כאשר הבקיע הובאן את שערו בדקה 48, המשחק שינה פנים. כל המפקפקים הושתקו, והמעטים שהאמינו שהמהפך אפשרי מהדקה הראשונה, חגגו. באר-שבע הייתה רחוקה 42 דקות, ממהפך היסטורי. הם היו רחוקים 42 דקות, מלהפוך לאחד הסיפורים הגדולים ביותר של הכדורגל הישראלי, ואולי גם האירופי. אך לאחר שארבעת הדקות הלא מוצדקות של תוספת הזמן נגמרו, החלום נופץ לרסיסים. למרות הניצחון המדהים של האדומים על סלטיק, אלופת סקוטלנד אין ספור פעמים, היה חסר לאלונה ברקת וקבוצתה רק שער אחד, כדי לעלות לבמה הגדולה מכולן, ליגת האלופות.
אוהדים ופרשנים רבים לא האמינו כי באר שבע טובה מספיק כדי לנצח. הם אמרו: ״אם באר שבע תנצח 1-0, כולם יהיו מרוצים וזו תהיה סנסציה, המטרה של הבאר-שבעים היא לצבור מומנטום חיובי לליגה״. הם טעו, וטעו בגדול. אני ועוד מעטים, כן האמינו שהמהפך אפשרי, לא בגלל הרצון שקבוצה ישראלית תעבור שלב, או בגלל הרצון שתהיה סנסציה. לא בגלל אהדה לקבוצה, אלא כי הם האמינו בקבוצה הצנועה, שרק לפני מספר חודשים זכתה באליפות היסטורית.
למי ששכח, במשחק בגלאזגו, סלטיק ירדה להפסקה כאשר היא מובילה 3-0. גם אז, המפקפקים הצהירו בקולי קולות כי זה היה צפוי, וכי באר שבע לא טובה מספיק. אז באר שבע הזכירה לכולם כי היא עדיין במשחק. כבר בתחילת המחצית השנייה, האדומים צימקו ל 3-2, אבל ההלם שבאר שבע היו בו המשיך. חילופים נהדרים של ברנדון רוג׳רס גרמו לתוצאת הסיום להיראות כפי שהיא, 5-2. הסיבה, הכנה לקויה של ברק בכר. נכון, לכאורה אין קשר על למשחק אתמול מה שהיה שבוע שעבר, אבל כדי להבין מדוע 2-0 ביתי לא הספיק לבאר-שבע לעבור שלב, צריכים להתחיל מההתחלה.
באר שבע היא קבוצה צנועה, עם צוות מקצועי שלא ידע איך להתמודד מול קבוצות בעלות היסטוריה עתיקה ועצומה, בקיצור, טירונים. נכון, הצוות הזה זכה בליגה הישראלית, עשה סנסציה שתיזכר לדורות רבים, אבל ההכנה של הצוות הזה למשחק נגד הקתולים מגלאזגו, היה כושל. השם סלטיק הדהד ברחבי המועדון. המסורת של המועדון העתיק היא זו שניצחה את המשחק ההוא, ועוד בתוצאה המרעידה. השחקנים עלו למגרש בהלם טוטאלי. אמאלה, ברנדון רוג׳רס, ניר ביטון, האם אנחנו מספיק טובים? אלו המחשבות שעברו על הקבוצה באותם 90 הדקות. למרות חצי הקאמבק שהיה שם, הם רעדו. למרות המשפט הקלישאתי, שאומר שהמאמן לא משחק, אלא השחקנים, את האשמה צריך לקחת בכר.
המאמן, אקס קריית שמונה, למד מהטעויות שעשה במשחק הראשון, והצליח בששת הימים שהיו לו, להכניס רוח לחימה בקבוצתו. הרוך והפחד שהיו במשחק הראשון, הפכו לעוצמה ולכוח שהשחקנים הראו במשחק השני, בואו ונודה באמת, רק ב-75 הדקות הראשונות. הלחץ שסלטיק הפעילה לפני שבוע נעלם, ועבר לאדומים. הגנת הברזל, שאפיינה כל כך את באר שבע בעבר, שלא הייתה קיימת בגלאזגו, הגיעה אתמול לטוטו טרנר. כל זה, בגלל ההכנה של בכר.
למרות כי בכר עושה פלאים בבאר שבע, יש דבר שהוא, ורוב המדינה מפספסת. עשיתי כמה בירורים, ומסתבר כי אוגו ונוואקמה נמצאים ברשימת ״5 הזרים הטובים ביותר בארץ כיום״. הופתעתי. צפיתי בשני המשחקים נגד סלטיק, ראיתי את משחקי הליגה של האדומים, גם בעונה שעברה, ואני יכול לספור את הפעולות החיוביות של שניהם, בשני המשחקים ביחד, רק בעזרת כף יד אחת. ישנם רבים שלא יסכימו איתי, אך התנועה, האגו והרצון שלהם להיות עם הכדור כמה שיותר, המסירות הלא מדויקות והלחץ שהם לא מפעילים על שחקני ההתקפה, הם אלו שמנעו מבאר-שבע להבקיע חמישייה אתמול. כן כן, חמישייה.
תופתעו לשמוע, כי אני חושב כי באר שבע היא קבוצה טובה יותר מאלופת סקוטלנד. ״מה, מה פתאום? סלטיק זכתה ביותר מ-100 תארים בהיסטוריה שלהם, אתה לא יודע על מה אתה מדבר..״ אלו מילים שככל הנראה, רבים מכם, אומרים לעצמכם כרגע. באר שבע ניטרלה את סלטיק לחלוטין. הקבוצה בעלת 100 התארים לא הייתה קיימת אתמול פשוט. מלבד התקפה מתפרצת אחת לקראת סיום המשחק, שגם היא הסתיימה בהדיפה של דודו גורש, ובעיטה מסובבת ששיפשפה את הקורה, סלטיק לא הייתה קיימת. זה היה כאילו הקבוצות התהפכו, כאילו באר שבע הפכה לסלטיק, וסלטיק לבאר שבע.
זה אפשרי. למרות שהכדורגל הישראלי הוא לא מקצועי וטוב, קבוצות כמו סלטיק ואולימפיאקוס הן קבוצות שבאר שבע מסוגלת לעבור. אני לא אתפלא אם וכאשר תפגוש באר שבע בעתיד קבוצות בסדר הגודל הזה, ותנצח אותן. למה? כי באר שבע היא קבוצה מאוד מוכשרת. הם זכו באליפות, כי הם היו הטובים ביותר באותה שנה. נכון, למרות שזהבי עזב לסין, נראה כי טל בן חיים מנסה למלא את הוואקום העצום שהוא השאיר, ובינתיים גם מצליח. נראה כי מכבי תל אביב לא נפגעה כל כך, ונראה שגם השנה יהיה קרב צמוד בין 2 הקבוצות הללו על האליפות. למרות זאת, באר שבע יותר טובה ממכבי תל אביב.
יסלחו לי אוהדי הקבוצה הצהובה. למרות שהאוהדים הללו מיד ישלפו מהזיכרון את ה 3-3 המדהים נגד באזל, תנו לי להזכיר לכם משהו. במהלך 2 המשחקים, מכבי תל אביב בעטה 3 פעמים לשער בסיכום 2 המשחקים (!), לא יותר. את שלושת השערים הבקיע ערן זהבי. אין פלא שהקבוצה הזו הבקיעה רק שער אחד בבתים של ליגת האלופות. נכון שהם פגשו קבוצות כמו צ׳לסי ופורטו, שאתמול פירקה את רומא בתוצאה 3-0, אבל את דינמו קייב הם היו חייבים לנצח. דינמו קייב היא קבוצה ברמה של אולימפיאקוס וסלטיק. למרות שבאר שבע תיאלץ לחכות עוד קצת, כדי לנסות ולהגיע למעמד הזה, אבל לדעתי, באר שבע הייתה מנצחת לפחות משחק אחד, אם היא הייתה במקום התל אביבים.
אם לסכם בקצרה, אז זו אכזבה. מאכזב שראדי החטיא פנדל, מאכזב ששחקנים כמו הוגו ונוואקמה משחקים בקבוצה הטובה בארץ, מאכזב שאין לקבוצה כושר משחק מעבר לדקה ה-75, מאכזב. למרות כל המינוסים הללו, באר שבע עמדה איתנה, וניצחה את סלטיק בתוצאה הכי מרה שיש, 2-0. במשך 42 דקות הייתה תקווה ל-״סנסציה״, כפי שקיוו לה רבים. הניסיון הוא זה שהעלה את ברנדון רוג׳רס וקבוצתו לליגת האלופות, בפעם הראשונה מזה 3 שנים. הניסיון שכעת יש לבאר שבע, שיכולה להסתפק בידע שהיא רכשה לאורך 7 הימים האחרונים. השאלה כיום, היא האם באר שבע תצליח לעבור לשמינית גמר (או לפחות ל32 האחרונות) בליגה האירופאית, כל זאת תלוי בהגרלה.
