הפועל באר שבע זוכה האליפות המדינה בפעם השלישית לראשונה מזה 40 שנה
כשהחלה העונה והפועל באר שבע הפסידה שני משחקים מתוך חמישה ראשונים, כשבשניים הראשונים היא עושה תיקו עם בית"ר והפסד ביתי למכבי תל אביב ומנצחת משחק אחד מתוך החמישה הללו, היה נראה כי האלופה הצהובה של שלוש השנים הקודמות תעשה שוב התקדמות קלילה וחד צדדית לעבר אליפות מספר 4 שלה ברצף, וה-22 בתולדותיה. אבל מאז עברו הרבה מים אדומים בנחלי הנגב, והפועל באר שבע עשתה מהפך פנימי ומהפיכה בכדורגל הישראלי. לשבור את ההגמוניה הצהובה והיקרה היא לא דבר של מה בכך. היה זה מסע היחלצות וטיפוס שנערך 9 שנים, מאז הגיעה ה"בן גוריון" החלוצית והחדשה אלונה ברקת להפריח את השממה בקבוצה של בירת הנגב. רכישת שחקנים נכונה, בחירת זרים טובה והחלפת מאמן ברגע הקריטי – אלה הדברים שהביאו את האליפות השלישית בתולדות המועדון. אבל יש שני צדדים לטנגו, וגם מכבי "גרמה" לאליפות הזו לקרות.
מכבי תל אביב הובילה את הטבלה פחות מחזורים מהאלופה הטרייה, שהצליחה לעשות זאת בשני שליש מהעונה. עם זאת, מכבי לא הייתה קבוצה מספיק דומיננטית ואיבדה מספיק נקודות כדי שבאר שבע תוכל לפתוח פער של 5 נקודות פעמיים, גם לפני הפלייאוף וגם במהלכו. זאת גם בשל העומס של ההגעה של מכבי לליגת האלופות, הקמפיין ממנו אף קבוצה ישראלית לא הצליחה מעולם לחזור ולשחזר את האליפות. גם באר שבע לא חפה מטעויות, כשעשתה 4 תוצאות תיקו רצופות שהביאו ליתרון חוזר לאלופה. מכבי בתורה גם כן עשתה 4 תוצאות תיקו שהחזירו את האליפות לרגליה של באר שבע, שגם הפסידה במחזור הלפני אחרון. אז לבוא ולהגיד שיש פה רק צד אחד של מפסידים ומנצחים זה לפספס את העונה כולה. בסופו של יום, אלופה ישראלית נמדדת ב-36 מחזורים, מהם 10 בפלייאוף. לאורך העונה כולה הפועל באר שבע הייתה טובה ממכבי תל אביב, ולכן היא אלופה ובצדק. ההשקעה של אלונה לטווח ארוך השפיעה, והיא זוכה ברצף מלכותי וגורפת את כל הז'יטונים העונה.
מהלך המשחק:
בדקה ה-7 נשבר הלב האדום כשמוגרבי כבש שער יתרון לסכנין. אבל בתוך 9 דקות כבש מאור בוזגלו שער נהדר, אחרי בישול מצד שמאל של הרחבה מרגליו של עושה המשחק מאור מליקסון. שניהם היו למאור הנגב. בדקה ה-40 הגיעה השער המכריע של האליפות, למעשה. היה זה תורו של מליקסון לכבוש בעצמו משער מבריק שהסתובב, פגע בקורה הרחוקה ונכנס באלגנטיות פנימה. כל מי שרוצה להכיר את המילה פינס – שיסתכל על המהלך האלגנטי והגאוני של גאון הכדורגל הזה. שער של אליפות אחרי 40 שנה בדקה ה-40. בן שהר כבש מבישול של בוזגלו מצד ימין בדקה ה-77 והכריע סופית את המשחק. המשולש האיכותי של שלושת השחקנים האלה הביא תואר מספר 3 לבירת הנגב. שלושת השערים הגיעו משלושה מקומות – משמאל, מימין ומהמרכז.
הגורמים לאליפות הם כאמור משולשים גם כן. בצד אחד, היה זה ההבאה של ברק בכר. המאמן בן ה-36 היה עוד אקס-פקטור חשוב אחרי שלוש עונות לא רעות בראשותו של אלישע לוי. המאמן הלאומי החדש היה גורם משמעותי בהגעה של באר שבע למקום השני בעונות האחרונות, אבל זה לא הספיק כדי להבטיח אליפות ולשבור את ההגמוניה היקרה של גולדהאר. אחרי השקעה של מאות מיליונים של אלונה ברקת היה צורך גם במאמן חדשני ומבטיח, והוא התגלה בדמותו של בכר, שהעז והיה מסוגל לעשות שינויים קשים. למשל להושיב את ברדה על הספסל במחזורים מסוימים ובעיקר לתמרן מול סוללת כוכבים של הסגל הכי עמוק בליגה. הוא עשה זאת מצוין וסלל את הדרך של האדומים לאליפות. כאן המספר 4 היה זה מה ששבר את ה-3 של מכבי ולהביא את המקום ה-1 לקבוצה מספר 1 העונה.
הגורם השני היה שני השחקנים הכי חשובים של הפועל העונה. כמובן שיש עוד שחקנים משמעותיים, כמו הזרים שמשחקים בקבוצה וכמובן מאור בוזגלו שעשה קפיצת מדרגה משמעותית. כמובן גם בן שהר, שהוא בעצמו על תקן "זר ישראלי". אבל היו אלה ברדה ומליקסון שעם שערים ובישולים חשובים בנו את דרכה של בירת הנגב לאליפות המיוחדת הזו. הבעלים ידעו להביא שחקנים משמעותיים שבכל פעם שינו את הקבוצה והביאו אותה עוד צעד אחד למעלה, אבל ההמשכיות של שני שחקני המפתח האלה, שגם התבגרו מנטלית והתבשלו בתוך המועדון בכל השנים האחרונות הביאו גם לשיא בדמותה של אליפות. זאת אחרי הכישלונות של השנים האחרונות, כשבראשם הצל של ההתרסקות בגמר הגביע מול האלופה בעונה שעברה. ייתכן מאוד שבאמת ההפסד הזה הוא מה שהביא לשינוי בגישה, יחד עם השינוי בעמדת המאמן והפתיחה של הארנק עמוק יותר מצידה של ברקת. השילוב של כל אלה יחד עם ההגעה לשיא של שחקני המפתח ברגעים הקריטיים היה מה שהביא את האליפות הזו להפועל באר שבע.
הגורם השלישי היה כפול – בחירת זרים ששיחקו בצניעות ובשקט והביאו תוצרת בלי שמות מפוצצים כמו מדוניאנין, סה או איגיבור. עם 4 זרים עשתה באר שבע את ההבדל וזכתה באליפות. החלק השני של הגורם לזכייה היה המבצר הביתי בחסות אוהדים נפלאים, שפשוט היוו חלק ממערכת שלמה שעבדה נכון ובשקט. לא שמענו על שום תקרית יוצאת דופן במועדון, והיה שקט תעשייתי גם בדמות הקהל שידע לחזק את הקבוצה ולא גרם למהומות שמתרחשות יותר מידי בכדורגל שלנו. הקהל היה מופת ומודל לחיקוי, ואתמול שר מלוא גרון ניחר כמו אחרון הליברפולים. כמה תענוג היה לצאת לרחבת העירייה ולראות אלפי אוהדים צופים במסכי ענק בעיר השמינית בגודלה בארץ (במספר התושבים), שהפכה לערב אחד להיות הכי גדולה שיש.
