בשנים האחרונות נראה שהמשפט שהכי תואם את מצבו של גיא לוזון הוא "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" או במקרה של לוזון מבירא עמיקתא לבירא עמיקתא גדולה יותר. המאמן בן ה-43 שסומן אי שם בתחילת שנות האלפיים כאחד ממאמני העתיד של הכדורגל הישראלי מוצא את עצמו נכשל בכל מקום אליו הוא מגיע ובאורך פלא מצליח להתעלות על כל כישלון באחד מפואר אחר מיד אחריו.
לוזון החל את דרכו המקצועית כמאמן בשנת 2001 במכבי פתח תקווה, קבוצת המשפחה שם אימן שש שנים בהן הצליח לרשום מספר הצלחות לא מבוטלות כאשר השיא הגיע בהעפלה היסטורית לשלב הבתים בגביע אופ"א לאחר הניצחון ההרואי בבלגרד. לאחר שעזב וחזר לקבוצה הגיע לוזון לבני יהודה אותה הצליח להצעיד לצמרת הליגה ולגמר גביע המדינה שם הפסיד להפועל תל אביב. לאחר השנים המוצלחות קיבל גיא את משרת אימון הנבחרת הצעירה בשנה בה אירחה והשתתפה ישראל את אליפות אירופה (דבר שהביא לביקורות על מינוי על ידי יושב ראש ההתאחדות דאז דודו, אבי לוזון) וסיים את אותה אליפות עם ניצחון חסר חשיבות על נבחרת אנגליה, חגיגות פומפוזיות וכמובן הציטוט הבלתי נשכח "שנסיים במקום החמישי באירופה תיצרו איתי קשר". לאחר השנים המוצלחות לוזון הגשים את החלום האירופאי ובשנת 2013 מונה למאמן סטנדרט ליאז' הבלגית ובשנה הראשונה נאבק על האליפות ובסופו של דבר סיים במקום השני המכובד. באותה נקודה נראה שכל הקלפים של המאמן הולכים בכיוון הנכון ודרכו לצמרת הגבוהה של המאמנים הישראליים סלולה. אך משם העניינים החלו להידרדר. כישלון בתחילת העונה בליאז' הביאו פיטורים מוקדמים של לוזון מהקבוצה הבלגית ומשם מונה למאמנה של צ'רלטון (שלה ולליאז' אותם בעלים) מליגת המשנה באנגליה בשנת 2015. בקבוצה האנגלית החזיק לוזון מעמד פחות משנה ובסופו של רצף הפסדים פוטר גם מצ'רלטון וחיפש אתגר חדש כדי לחזור לעניינים.
לוזון חזר לישראל ומונה למאמן הפועל תל אביב אחרי משפט מיתולוגי של אלי גוטמן "ראיתי קבוצה של גיא לוזון" אך הבעיה הייתה שהשחקנים לא ראו את אותו דבר וגם התוצאות במגרש לא תאמו את נקודת המבט של גוטמן ולוזון עזב את הקבוצה לאחר ארבעה חודשים בלבד על מנת שכתם הירידה של הפועל לא יהיה עליו. למרות רצף הכישלונות קיבל לוזון הזדמנות גדולה שמונה בשנת 2016 למאמנה של מכבי חיפה אך גם אצל הירוקים מהכרמל לא הצליח להחזיק לוזון מעמד ואחרי פתיחת עונה קטסטרופלית פוטר על ידי שחר מעט יותר משנה לאחר מינויו.
לוזון באותה נקודה היה במומנטום שלילי ולא מעט גבות הורמו במאי 2018 כאשר קיבל הזדמנות בקבוצה בכירה נוספת בארצנו הקטנטונת – בית"ר ירושלים. לוזון שהושווה על ידי משה חוגג ללא פחות מאשר יורגן קלופ התגלה שוב יותר כפלופ מאשר קלופ ולאחר שבעה מחזורים בלבד גם חוגג הראה לו את הדלת החוצה. וכך מצא את עצמו גיא שוב בקבוצת הבית, בחיק הדודים המחבקים שראו בו כמושיע של המועדון וביקשו ממנו בתחילת 2019 לבוא להציל את פתח תקווה מפתיחת העונה הרעה. אך לוזון נמצא על גלגל ענק של כישלונות מפוארים ונמצא כעת מרחק שתי נקודות מהקו האדום לא רק של הקבוצה אלא גם שלו כמאמן במה שיכול להיות אולי מכת מוות לקריירה המדממת שלו.
אז איך זה קרה? איך הפך גיא מהבטחה גדולה למגנט להחלטות גרועות וכישלונות מפוארים?
ראשית נתייחס לייחוס המשפחתי של גיא. אי אפשר לנתק את לוזון ממשפחתו שמושכת אליה אינספור להבות ואש בעולם הכדורגל הישראלי. משפחת לוזון לאורך השנים צברה לעצמה לא מעט אויבים וכאלו שמחכים לראות אותה נכשלת ובמידה מסוימת מי שסופג את מירב חיצי הביקורת והאנטיגוניזם שמייצרת המשפחה הוא גיא. כבר בשנות האלפיים אז הצהיר אבי לוזון שגיא יהיה בין המאמנים הטובים באירופה קנה וייצר עבור גיא תדמית שלילית ולא צנועה שמחכה לו בסיבוב בכל פעם שרק יש הזדמנות. גיא מצדו לא עשה יותר מדי כדי לשבור את התדמית הזו וסיפק לאורך השנים לא מעט ציטוטים ואמירות שהעידו על כך ("בכדורסל היינו מנצחים 20 הפרש" – אחרי הפסד לבית"ר במדי מכבי חיפה הוא דוגמא קטנה לכך) שגרמו ללא מעט אנשים לשמוח בנפילתו. לוזון אמנם ניסה לאורך השנים לבנות לעצמו דמות של אדם חזק שלא מפחד ולא נותן לאמירות סביבו להוציא אותו מאיזון אך גם החזק שבאנשים יכול להישבר ואין ספק שהדבר השפיע ומשפיע עליו במקומות בהם אימן ובתגובות של בעלים, שחקנים ואוהדים לדמותו ולתפקודו.
לסוגיה המשפחתית יש להוסיף את העניין המקצועי. לוזון לאורך השנים היפות שלו היה ידוע כמאמן שמטריף את שחקניו, מחדיר בהם מוטיבציה בלתי מתפשרת ושחקנים נותנים את כל כולם עבורו. ההתלהבות שלו על הקווים הייתה לא פעם מגוחכת ומושא ללא מעט חיקויים וגיפים אך שהביאה עמה הצלחות לצידה נספגה בדמות המאמן הצבעוני-מטורף אך המצליח. בשנים האחרונות משהו השתנה ולוזון לא מצליח להחדיר בשחקניו את אותו טירוף ידוע וייתכן שטריק אחד בכובע לא מספיק ולוזון נכשל בבחירת השחקנים, בעמידה של שחקניו על המגרש, בבניית משחק התקפה יצירתי ובניהול חדר ההלבשה פעם אחר פעם וכך הפך לוזון ממוטיבטור למאמן שהקבוצות שלו צריכות דפיברילטור.
אחרי השנים הקשות של לוזון ושאנו לוקחים בחשבון גם את תדמיתו האישית, הייחוס המשפחתי וכישלונותיו המקצועיים הדבר הנכון עבורו היה לנוח. הפוגה מאימון, נסיעה להשתלמויות והמתנה להזדמנות הנכונה עבורו נשמע כמו הדבר הכי נכון לגיא בשלב לא פשוט זה של הקריירה אך זה לא קרה. הנאמנות המשפחתית של גיא הייתה הפעם בעוכריו וחוסר הרצון (או היכולת) לסרב לבקשה של הדודים לאמן את הקבוצה המלאבסית הביא אותו להכניס ראש חולה למיטה חולה וזה מתכון לא לכישלון אלא לאסון. מכבי פתח תקווה שלו נראית שוב כמו קבוצה בדמותו ובצלמו אך הפעם הדמות הזו חיוורת, חסרת אנרגיה, חסרת מוטיבציה וחשק ובעיקר מחכה שהסיוט הזה ייגמר בצד הנכון מעל הקו האדום.
לוזון ופתח תקווה ספגו בשבוע שעבר הפסד כואב נוסף שסיבך אותם וכעת הם נמצאים שתי נקודות בלבד מעל הקו האדום. לרוב שקבוצה נלחמת על חייה הספורטיביים היא הסיפור המרכזי אבל לוזון כמו לוזון הוא תמיד הסיפור ובמקרה שלנו הטרגדיה (הספורטיבית כמובן). מכבי פתח תקווה תפגוש השבוע בשבת ב-20:30 את הפועל חיפה של סילבס ובסופו של המחזור תדע אם ממשיכה להסתבך או אולי דווקא תצליח לקום מהקרשים וגם במידה ותרד בסוף העונה ליגה תדע להשתקם מכך בשלב כזה או אחר אך אצל גיא לוזון הסיפור שונה.
גם אם יצליח לשרוד את שני המחזורים הקרובים נראה שאחרי העונה הזו השבט אמר את דברו והוא יודח לזמן מה מגלגל המאמנים, נקווה בשבילו שלא יגיע לאי המתים המקצועי ויבין שלפעמים לא עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.
יתר משחקי המחזור :
פלייאוף עליון :
הפועל חדרה – מכבי נתניה – שבת 18:00
מכבי תל אביב – בני יהודה – ראשון 20:30
מכבי חיפה – הפועל באר שבע – שני 21:00
פלייאוף תחתון – כל המשחקים יתקיימו ביום שבת בשעה 20:30
בית"ר ירושלים – מ.ס אשדוד
הפועל תל אביב – בני סכנין
קריית שמונה – הפועל רעננה
אין כמוך חי.
כל מילה בסלע