בפתח דבריה אמרה ברמן: “אני מדברת על עצמי בלשון נקבה, אתם בשאלות שלכם יכולים לפנות אלי גם בלשון זכר וגם נקבה, תרגישו חופשי לפנות אליי איך שנוח לכם״ בהמשך הודתה למשפחתה, שנותנת לה תמיכה, לאיגוד השופטים להתאחדות ״אנחנו בשנת 2021 אבל זה עדיין לא שכיח ואני רוצה להודות על כך״ אני רוצה להודות לחברי למקצוע שבלעדיהם זה לא היה קורה הם נותנים לי את הבמה להיות מי שאני בחדר הלבשה ובמגרש, ובפונים אלי בשמע בלשון נקבה, זה מדהים וזה מעורר הערכה ותודה לכולם על כל התמיכה וההכלה.
אז אני ספיר, אני בת 26, תמיד ראיתי את עצמי בתור אישה, זה מגיל מאוד צעיר, בתחילת הדרך לא ידעתי לתת לזה שם ולא ידעתי איך לקרוא לזה אבל תמיד הייתה משיכה לצד הנשי והייתה סוג של קנאה למין הנשי, וחייתי עם זה וחייתי עם זה לצד דמות מאוד גברית, אני יכולה להגיד לכם שבתור גבר הייתי גבר מאוד מצליח, אם זה באיגוד השופטים, אם זה בלימודים, אם זה עם נשים, ובמשפחה ראו גבר. אבל כשהייתי לבד הייתי אישה וחילקתי את העולמות האלה כי הבנתי שהחברה לא תקבל אותי לא תהיה לצידי והמשכתי ככה, 26 שנה, ובסוף החלטתי לצאת החוצה ולהראות את מי שאני קודם כל בשביל עצמי, בשביל הנפש שלי, ודבר נוסף בשביל הקרובים שלי שלא יראו אותי סובלת כי לא נתתי להם לראות אותי סובלת. אבל בחודשים האחרונים לפני החשיפה הייתי קצת פחות מי שאני, אז הנה אני היום, שלמה, בטוחה, יודעת שאני עושה את הדבר הנכון, יודעת שיש מאחורי תמיכה מאוד רחבה, גם בארגון, גם במשפחה, גם החברים וכל כולי תקווה שהחברה שלנו תשתנה ותהיה טובה יותר ותהיה מכילה עד כמה שאפשר לכולם, לכל המגזרים וכל המגדרים, אנחנו כאן לשנות.
אני מקבלת באינסטגרם ובפייסבוק אהדה באמת חסרת תקדים, פונים אלי המון אנשים, אם זה סתם לאחל את ברכתם, או שבאמת יש להם במשפחה או הם עצמם חווים אי נוחות בתוך גופם מבחינה מגדרית, מבחינת נטייה מינית והם רואים בי סוג של שליחה, אז הם נתנים לי את כל הכוח שבעולם. והתגובות מאוד מאוד אוהדות וחמות שנותנות לי להרגיש שאני עושה משהו נכון.
המקום הזה שלהיות חלק מענף כל כך גברי כן, זה טיפה עיכב, לא ידעתי איך יקבלו, אם יקבלו בכלל, וזה היה שם לצד זה שאני שופט/שופטת כדורגל אני מרגישה בדרך אל המשחק אישה, זה היה כל הזמן וזה עיכב את ההחלטה שלי להיחשף, אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה של לא עוד, כי אני לא יכולה להסתיר את זה ואני מרגישה מבפנים שזה יוצא החוצה שלא בשליטתי אז פשוט הוצאתי את זה.
על הקללות במגרשים אמרה: זה חלק מהנוף במגרשים, אני מאוד חזקה לקללות האלה ויודעת שיהיה טוב.
על התהליך עצמו אמרה ברמן: "התהליך הוא בתחילתו, אני עדיין לא יודעת כמה זמן הוא יימשך, הוא לכל החיים. להגיד שאני יודעת מתי ארגיש שלמה עם החיצוניות שלי? לא יכולה להגיד, אני לא יודעת. מבחינת השיפוט, הכל ממשיך כרגיל – היכולות הן אותן יכולות, היכולת שלי לאבחן אירועים זו אותה יכולת, מבחינה פיזית. זה יכול להימשך באותה צורה"
ברמן התייחסה גם לגבי החלומות: "אני רוצה להיות שופטת בינלאומית, להגיע למשחקים הכי גדולים ולהיות הכי טובה כשזה תלוי בי. אם אגיע לזירה הבינ"ל, לא תהיה אישה מאושרת ממני. ידעתי לנתק את עצמי מהחברה, כלפי חוץ הייתי גבר עם הציניות והשטויות. היום זה טיפה אחרת, אני נמצאת בחדר ההלבשה עם השופטים וטוב לי איתם. הם נותנים לי את המקום שלי. תודה על מי שהם ומה שהם בשבילי".
אלישע אלכסנדר, מנכל שותף באירגון מעברים לקשת הטרנסית מסר ל-Jsport:
"היציאה מהארון והתמיכה לה זוכה ספיר מרגשת מאד אותנו! היא פורצת דרך בענף לא פשוט, והמשך עתידה כשופטת בליגה העל היא בשורה לקהילה הטרנסית, וגם לנשים באופן כללי. המסר שמועבר כאן זה יכולות וכשרון לא צריכים להמדד על בסיס מין או מגדר, אנו מחזיקים אצבעות שזו הסנונית הראשונה המבשרת על כך שאנו בעידן בו נשים בכלל ונשים טרנסיות בפרט מקבלות הערכה כבעלות ערך בעולם הספורט."
האגודה למען הלהט״ב:
״באומץ ובנחישות ספיר ניפצה את תקרות הזכוכית למען הקשת הטרנסית בספורט הישראלי ובחברה הישראלית בכלל.
לצערנו, אנחנו עדיין עדים ועדות לקריאות שנאה נגד חברי וחברות הקהילה הגאה במגרשים ובספורט הישראלי.
חשיפתה האמיצה של ספיר היא נקודת אור והשראה גדולה לא רק עבור החברה הישראלית בעולם הספורט אלא גם עבור אלו שקולם לא הושמע וסובלים גם היום מאפליה, אלימות ודיכוי רק בשל מי שהם והן.
נמשיך לפעול יחד עם ההתאחדות לכדורגל והגורמים הרלוונטיים נגד השנאה והלהט״בופיה בספורט הישראלי, בחברה הישראלית כדי לכבד כל זהותו של אדם כמי הוא.
בזכות ספיר נעשה היום צעד חשוב לחברה סובלנית, מקבלת ובטוחה עבור הקהילה הגאה בישראל ועבור כל אחד ואחת״.
