ליגת העל בכדורגל לא בדיוק מהליגות החזקות באירופה (אם כי יש הטוענים שהיא השישית בטיבה). אבל גם לארצנו החביבה הגיעו מדי פעם זרים איכותיים. כעת אפשר לראות שאיכות הזרים שמגיעים לשחק בישראל הולכת ודועכת והשמות הגדולים מגיעים בעיקר למכבי ת"א וגם לשם לא תמיד יהיו אלה שחקנים משמעותיים מדי. אם פעם בית"ר ירושלים התהדרה בשלישיית כוכבי נבחרת הונגריה כאשר הייתה בצמרת אז כיום מכבי ת"א, המועדון המוביל בארץ, יכול רק לחלום להביא שחקן בשווי של זולטן גרה או אדם שאלאי, כוכבי נבחרת הונגריה הנוכחית.
פעם בזמנו שיחקו במכבי חיפה ז'וטאוטאס, רוסו ופראליה., שחקנים שהגיעו מליטא וקרואטיה והיו כוכבי הנבחרת שלהם. ז'וטא היה הקפטן, רוסו היה ביורו-2004 עם הקרואטים ופראליה סיפק אף הוא מספר רגעים לא רעים בכלל.
כל זה התאפשר מכיוון שהם הגיעו לארץ לפני שנכנס לתוקף מטבע האירו בחרבי הישבת, כאשר כל אותם שחקנים העדיפו את השקל הישראלי (או יותר נכון הדולר האמריקאי שבעזרתו סיכמו את החוזים שלהם בארץ) לעומת הליטאס והקונה המקומיות שהיו להם. עם כניסת מטבע האירו לשוק (שאמנם לא החליף את הקונה הקרואטית אבל בהחלט חיזק אותה) וכניסתם של אותן מדינות לגוש האירופי השחקנים היוצאים מאותן מדינות מעדיפים להישאר בארץ המוצא או לחפש יעד אחרי ברחבה אירופה וכך נשארנו "תקועים" עם זרים דוגמת טאדאש קיאנסקאס ואנטוניו מרסיץ', לא בדיוק שווי ערך ויכולת לז'וטאוטאס ורוסו.
אנדראס פרוחורנקובס הגיע בזמנו למכבי קרית גת, קבוצה עם תקציב שכעת יכול לשמש רק קבוצה בליגה הלאומית, ושלוש שנים לאחר אותו מעבר בישל את השער היחיד של לטביה ביורו 2004. כעת בכסף שהובא אז ב2001 אפשר יהיה אולי לסכם עם שחקן מתחתית הליגה בלטביה. יש גם את "אלמנט הפספוס" כמו שהיה למכבי חיפה עם אדריאן סילבה. הקשר הפורטוגלי הגיע מספורטינג ליסבון בהשאלה עם אופציית רכישה של פחות מחצי מיליון יורו. בחיפה ויתרו עליו מהר מדי מבלי לתת לו זמן התאקלמות, כעת שחקנה של נבחרת פורטוגל לא נמכרת למונאקו תמורת 10 מ' יורו מכיוון שספורטינג חשבה שההצעה נמוכה מדי מצד הצרפתים.
אמנם יש בליגת העל שחקנים מהגוש האירופי שהם ברמה גבוהה אבל הקבוצות ש"אימצו" אותם נאלצו ללכת עמוק עמוק לתוך התקציבים שלהם כדי לסכם איתם על חוזה. ולדימיר סטוייקוביץ', פרדראג ראייקוביץ' ואובידיו חובאן (שמשחק עם נבחרתו ביורו 2016) משחקים בקבוצות צמרת בליגת העל אך נמצאים תחת חוזה שבו בזמנו ניתן היה להביא לא רק זר איכותי אחד אלא חמישייה נהדרת, כמו זאת שהובילה את הפועל ת"א למסע המופלא באירופה (הלמאי, אוסטרץ', קלשצ'נקו, אונישנקו ופישונט). כן נכון, כל שוק ההעברות התחזק ועלה ופעם רונאלדיניו עלה 24 מ' יורו וכעת ראהים סטרלינג נמכר ב49 מ' ליש"ט אבל ללא ספק התחזקות המטבע של חברות האיחוד האירופי גרמה לכך שהרבה יותר קשה להביא הנה זרים איכותיים מבלי לקרוע את הכיס. מה שבעצם מוביל את נציגי הקבוצות לעבור לאופציה ב', זרים ממדינות אפריקאיות ודרום אמריקאיות.
אמנם הזרים שמגיעים לליגת העל מדרום אמריקה לא בדיוק כוכבי הנבחרות שלהם (רונאלד ראלדס ששיחק במכבי ת"א) צבר 89 הופעות בנבחרת בוליביה וגם קרלוס אריאס ששיחק במכבי נתניה שיחק רבות בנבחרת הבוליבית) אבל השחקנים האפריקאים שמגיעים הנה עד עכשיו שחקני נבחרות גדולים בנבחרותיהם. עמנואל אמבולה למשל הוא המגן הפותח בנבחרת זמביה שלקחה אליפות אפריקה ב2013 והוא משחק בהפועל רעננה. רעננה משאילה אותו מקבוצתו, TP מאזמבה כבר שנה שלישית ברצף בעלות מאוד נמוכה. פיטר מסיללה, מגן נבחרת דרום אפריקה, הגיע למכבי חיפה במחיר נמוך מאוד. החיפאים ידעו לנצל את המחירים באירופה כדי להעביר אותו לחטאפה במחיר גבוה פי כמה וכמה ממה ששילמו עליו. הדוגמאות הטובות ביותר אפשר לתת על 2 שחקנים שהפכו להיות שחקנים לגיטימיים בליגות בכירות באירופה, יעקובי אייגבני ווינסנט אניימה ששניהם הגיעו לארץ בגרושים ונמכרו האלה בסכומי עתק (במימדי ליגת העל).
אז איך בדיוק הרס מטבע האירו את הכדורגל?
אם לקחת בחשבון שהקבוצות הישראליות מפחדות לקחת שחקנים לא אירופאים בגלל חוסר היצע איכותי (דרום אמריקה, כלומר מי שכן טוב לא מסכים להגיע לארץ ומי שכן מסכים לא באמת כזה טוב) או חוסר יציבות (אפריקה, כשכמובן עניין היציאה לכמה שבועות באמצע העונה לאליפות אפריקה נלקחת בחשבון) אז מה שנשאר זה האירופאים ושם נכנס מטבע באירו בגלגלים של הקבוצות.
ראשית: כעת בגלל התחזקות המטבעות באירופה אי אפשר כבר להביא שחקנים טובים במחירים סבירים כמו פעם
שנית: הקבוצות שכבר מתפתות להביא זרים איכותיים נכנסות לפלונטר כלכלי בעקבות זאת
שלישית: זמן החסד שניתן לשחקן זר קצר מאוד מה שהופך את חלונות ההעברות לטרמינל "נכנסים/יוצאים" שרק גורם לבעיות של בלבול בסגל.
עקב כך הרבה קבוצות מגיעות לא מספיק מאורגנות, נשענות על שחקן אחד או גרוע מכך קורסות כלכלית.
הפראמטר הכי בעייתי בכל הסיפור הוא ניצול של סוכנים של כל המצב הזה כדי לקדם את הכדורגלן הישראלי הממוצע. שלא תבינו אותי לא נכון, אני הכי בעד ששחקנים ישראלים יובילו את הקבוצות הישראליות אבל בשביל זה צריך שהם גם יהיו ברמה המתאימה. קבוצות מסויימות שמפחדות להמר על זר כזה או אחר מחשש שיהיה בינוני נאלצות לסמוך על הסחורה המקומים שבינתיים לא בדיוק ברמה המתאימה בלשון המעטה. גם כאן יש חריגה מהתקציב שכן המיסוי על הישראלים גבוה יותר.
האפשרות האחרונה היא מערך סקאוטינג אבל קבוצות שבקושי מגרדות כמה שקלים כדי להשלים סגל בטח ובטח לא יכולות להשקיע במגלה כשרונות איכותי שגם יצליח לאתר יהלום בזול וגם לשכנע אותו לבחור דווקא בארצנו הקטנטונת בשביל המשך הקריירה שלו.
אין מה לעשות, זהו המצב כרגע, וכל האוהדים הותיקים זוכרים את רוסו, פראליה, יעקובו, אובארוב ודומיהם ויורדים על מקביליהם הנוכחים צריכים להבין, Money talks.
