הפרויקט של אלונה ברקת נמשך כבר כמעט עשור. בתקופה הזו ידעה הקבוצה אכזבות ושמחה, עליות וירידות. בשלוש השנים האחרונות עלה הפרויקט מדרגה, כשהיא הפכה לאלטרנטיבה אמיתית למכבי תל אביב; כל כך אמיתית שהקבוצה מבירת הנגב זכתה באליפות היסטורית אחרי 40 שנה. וזה קצת מזכיר את סיפורה של לסטר. כמובן שלסטר היא האגדה שעל כנפיה ייזכרו גם הסיפורים הכי מרתקים של סינדרלות שיצאו למסע של הצלחה קסומה. אך מה שמקביל בסיפור הוא הדרך, החזון של המאמן העומד מאחורי המושכות.
בכר הציג לחניכיו מוסר עבודה גבוה ויוצא דופן במושגים ישראלים. הוא לא התבייש לדבר על ניצחון גם כשהקש היה קרוב לשבור את גב הגמל מהדרום. ואם בעונה שעברה עדיין עשה זאת בשמץ של היסוס לאור החזרה הזמנית לפסגה של מכבי תל אביב בעת הפלייאוף המשוגע שעבר עלינו, הרי שכעת, אחרי שלמעשה עבר את המשוכה הגדולה ביותר, הביטחון המלא נשקף מעיניו של המאמן שלא מפחד. עתה, כשבאר שבע נמצאת במשחק פלייאוף זוגי עם האפשרות הריאלית להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות, נשאר לה רק לעשות דבר אחד – להיות במקום הנכון בזמן הנכון, כי זהו רגע האמת.
הפרויקט של ברקת וכן זה של גולדהאר, שאפשר לכנותו עמית (לפחות במונח האירופי, שם מכבי והפועל ערבות זו לזו, בניגוד לליגה), הרי ששניהם נשענים מלוא תמוך על כתפיה של ליגת העל הצנומה שלנו. אבל לא רחוק היום שבו גם מקום שני בליגה הזו יוכל להיות באותו סיבוב מוקדמות של המפעל האירופי הראשון ביבשת. כל מה שצריך לקרות הוא המשך העונה הטובה שיש לקבוצות שלנו באירופה. המשך שצריכה להיות לו מסורת. אם כן, המשענת החזקה של הפרויקטים האלה היא דווקא המפעלים האירופיים. המשמעות? עלייה לשלב ליגת האלופות לא רק תספק ניקוד לבאר שבע, אלא לכל הליגה ולכל הקבוצות האחרות. העלייה תחזק את הקבוצה ואת השם שלה באירופה. העלייה תממש את המדיניות של בכר, מדיניות של אין פחד, של הכל אפשרי. והיא תאפשר לאלונה להמשיך ולחזק את הקבוצה, מה שיגרור חיזוק נוסף ורב יותר גם בשאר קבוצות הצמרת, חיזוק שגם הקיץ הזה תפס תאוצה משמעותית.
אם נפנה רגע אל המשחק עצמו, הרי שלא ברור מצבו של ויטור שסבל מפציעה, וברדה לא צפוי להיות בסגל הערב. גם ביטון, המקביל הישראלי של הקבוצה מגלאזגו, לא ישחק במפגש המרתק בנכר. באר שבע רוצה להוציא תוצאה טובה בסלטיק פארק. לעשות את זה בחוץ, כמו במשחק הראשון מול אולימפיאקוס, משחק שלמעשה הביא את ההכרעה חזרה לטרנר. שם כידוע עם הקהל הביתי הכל בגדר האפשרי. באר שבע צריכה ללמוד לא להיות תלויה בברדה. אם משהו נלמד במשחקי גביע הטוטו ואלוף האלופים, היא שזאת עובדה מוגמרת שכמעט כל שחקן בבאר שבע אפשר להחליף על ידי שחקן אחר. זו כמובן תוצאה של עבודת רכש נכונה במועדון האדום. באר שבע תצטרך לדעת לשחק ללא ברדה במשחקים החשובים. זה מפתח להצלחה עבורה. כי ברדה נושק לגיל פרישה, כי הסגל בנוי על רוטציה, וכי באר שבע אולי הכי טובה היא זו שנותנת לשחקנים שלה להוביל.
את המחיר של אי הרכישה של הוגו אלמיידה, על אף שלא נוטים ממש לדבר על זה מאז שהעסקה ירדה מהפרק, נדע בעיקר הערב. אם החלוצים מלבד ברדה מספיקים לבכר כדי להשיג כרטיס ישיר לאלופות, אם לאו. ואם התשובה היא כן, הרי שבכר הרוויח מכך את העצמאות בחוד, כי ברדה עבור באר שבע הוא עדיין מה שזהבי היה עבור תל אביב. וזה לא בריא. בטח לא לקבוצה שצריכה לדעת בקרוב להסתדר בלעדיו, וכעת זקוקה לרוטציה רחבה כדי לעשות מה שאף קבוצה ישראלית אחרת לא עשתה – לשחק בליגת האלופות ולזכות באליפות בק טו בק. מה שקצת הפריע לתכניות היה סדר המשחקים הלקוי של באר שבע, שנבע מתכנון שגוי של המנהלת. לשחק 3 משחקים בשבוע, אחד כל 48 שעות גבה את מחיר הפצועים שעשוי להיות גורלי. איך עשו זאת אחרי העומס שהיה לקבוצה אחרי המשחק הקשה נגד אולימפיאקוס אי אפשר להבין או להצדיק.
באר שבע באלוף האלופים הופיעה רק אחרי חצי שעה של משחק ואיימה ברצינות על השער רק אחרי 50 דקות. הסיבה? עייפות. התוצאה? פצועים. מי אשם? תשפטו אתם. הערב האלופה הישראלית צריכה לשים את הכל בצד ולשחק כמו ששיחקה נגד אולימפיאקוס. הערב זו תהיה אופרה אחרת. סלטיק היא קבוצה שכבר התחילה את הליגה, שהחלה את העונה מוקדם מיריבתה הישראלית; קבוצה שרגילה לשחק באירופה, אם כי לא הייתה בשנתיים הקודמות בליגת האלופות; קבוצה שתרצה להוכיח שהשם באר שבע זה באמת לא דומה לחיפה, מכבי או הפועל תל אביב באירופה. בכר יצטרך להביט להם בירוק של העיניים, להגיד במבטא ישראלי סי וו פלה ולתת את משחק חייו עם הבחורים שלו. כדי שבפעם הראשונה בהיסטוריה נוכל להגיד בריש גלי: הפועל באר שבע תשחק בליגת האלופות!
