היורו תמיד היה חממה של הפתעות. יוון ודנמרק הן דוגמאות מצוינות לקבוצות שעשו היסטוריה על הבמה של גביע אירופה לאומות. אבל המבנה החדש והמשונה שיצר פלאטיני, כוכב יורו 1984 ואקס-נשיא אופ"א, גרם למצב דמיוני של שתי מחנות נגדיים בשלב הנוקאאוט של יורו 2016: מחנה הגדולות ומחנה הקטנות. בצד אחד ניצבו הענקיות אנגליה, ששוב נגלתה כענק הננסי, האלופה המכהנת ספרד, הפיינליסטית איטליה, אלופת העולם גרמניה והמארחת צרפת. בצד השני, למעט קרואטיה ובלגיה על תקן המפתיעות האפשריות, שיחקו הנבחרות ה"קטנות" בראשות וויילס ופורטוגל, שכצפוי נפגשו כל אחת עם המפתיעות החזקות. אבל היורו-פנטזי הזה מראה לנו שהכל אפשרי, כשמדינה של פחות מחצי מליון תושבים מדיחה את אנגליה הבועטת (בדלי) שהמשיכה שוב לבכות כל הדרך אל הבית.
ספרד חשבה שמוראטה יציל אותה. היא שמה את האסימונים על רגליו של נוליטו חסר הניסיון, והשאירה שמות חשובים בבית או על הספסל, שמות כמו קוקה ואיסקו, שכלל לא זומן, הדור החדש והמוכשר של הכדורגל הספרדי. אלו שחקנים שהיו יכולים לעזור לספרד לשנות את שיטת המשחק ולגוון את הנעת הכדור. אבל השחקן הכי חשוב שנשאר בבית היה אל ניניו טורס, השחקן שכבש בשני גמרים של יורו ברציפות. השחקן הספרדי הפעיל עם הכי הרבה שערים במדי הלה רוחה הציג סיום עונה מרשים כשהיה בין הכוכבים הראשיים בדרך של אתלטיקו לגמר האלופות, אבל דל בוסקה רווי ההצלחה לא ספר את החלוץ המדרידאי. את מחיר הזימונים והציוותים שילם המאמן בריבית, במשחק חלש מול נבחרת מגובשת שפירקה את הספרדים לגורמים. לא חכמה, כי ספרד מפורקת עוד מהמונדיאל, אז לא עברה אפילו את שלב הבתים, והייתה לאלופת העולם השלישית בלבד שלא עוברת לשלב הנוקאאוט (כשהקודמת היא לא אחרת מאשר איטליה..).
מוראטה עשה טורניר מצוין עם שלושה שערים, גם נוליטו היה לא רע, אבל בעידן של פוסט צ'אבי, שהיה הברומטר והמוח מאחורי ההצלחות של הלה רוחה בשלושה טורנירים רצופים, ועם סיום דרכו של צ'אבי אלונסו הותיק אחרי המונדיאל המאכזב, ספרד היא פשוט צל של הנבחרת הגדולה שהייתה. שחקני הדור החדש איכזבו בחלקם, הגדול שבהם הוא אסייר יארמנדי, שממש לא דמה לאלונסו כפי שציפו ממנו בלה רוחה ובריאל מדריד. לא נעשו ההתאמות הנכונות בסגל, וכשאתה שם את יהבך על אדוריס, חלוץ בן שלושים וחמש אחרי שיאו שאמור להיות תחליף לטורס, מול ההגנה החזקה ביורו, זה פשוט לא רציני. הבסקי הישיש התפרק מול הגנת יובנטוס האימתנית והפך לחילוף מבוזבז כי אחרי חצי שעה של משחק יצא עם זנב מקופל בין הרגליים בקול מייבב אל מחוץ לתחומי המגרש. מנגד יש לשבח קבוצה איטלקית מגובשת ומאומנת שפשוט נראית מפחיד. אם מישהו שאל את עצמו מה הפלא, אז ענה לו קונטה מה הפלה. החלוץ הנפלא פורח בסקוואדרה אזורה וכנראה שבארץ המגף אין הרבה חיבה לסגנון הספרדי חסר העוקץ. קונטה קינטה היפנט תיק תק את דל בוסקה, והקץ לפייסטה של ווסקטס. ספרד תצטרך לעשות אחורה פנה, ריסט באטן, ולבנות מחדש. למאמן הבא צפויה עבודה קשה תחת עיני השור האדום והזועם של הקהל הספרדי, שחזר אל עידן האכזבה הממושך טרם תקופת ההצלחות שחלפה לה.
ועכשיו אנו מקבלים משחק אדיר של גמר ברבע הגמר, כמיטב תפריט במסעדת כוכבי המישלן של מישל. גרמניה תנסה להראות שהיא לא זבוב בצלחת של יריבתה הגדולה. אחרי שהפסידה לה כבר 11 פעמים וניצחה חמש ניצחונות, כשבשמונה טורנירים לא זקפה אפילו אחד מהם, יוצאת המיינשאפט היום בעשר להוכיח שהיא ראויה לגמר. כמובן שאיסלנד או צרפת "הקטנה" עוד לא אמרו את דברן, אבל זו ההזדמנות הגדולה של הגרמנים לשנות את ההיסטוריה. הכדורגל הגרמני הזכיר לאורך השנים את הכדורגל האיטלקי, בעיקר בשמרנות ובקצב המשחק. כיום, הליגה הגרמנית היא לפחות שוות כוחות לליגה של ארץ המגף, והיא מייצרת את אחת מחמשת הקבוצות הטובות ביבשת, באיירן, וביום טוב אפילו שתיים מהן, כשדורטמונד היא תמיד כוח אלטרנטיבי. השחקנים שלה טכניים ומהירים יותר מבעבר, והכדורגל שלה מודרני ושוטף. השמות שלה נוצצים בכל חלקי המגרש, מההגנה דרך הקישור ועד להתקפה, והיא נראית כמו הקבוצה הכי שלמה בתחרות.
דווקא עכשיו, עם המדליה של אלופת העולם, ועם שחקנים אדירים הנמצאים בשיאם, בראשם התחכום של מסוט אוזיל הנהדר וטוני קרוס המשובח, יחד עם העלייה המטאורית של דרקסלר והחוד המסוכן עם גצה, מולר ומריו גומז צריכה גרמניה לגרום ליואכים לב להריח ניצחון ראשון במסגרת רשמית על הנבחרת הכי מנחסת של המיינשאפט. ואם לא לקחת ללב, אז לפחות לשאוף להכרעה. הניצחון צריך לבוא דרך ההגנה, ומרכז השדה. זה יהיה קרב שרירים אדיר, כזה שלב צריך לקחת נשימה עמוקה לפני ולתת מעצמו את כל הידע הטקטי העומד לרשותו. כמובן שההתקפה תצטרך להיות מוכנה, אבל כבר ראינו מה קרה לבלגיה המוכשרת מול האיטלקים. הם הפכו אותה לעקרה ומשעממת. אם תצליח גרמניה להחזיק בכדור, להניע אותו, ולגבור על מרכז השדה העיקש של איטליה, היא תוכל גם להגיע למצבים ולכבוש. וזאת ההזדמנות שלה.
וויילס ופורטוגל עברו את המשוכות שלהן. אם וויילס עשתה זאת בעזרת יכולת וברק, עשו זאת הבחורים של סאנטוס בעזרת סאנצ'ז ואבק. היכולת של הסלסאו לשבש את משחק הנעת הכדור של הקרואטים, והיכולת של הטריו הקדמי נאני, כריסטיאנו וכמובן אקס פקטור קווארזמה לעשות את הפעולות המעטות והמכריעות הספיקו לה כדי להגיע עד לרבע הגמר. מכאן זה כבר לא יספיק. וויילס היא נבחרת בריטית עם כדורים ארוכים ומהירות בהתקפות המתפרצות, עם כדורגל סוחף שבו כל שחקן יכול להבקיע. נבחרת חסרת אגו שיש לה כוכב על כמו גארת' בייל ורוח ווינרית תדרוש מהכוכבים של סאנטוס לשחק כמו ברזילאים מהעבר ולהפיק את הכדורגל הכי טוב שיש להם אחרי טורניר ארוך ועונה מתישה. מול בלגיה הוכיחו הוולשים שגם את פסגה זו הם כבר קאנו, ושבייל פגיעה זה סוג של מוטו. אם כן זה לא סוד או ראמזי להגיד שהם עשויים להיות הקינג של היורו. מכאן? השמיים הם הגבול. מה שבטוח, ריאל מדריד שולחת את בי או את סי לגמר היורו. וזאת כנגד כל הסיכויים.
