עומר אצילי בגרנדה הספרדית – מה דעתכם? החלטה טובה או גרועה שלו? ומה הסיכויים שנראה את יצחקי חוזר לבית"ר?
אז אחרי שהסאגה המתמשכת של קיץ 16' הסתיימה סוף סוף, ועומר אצילי חתם בגרנדה מהליגה הספרדית הראשונה, זה הזמן לנתח את מה שצפוי לו, וגם לקבוצה שהשאיר מאחור, שהיית כל כך תלויה בו – בית"ר ירושלים. לדעת רוב פרשני הכדורגל בארץ, סיכויי ההצלחה של אצילי די גבוהים. הוא יוצא לשחק בקבוצה שצמאה למישהו שירים אותה, ועם הכישרון של הילד, ובתנאי שיהפוך לגבר על המגרש (זה אומר המון חוצפה, קצת תעוזה, ומספיק בטחון עצמי), הוא יוכל להיות המושיע האמיתי של גרנדה העונה. כמו רוב חובבי הכדורגל בארץ, גם אני שואל את עצמי, האם הוא יצליח כמו רביבו ובניון? החולקים עמו תכונות דומות כמו מהירות מחשבה, זריזות רגליים, מסירה טובה, בעיטה מדויקת ושליטה בכדור.
החלק הפסימי שבי מזכיר לי שגם ברק יצחקי ב2007, כשהליגה כאן הייתה קטנה עליו, כאשר הוא שיחק בעמדה דומה לאצילי עם אותם יתרונות על המגרש, לא הצליח בקדנציה הקצרה שלו בגנק הבלגית וחזר עם הזנב בין הרגליים. אלא שההבדל באופי של שני השחקנים האלה – הוא זה שמעניק לאצילי את הצ'אנס האמיתי להצליח. הרעב הבלתי פוסק שלו, מול השאננות ותחושת הכוכבות והשובע שמלווה את הקריירה של יצחקי ומונעת ממנו להוציא 20% מהקסם שיש לו ברגליים, הם שאמורים לעשות את ההבדל. ומה יעשו אוהדי בית"ר? יעודדו את הכוכב לשעבר מהמרקע, או שמא ייחלו לכישלון שלו מטעמי חוסר הסתגלות ותירוצים ישראלים אחרים, כדי לקבל אותו בחזרה עם סולחה פומבית בבית משפחת טביב? הרי אצילי בעצמו הבטיח שבארץ הוא ישחק רק בבית"ר.
ההשוואה בין השניים מתבקשת בימים אלו, כשנדמה שהגעה של הנסיך האובד הופכת לאפשרית יותר ויותר, ואולי גם תמזער על הדרך את הנזקים שהותירה העזיבה של אצילי. הנסיך האשקלוני שהגיע לבית"ר בגיל 17 וזינק במטאוריות כבר מהרגע הראשון, הוא סמל לכדורגלן הישראלי הקלאסי. יצחקי, הוא לא סתם סמל, הוא גם מודל לחיקוי, בדרכו שלו. הרבה משחקני ליגת העל אולי לצערינו, אבל בטח לאור תרבות הספורט הקלוקלת כאן, היו רוצים להתחכך עם דוגמניות, זמרים וסלבס, אבל הם בקושי נכנסים למסיבה. יצחקי, עם טונות של קסם אישי, חיוך כובש וחבר אחד מפורסם ש'חולה על כדורגל' והכניס אותו עמוק לתוך הביצה המקומית, נהנה ללכת על החבל הדק שבין המגרש למועדון הריקודים. עומר אצילי לעומת זאת, הוא כל מה שהיינו רוצים שהשחקנים שלנו ישאפו להיות. נכון, אצילי עמוס בכשרון, אבל הוא בעיקר מכונה של עבודה קשה ומקצוענות. מישהו שמע על אצילי כשהיה בגיל 21, לפני שנתיים? מישהו סימן אותו ודחף אותו לנבחרות הצעירות מגיל קטן? התשובות הן לא ולא. אצילי נלחם והתאמן קשה בראשון לציון הקטנה, הגיע לבית"ר, וגם אז לא נח והפך מעוד נער צעיר שמקווה לפרוץ (ואוי, כמה כאלה ראינו בשנים האחרונות) לכוכב בקנה מידה שזוכה להשוואות עם ענקים כמו יצחקי ואוחנה. הוא שיפר את השליטה בכדור לרמת אמן, את היציאה מהמקום הפך לנשק קטלני, הציג בעיטה נקייה ועוצמתית שלא ראינו מאז נמני וזוהר, ואפילו התחזק מבחינה גופנית (מה שעדיין לא מספיק לרמות של הלה ליגה). אצילי כבש את הלב של אוהדי בית"ר בעיקר בגולים שלו, אבל גם בשקט הנפשי שלו, ברחבה ומחוץ למגרש. הוא ניחן ביכולת להשכיב כל יריב על המגרש, אבל גם במבנה אישיות שמסוגל לשים את הכל בצד, ולהביא למגרש יכולת מקצועית גבוהה ביותר, נטו. בכלל, באופן די מוזר, קיבלנו את היכולת המדהימה של אצילי בחודשיים האחרונים כמובן מאליו. לא הרבה פירגנו לו על כך, אבל זה המקום להצדיע לילד בן 23 שכל המדינה מתעסקת לו בעתיד ובכיס, והוא מצליח לתת את התקופה הכי טובה שלו בקריירה דווקא באותם ימים. ואם נחזור ליצחקי, אז מכבי כנראה תביא חלוץ זר, אחרי ששיחררה את אורלנדו סה, ויצחקי עצמו גם ככה לא מרוצה ממעמדו אצל ארבלדזה, כך שרבים הסיכויים שהשידוך הזה ייצא לפועל בימים הקרובים. יצחקי יכול להוסיף ולהפוך עונה בינונית של בית"ר לעונה גדולה. למרות אוסף התכונות השליליות שציינתי קודם, ברק מביא איתו גם שק של "דברים טובים". הוא חלוץ של מספרים, שועל קרבות ותיק בליגה שלנו, ועם המעמד והגיל רכש לעצמו גם מנהיגות שהתווספה לניצוצות שתמיד היו לו ברגליים. החיבור שלו עם איתי שכטר חברו הטוב, ועידן ורד, עימו זכה בתארים כנער צעיר בתחילת הקריירה, יכול להפוך את הצפייה במשחקים של בית"ר לתענוג גדול.
אלי טביב הפסיד הרבה מהמניות שלו מבחינה תדמיתית, באופן שבו ניהל את המערכה להשארת אצילי. מערכה שהוא עצמו יצר. אלא שהתדמית של טביב מעולם לא הייתה בשמיים, ועכשיו, עם יפעיל את חושיו החדים כמו פעם, יפתח את הארנק וינחית בבית וגן את חלוץ מכבי, הוא עוד עלול להרוויח בגדול. ואף מילה על הקהל, שישמח לקבל בחזרה את מספר 9 האגדי.
