטת רגל והשתמשה בכל עזרה כספית שהיא הייתה יכולה לקבל. בין היתר היא פנתה לבאיירן מינכן בבקשה להלוואה וקיבלה ממנה שני מיליון יורו. רבים חשבו שהעזרה הכלכלית תביא לסיום היריבות הקשה, אך כמה שנים לאחר מכן, כשהצהובים כבר התאזנו כלכלית, עלו טענות שבמינכן דרשו ריבית גבוהה להלוואה, יריבות אמיתית בכל מקום כבר אמרנו?
אז מעבר של מאמן מקבוצה לקבוצה היה לנו, קרב מתוקשר על שחקן מבטיח גם קיבלנו (וגם על מרקו רויס היה קרב תקשורתי בתקופתו בגלאדבך) עכשיו הדובדבן הוא המעבר הישיר של שחקנים בין שתי הקבוצות. שחקנים שעוברים מיריבה מושבעת לשנייה יש לנו בכל העולם (גם בביצה המקומית לא חסר לנו) ובין באיירן מינכן לבורוסיה דורטמונד היו לא פחות משמונה מעברים ישירים כאלו! המפורסמים שבהם היו טורסטן פרינגס, תומאס הלמר וכריסטיאן נרלינגר בעבר, אך החשובים יותר היו מהעת האחרונה – מאטס הומלס שעבר כשחקן צעיר והעונה חזר למועדון נעוריו במינכן, מריו גצה שהעונה חזר הביתה לדורטמונד על מנת לשקם את הקריירה שלו אחרי באיירן וכמובן רוברט לבנדובסקי שרק משתבח ממשחק למשחק.
אמנם כל השחקנים כבר הספיקו לפגוש את האקסיות בצורה זו או אחרת, אך מי שבאמת יעמוד במוקד יהיה מריו גצה, שכבר הצהיר שהמעבר לאדום היה פזיז ומוטעה, ורוצה להוכיח שהוא אמנם לא אותו גצה מגיל 18 שסומן כמסי הגרמני, אבל הוא עדיין יכול להוביל קבוצה ולהיות כוכב עולמי על המגרש.
היריבות מרובת השנים תמיד מספקת לנו משחקים מעניינים והעונה, שבורוסיה חוזרת לעצמה אחרי עונה קשה, יהיה חם ומעניין מתמיד ב"דר קלאסיקר"
