צרפת שוב מנצחת. אחרי קרב התשה קשה וארוך מול נבחרת אלבניה העיקשת, מצליחה צרפת לשבור את מנעול השער של ברישה והיא שוב עושה זאת "מכבי סטייל" – על הבאזר. אם במשחק מול רומניה הבקיעה צרפת את שער הניצחון בדקה ה-89, הרי שהפעם מפרידה דקת קסם לשער היתרון של אנטואן גריזמן. את תוצאת הסיום קבע שוב פייט, שעושה שער גדול לפתיחת החגיגות בפריז, כשהנבחרת המארחת מבטיחה את העלייה לשלב הבא, ככל הנראה מהמקום הראשון.
למרות עשרות ניסיונות של הטריקולור, לא הצליחו לכבוש את השער עד לדקות הסיום. לא ברור אם זה מותחן כתוב מראש, אך זה בהחלט נראה כך. כשיש דרמה כפולה זה ממש נראה כמו סרט מבויים. אך האמת היא שהמשחק לא היה חד צדדי, כי כבר בדקה השביעית הייתה הזדמנות מצוינת לאלבניה, שנעצרה אצל לוריס. גם בפתיחת המחצית השנייה הייתה זו הקורה שהצילה את השער של אלופת אירופה בשנת 2000, כך שהיו הזדמנויות מסוכנות לשני הצדדים.
מה שהביא את הניצחון היה קודם כל משחק לחימה. פייט הולך ומסתמן כשחקנה של צרפת, ועל אף שקשר ווסטהאם כבר בן 29, הוא הולך והופך גם לפייטר של צרפת אך גם לכוכב העולה. מעבר לכך הוא מסתמן כווינר אדיר, שעוד עשוי למצוא לעצמו קבוצה חדשה בקצב הזה. גם קאנטה, קשרה הדפנסיבי הפנטסטי של אלופת אנגליה לסטר, שיחק מצוין והמלחמה שלו נתנה השראה לשחקנים להרים את עצמם לאתגר. בנוסף, שתי בעיטות שלו בדקות הסיום מחוץ לרחבה היו גם כן קטליסט משמעותי שהצית את האש הפריסאית.
האלמנט השני בניצחון הצרפתי היה החילופים, שעבדו. האמת היא שקשה לטעות, כשעל הספסל מחכים פוגבה וגריזמן. אמנם פוגבה לא היווה פקטור מכריע במשחק, אבל הוסיף הרבה יצירתיות ואיומים על השער, והשתתף בצורה מאומצת במשחק הלחץ של צרפת. אך גריזמן, שקשה להאמין שמוצאים אותו על הספסל, הפך לאיש המטרה הראשי, תפקיד שאמור להיות שלו ממילא. זאת בעיקר בזכות שהשנה עשה זאת על הצד הטוב ביותר בפינליסטית ליגת האלופות. לפחות כל זמן שקארים בנזמה אינו חלק מהנבחרת.
צריך לקחת בחשבון גם את אלבניה, שנתנה פייט אדיר, כמעט בלתי אפשרי, והייתה ממש קרובה להיות ביתרון בשלב מוקדם של המשחק. אין ספק שיש כאב ראש נוסף למאמן נבחרת ישראל אלישע לוי, שיצטרך למצוא את הפתרונות מול נבחרת שיש לה גם תעוזה וגם יכולת. אבל עד שיגיע חודש ספטמבר המרוחק, זאת צרפת שיכולה לשמוח ולהגיד בפה מלא – אנחנו עושים את שלנו. וזאת על אף שהמאמן שלה אולי אינו הבחירה הכי חזקה שניתן היה לעשות. יתכן כי דווקא ההשראה שלו כפרסונה היא זו שתסחוף את הנבחרת לעוד הצלחה ביתית, ממש כפי שעושה זאת צרפתי אחר, זינאדין זידאן, בריאל מדריד.
דשאן יצטרך לשקול מחדש את ההרכב הפותח. שחקנים צעירים כמו מרסיאל וקומאן יכולים בהחלט לשחק בשלב שבו כבר יש ניצחון מובטח, או כדי לנסות לשנות את המשחק. בכל מצב אחר, הן גריזמן והן פוגבה צריכים לפתוח בהרכב. יש מזל לכובע של דשאן, שכעת מרגיש מדושן. כי במחצית הוא העלה קיטונות של עשן. אם המשחק היה מסתיים בכל תוצאה מלבד ניצחון, ככל הנראה שהייתה בוערת שם אש. מסתבר שצרפת עושה את זה יפה. נקווה שהאהבה הפריסאית תצמח, בינתיים זה נראה כמו קיץ רומנטי בפריס.
המאמן הצרפתי נשאל לגבי כך שצרפת הופכת את זה למומחיות לנצח משחק ברגע האחרון. "אנחנו עושים את הכל כדי לנצח", השיב דשאן. "יש לנו שחקנים עם לב ענק, ולמרות שהתחלנו בצורה חלשה הצלחנו להשיג 3 נקודות. זה לא היה פשוט כי אלבניה הסתגרה, אבל בסופו של דבר יש לנו את שש הנקודות משני המשחקים".
