סיפורו של קלאודיו טפארל, שוער נבחרת ברזיל האגדית בעבר.
קלאודיו אנדרה מרגן טפארל יחגוג ביום ראשון את יום הולדתו ה-50. הבחור הצנוע, שנולד בסנטה רוזה, ריו גראנדה דו סול שבברזיל תמיד היה אחד שלא אהב לעמוד באור הזרקורים. גם כשחקן וגם כמאמן הוא העדיף להיות האיש שעושה את העבודה השקטה ולא זה שכולם מדברים עליו אבל בשני המקרים אי אפשר היה שלא לדבר על השוער האקסצנטרי הזה.
טפארל החל את הקריירה המקצוענית שלו בקבוצת אינטרנסיונל דה פורטו אלגרה, הידועה יותר בקצר בתור אינטרנסיונל. בתקופה בה הוא שיחק שם הקבוצה הייתה קבוצת צמרת ומקומו בין הקורות בתור ילד בן 19 ממש לא היה מובטח. הוא התחיל לקבל דקות משחק לקראת הדעיכה של הקבוצה אחרי ההפסד בגמר על האליפות לבאהיה ב-1988 וזכה רק ל-14 הופעות בליגה הראשונה בחמשת העונות שבילה שם. השוער הצעיר לא התייאש אבל הבין שהוא חייב לשנות אווירה ובכך הגיע בשנת 1990 לאיטליה, לעולה החדשה פארמה. כבר בעונתו הראשונה במועדון הוא ביסס את עצמו כשוערה הראשון למרות מחסום שפה קשה שחווה ועזר לעולה החדשה לסיים במקום השישי ולעלות לגביע אופ"א.
טפארל המשיך להיות דמות מרכזית בפארמה אבל דווקא כשנבחרת ברזיל הגדולה החלה את המסע הנהדר לעבר מונדיאל 1994, הוא סופסל לטובת לוקה בוצ'י המקומי שבדיוק חזר מרג'יאנה. טפארל עצמו עשה את הדרך ההפוכה למועדון הצנוע (שמשחק כעת בליגה השלישית באיטליה) אבל זה לא גרם למאמן נבחרת ברזיל לספסלו לטובת ז'ילמאר המזדקן או זטי מסאו פאולו וטפארל החזיר לו על המרגש כפליים.
ברג'יאנה הקטנה הוא עזר למועדון לשרוד בליגה הראשונה כנגד כל הסיכויים אבל זה היה כלום לעומת מה שעשה בנבחרת. באותם שנים ברזיל הייתה כוח התקפי מטורף שראשותו של רומאריו אבל טפארל, בשקט האופייני לו כל כך, הראה שגם הגנתית ה"סלסאו" היו חזקים כאשר נעל את השער לאורך כל הטורניר, חוץ מגול אחד שספג במסגרת שלבת הבתים מול שבדיה ועוד 2 ברבע הגמר מול הולנד. בגמר הגורל הפגיש אותו מול איטליה וחבריו הקודמים להגנת פארמה אנטוניו בנאריבו, לואיג'י אפולוני (ששיחקו) ולורנצו מינוטי (שישב על הספסל). גם ג'ינפרנקו זולה החלוץ ואותו לוקה בוצ'י, השוער שבגללו טפארל עזב את פארמה, ישבו על הספסל אבל טפארל עזב סנטימנטים לעמיתיו לשעבר בצד ועם הצלת הפנדל של דניאלה מסארו (יחד עם ההחמצות של באג'יו ובארזי) הביא לברזיל את גביע העולם.
לאחר מכן הוא חזר למולדתו כדי לשחק במדי אתלטיקו מיניירו וכאשר היה במדי ה"אלווינגרו" הוא הגיע גם לגמר מונדיאל 1998 בתור השוער הראשון. שם לצערו הוא חווה מפלה מול צרפת עם 3:0 מהדהד והודיע על פרישה מהמדים הלאומיים.
דווקא אחרי שפרש מהנבחרת פטארל הגיע לסיבוב נוסף באירופה. הוא הוחתם במדי גלאטאסאראי הטורקית ובשלוש השנים שבילה שם עזר להם לזכות בשישה תארים כולל את גביע אופ"א בשנת 2000 אחרי ניצחון 4:1 בפנדלים על ארסנל. את הקריירה שלו סיים טפארל כשחזר לפארמה בתור שוער מחליף לסבסטיאן פריי הצרפתי רגע לפני שבכלל היה אמור לחתום באמפולי. הסיבה שבגינה טפארל לא הגיע לאמפולי היא האמונה המלאה שלו ש"הכל משמיים, כי כשהוא היה בדרך לשם מכוניתו התקלקלה והוא אמר ש"זה ככל הנראה לא צריך לקרות, אלוהים לא רוצה שאגיע לשם". רכבו התקלקל לא רחוק מהכביש המהיר לפארמה והשוער הבין מכך שגורלו היה לחזור למועדון שכל כך אהב. אחרי פרישתו הוא חזר למועדון נוסף בו הרגיש כמו בבית, גלאטאסאראי, ומונה אצל הטורקים למאמן שוערים. במהלך תפקודו כמאמן שוערים טפארל הוזעק פעמיים לשמש כמאמן חרום של המועדון בגלל שהמאמן הראשי פוטר ונענה בחיוב. כאשר הוצע לו להמשיך כמאמן קבוע הוא שוב העדיף להיות מחוץ לאור הזרקורים וסירב בנימוס תוך כדי שהוא מציין את העובדה שהוא בא לשמש כמאמן שוערים ולא יותר מזה.
JAVIER SORIANO/AFP/Getty Images)
מעבר לעובדה שמדובר בספורטאי גדול ובאדם צנוע אפשר גם להבחין בליבו הרחב של שוער העבר. לטפארל יש 17 ילדים כאשר רק שניים מהם ביולוגיים. את שאר ה-15 הוא אימץ מבתי יתומים כדי לתת להם חיים טובים יותר וסיכוי להשתלב בכבוד בחברה.
