ווין רוני הוא שחקן גדול את זה כולם יודעים. הוא ניצב במקום השני בטבלת מבקיעי כל הזמנים ביונייטד עם 245 שערים, ובמקום ה9 בכמות ההופעות עם 521 משחקים במדי השדים. אז למה בעצם רוני לא מוזכר בנשימה אחת עם שחקנים כמו: סר בובי צ'רלטון, פול סקולס וגארי נוויל?
אז נכון שהוא לא גדל במחלקת הנוער של היונייטד ונכון שהוא הגיע אליהם רק בגיל 18, אך מאז הוא זכה באינספור תארים כבש בצרורות ולא עזב את הקבוצה במשך 12 שנים ולו לעונה אחת. ווין הוכיח נאמנות לקבוצה ויכולת אישית נהדרת. הוא הסתדר עם כל אחד: כריסטיאנו רונאלדו, דימיטר ברבאטוב ורובין ואן פרסי. עם כל אלה ועוד שיחק רוני בהצלחה מרובה ללא מריבות ופיצוצים מיותרים. (טוב נו אולי חוץ מרונאלדו שקצת קשה לשכוח את התאקל ביניהם במונדיאל 2006).
אז אולי אלה הכותרת שיצאו בשנים עברו על כך שהוא לא מרוצה במועדון ומבקש לעזוב.
בעונת 2010 ביקש ווין מסר אלכס פרגוסון מאמנו דאז, לעזוב את הקבוצה.
במשך שבועות רבים לאחר מכן התקשורת כבר העבירה אותו למנצ'סטר סיטי לריאל מדריד ולצ'לסי.
אך למרות ששום דבר מזה לא יצא לפועל ושרוני נשאר ביונייטד ואף הפך לקפטן, מהאוהדים הוא לא יצא נקי.
ואולי בכלל זאת היכולת החלשה שווין מציג בשנים האחרונות. הוא בועט פחות, מבקיע פחות ומשפיע פחות מבשנים עברו.
אחת הסיבות ככל הנראה היא היעדר חלוץ טוב נוסף לידו. בשנתיים האחרונות רוני משחק לבד בחוד כששחקני הכנף משחקים רחוק ולא מרבים להיכנס לאמצע. ווין לא מזכיר את רוני של פעם ומתקשה לסחוב את ההתקפה על הגב. גם הפציעות שבאות מדי פעם לא תורמות ולוקח לו זמן לחזור לכושר מחדש.
העונה היא הזדמנות עבור רוני. נבנתה סביבו קבוצה חזקה עם מאמן טוב שתרוץ רחוק העונה. אם השילוב בינו ובין זלאטן יצליח רוני יצליח להחזיר חלק מהיכולת והחדות שהוא איבד. אם הם גם יקחו אליפות רוני יוכיח לנו שהוא לא רק שחקן גדול, אלא גם אגדה.
