כשלוקה בראצי מכר את עצמו, כביכול, למשפחת טטאליה, לא היה זה מעשה של בוגד. ההיפך הוא הנכון. הוא נשלח לשם לבקשתו של דון קורליאונה הותיק כדי לנסות ולהביא פרטים חדשים על מה שנראה כרגל בדרך של המשפחה. אבל המסר שחזר אל משפחת קורליאונה המודאגת, כשהסנדק המבוגר נמצא בין חיים ומוות, היה עטיפה של דגים בתוך שכפ"צ. מאז הביטוי "לישון עם הדגים" הפך לסמל איקוני בסרטי מאפיה רבים ובתודעה הבינלאומית. בעידן אחר לוקה אחר, לוקה טוני, שפרש בשבוע שעבר ממשחק פעיל, תמיד ישן עם הדגים. הוא שיחק לא יותר מ-3 עונות בכל קבוצה שהיא, ורק באיטליה בילה את הקריירה ב-12 מועדונים שונים, כולל סיבוב גרמני בפאבים של בוואריה בואכה באיירן מינכן. אז מה בעצם הופך את לוקה לשם כל כך מפחיד באיטליה?
לוקה טוני נולד ב-26 למאי 1977 (כך שלמעשה אפשר לומר שפרש בגיל 39, כמעט) בפבולו דל פרינאנו שבאיטליה. הוא החל את הקריירה המקצועית שלו במודנה, קבוצה מהליגה השלישית באיטליה בעונת 1994/5. הוא היה קרוב לסייע לה לעלות לליגה השנייה, מה שהביא אותו לשחק בלציאלה, גם כן מהסריה סי. בלציאלה כבש טוני 15 שערים ועורר את המודעות של פרנסי טרוויזו מהליגה השנייה. כך התקדם החלוץ האיטלקי הצעיר לסרייה ב' בעונת 1999/2000. גם בליגה קשה יותר לא התקשה טוני להבקיע את אותה כמות של 15 שערים וזה סלל את דרכו לשחק בסריה א'. בתחילה בויצ'נצ'ה ואז לשנתיים בברשה, לצידו של אגדת הכדורגל רוברטו באג'יו.
את פריצת הדרך הגדולה מבחינה מקצועית ומבחינת הכרת הציבור עשה טוני עם פאלרמו. הוא כבש שיא מועדון של 30 שערים בסריה ב' כדי לעזור למועדון הצנוע לחזור לליגה הראשונה בעונת 2003/4, וכמובן היה מלך שערי הליגה. בעונה הבאה עזר לפאלרמו להתברג במקום השישי והמכובד וכבש מספר מדהים של 20 שערי ליגה. זאת הייתה השעה היפה בקריירה של טוני, והוא היה בשל לעבור לקבוצה גדולה. בכלל, טוני הוא סוג של "פורח מאוחר", כפי שמגדירים זאת באנגלית. אולי בכלל איטליה היא סוג של חומר משמר, כי שחקנים נוטים לעלות מהנוער בגיל ממוצע של 25.. נו טוב, זה בצחוק כמובן. אבל אין ספק שעם שחקנים כמו טוטי, דל פיירו, ואף מבוגרים יותר כמו מאלדיני ודינו זוף איטליה היא המדינה עם ממוצע גיל פרישת השחקנים הגבוה ביותר בליגות הבכירות באירופה. כך גם לוקה טוני, שבאמת הגיע לשיאו ולגדולתו ממש בסוף שנות ה-20 לחייו. לוקה הוא בין 20 השחקנים המבוגרים ביותר ששיחקו בליגה הראשונה של ארץ המגף.
ANSA/MIKE PALAZZOTTO
שנת 2006 הייתה אולי הטובה ביותר בקריירה של טוני. הוא חתם בפיורנטינה, כבש 31 שערים (לראשונה מאז 1959 שנכבשו מעל 30 שערים בסריה א'), זכה בנעל הזהב האירופית, סיים במקום ה-4 והמכובד והעפיל עם קבוצתו לליגת האלופות. במדי הנבחרת כבש טוני שלושער במוקדמות המונדיאל ובטורניר עצמו היה טוני אחד משרשרת של שחקנים שכבשו עבור הסקוואדרה אזורה זוכת המונדיאל ב-2006. רגע הזהב שלו הגיע ברבע הגמר מול אוקראינה. אחרי שער מוקדם של זאמברוטה, הוסיף החלוץ האיטלקי צמד משלו וסייע לנבחרתו להעפיל לחצי הגמר. היה זה טורניר שכלל את כל שחקניו וניצחון קבוצתי, בו שיחק טוני תפקיד חשוב וכאמור מכריע.
הפנטזיה הפכה עד מהרה לחלום בלהות. בעונה שאחרי המונדיאל 2006/7 התפוצצה פרשת השחיתות באיטליה. אחת הקבוצות שנאשמו בשחיתות הייתה פיורנטינה, קבוצתו של טוני. החלוץ רצה להשתחרר מהחוזה אחרי שהקבוצה קיבלה עונש של הורדת 19 נקודות, אך נשיא המועדון אנדראה דלה ואלה שכנע אותו להשאר. בנוסף, פציעה השביתה אותו לחלק גדול מהעונה, בסיומה רשם טוני 16 שערים בלבד. אותו דלה ואלה הוציא הבטחה מטוני שהוא לא יחתום באף קבוצה גדולה באיטליה, והדרך מארץ המגף אל בוואריה נפתחה לשחקן הענק. בבאיירן חווה טוני עונה אחת מוצלחת, שנייה הרבה פחות ושלישית ממש גרועה. בעונת 2007/8 עזר לבאיירן לזכות בטרבל המקומי, והגיע איתה עד חצי גמר גביע אופ"א. בעונה זו תרם טוני 24 שערי ליגה ועוד 10 בגביע אופ"א (והיה הכובש המצטיין בשתי התחרויות) בעונת שיא של 39 שערים בסך הכל. בעונה הבאה מיעט לשחק ובעונה השלישית הורד עד לקבוצת המילואים בליגה השלישית בגרמניה, אחרי שהסתכסך עם לא אחר מאשר לואי ואן חאל. כמה צפוי.
לוקה הושאל לרומא בעונת 2009/10, וסיים חצי עונה של השאלה עם עוד 7 שערים. מכאן החלו נדידות ביזאריות, שנבעו גם מההחלטה השגויה לעבור לגרמניה במקום לפרוח בקבוצה איטלקית, כי בגיל 33 חתם טוטי בקבוצה הקטנה גנואה שלא תאמה את מידותיו. באמצע אותה עונה עשה הבלחה ליובנטוס, איתה גם זכה באליפות הראשונה של המועדון מאז עונת 2005/6. אבל החוזה לשנה וחצי נותר על שנה בלבד, כשבאמצע העונה הוכרז כי החלוץ בן ה-34 עובר לשחק בניכר, בדמותה של אל נאסר מדובאי. סיום מר לקריירה מעט קצרה?
אז ביובה זכה לוקה טוני לשחק רק 15 משחקים ולהבקיע שני שערים, אחד מהם שערו המאה בסריה א'. אבל שובו לליגה האיטלקית בגיל 35 היה דווקא לקבוצתו הקודמת לפני שעזב לגרמניה. הוא שיחק עונה אחת נוספת בויאולה, וכבש עוד שמונה שערים לפני שחתם בקבוצה בה יסיים את הקריירה – ורונה. ב-100 הופעות כבש החלוץ הותיק 51 שערים. מספר פנומנאלי, המצביע כי טוני היה יכול להיות שם גדול יותר בכדורגל העולמי. חלק מזה היה גורל עגום, חלק בחירות שגויות. אבל אחד מרגעי השיא של הקריירה היה בעונה שעברה, בה הפך טוני למלך השערים המבוגר ביותר בתולדות הכדורגל האיטלקי, כשכבש 22 שערי ליגה. שערו האחרון היה מול יובנטוס, והוא חתם קריירה ארוכה ועשירה עם פנדל מיוחד וניצחון על האלופה. מה שלא מנע מורונה לרדת בסופו של יום לליגה השנייה. עם שקיעת השמש על הקריירה של החלוץ האיטלקי הענק, הוא חוזר שוב למקום שבו החל את הקריירה, ושוכב לישון עם הדגים.
אז מה הופך את לוקה טוני בכל זאת לאגדה? על אף שהוא לא שיחק חלקים גדולים מהקריירה בסריה א' (13 עונות מתוך קריירה בת 21 שנים), לוקה הוא עדיין הכובש ה-18 בתולדות הליגה. עם 670 הופעות בסך הכל, מהם 12 בנבחרת, כבש טוני 332 שערים, מה שמכניס אותו לרשימה המאוד מכובדת של חמשת הכובשים האיטלקים הגדולים של כל הזמנים. אם נתעלם לרגע מהפציעה, לו היה טוני משחק יותר זמן בקבוצות צמרת באיטליה היו לו ללא ספק יותר שערים ויותר הופעות. לשם הדוגמא, דל פיירו כבש 188 שערי ליגה ביובנטוס בקריירה בת 19 שנים, והוא נחשב לגדול שחקני הקבוצה. לטוני יש 157 שערים בסריה א', רבים מהם בקבוצות קטנות בהרבה. מה שלמעשה אומר שמדובר בחלוץ ברמה לא פחות גבוהה, ואולי גם קצת יותר. אז נכון, לא הייתה לו היכולת של בעיטות חופשיות, והוא כבש את מרבית שעריו הרבים בעזרת נגיעה ראשונה קטלנית שבישלה מצב כמעט ודאי בכל פעם ונגיעה שנייה שסיימה בצורה קטלנית. הוא אולי הדוגמא הכי טובה למשפט הכותרת, כי אצלו במקרים רבים היה זה שתי נגיעות ושער.
(Photo by Enrico Locci/Getty Images)
ללא קשר ליכולותיו האחרות, טוני הוא אולי חלוץ החוד הטוב ביותר באיטליה ב-20 השנה האחרונות. הדבר היחיד ש"בוגד" בו הוא העובדה שלא השתקע בקבוצת צמרת איטלקית, מה שהיה עוזר לו לשחק גם יותר בנבחרת. פספוס? קצת. אגדה? בטוח.
