הניצחון של ז'לגיריס על ריאל מדריד אמש (חמישי) סיים למעשה את עונת היורוליג של מכבי תל אביב, וגרם למשחק שלה מול פנרבחצ'ה להיות חסר משמעות. לאור העובדה כי בתחילת השנה מכבי הגדירה שהיעד שלה הוא להגיע לאחד משמונת המקומות הראשונים, ניתן להגדיר כבר עכשיו את העונה ככישלון. לא חסרות סיבות שהובילו לכך.
העונה הנוכחית התחילה בהכרזה על החלוקה למכבי א' ומכבי ב' – כזכור, במכבי החליטו שעל מנת להצליח ביורוליג עליה לבנות שני סגלים: אחד לאירופה, שיורכב משחקנים מוכחים ואחד לליגה, שיורכב ברובו משחקנים ישראלים וזרים עם פוטנציאל. לא ברור באיזה שלב בדיוק החליטו ראשי הקבוצה לזנוח את הרעיון, אבל בתהליך בניית הסגל הובאו שחקנים שנדמה שיועדו דווקא למכבי ב'. קשה להאמין שאפילו במכבי חשבו ששחקנים כמו קנדריק ריי או אנג'לו קלויארו הם השחקנים שיובילו את מכבי להצלבה, בפעם הראשונה מאז שינוי פורמט המשחקים ביורוליג.
לעומתם, שלושת השחקנים עליהם נבנה השלד ליורוליג היו ג'רמי פארגו, שהגיע בשלהי העונה הקודמת והפגין יכולת נהדרת, ושני שחקני הרכש החדשים והנוצצים, טאריק בלאק וסקוטי ווילבקין. יש כאן שינוי תפיסה מהותי, כחלק מהפקת הלקחים מהעונות הקודמות, בהן לא היה במכבי שחקן שיסחוב אותה לניצחונות גם כשדברים לא הולכים. ראשי הקבוצה החליטו להשקיע בענק בשני סופרסטארים לעמדות החשובות – גארד וסנטר. המטרה הייתה לבנות את הקבוצה כך שתתבסס על שלושה שחקנים אלה, שיהיו עמודי התווך של הקבוצה. בדיעבד, יכול להיות שההימור לשים את גורלה של העונה בידי שלושה שחקנים היה גדול מדי.
התפיסה הזו קרסה כבר במחזור הראשון של היורוליג, כאשר באימון המסכם לקראת המשחק מול פנאתינייקוס, נפצע ג'רמי פארגו בגבו. למרות שבהתחלה נראה היה שמדובר בפציעה יחסית קלה, נעדר פארגו בפועל יותר משלושה חודשים. גם כאשר חזר, הוא לא הצליח להציג את היכולת שלו מלפני הפציעה.
דווקא המניה הפחות בטוחה מבין שלושת השחקנים, טאריק בלאק, סיים את העונה כשחקן המוביל של מכבי ביורוליג. ההתחלה הייתה קשה – לשחקן שהגיע מה-NBA היה קשה להסתגל לכדורסל האירופי והוא נקלע לבעיית עבירות כמעט בכל משחק. ככל שהעונה התקדמה, בלאק נכנס לעניינים והפך לאחד הסנטרים הדומיננטיים ביורוליג. על פי דיווחים, למכבי תהיה תחרות מאוד קשה כדי להשאיר את הסנטר, כאשר מעבר לחזרה אפשרית ל-NBA גם מספר קבוצות נוספות ביורוליג הביעו בו עניין.
כנראה שמבין השלושה, לסקוטי ווילבקין יש את החלק הכי גדול בכישלון של מכבי העונה. ווילבקין הגיע על תקן הכוכב הגדול של הקבוצה ולא סתם מכבי השקיעה בו יותר משני מיליון דולר (סעיף שחרור + משכורת). בשנה שעברה, ווילבקין ביסס את מעמדו תחת דיוויד בלאט בדרושפאקה, כאחד השחקנים הטובים ביבשת, כאשר בעונה האחרונה התפוצץ והוביל את הקבוצה לזכייה ביורוקאפ והיה ה-MVP של העונה, עם ממוצעים מעולים של 19.7 נקודות ו-43% לשלוש. במכבי ציפו שהשנה יעשה הטורקי-אמריקאי את הפריצה, גם במסגרת היורוליג, ויצליח להוביל אותם להצלבה. בשורה התחתונה הוא לא הצליח.
כשבוחנים את העונה של ווילבקין לפי המספרים היבשים, קשה לומר שהוא נכשל. ערב המחזור האחרון מעמיד ווילבקין ממוצעים לא רעים של 12.9 נקודות ביורוליג ב-25 דקות ולאורך העונה סיפק כמה תצוגות גדולות, כולל שיא יורוליג אישי של 28 נקודות מול בודוצ'נוסט וסל ניצחון מול אולימפיאקוס. הבעיה של ווילבקין היא בעיקר שהוא נמדד לפי הציפיות מתחילת העונה – ציפיות לאור תג המחיר הגבוה ולאור היכולת שהציג בשנה שעברה. הוא עצמו טוען שתג המחיר לא משפיע עליו, אבל על הקהל הוא בהחלט משפיע. כאשר שחקן במעמדו של ווילבקין לא מצליח לשמור על יציבות, משחק בצורה לא קבוצתית ואפילו מפסיד במו ידיו משחקים ביורוליג, הוא לא מספק את הסחורה.
כשבוחנים את העונה של ווילבקין חייבים לציין גם הרבה נסיבות מקלות: העובדה כי בתחילת העונה עמד על הקווים ספאחיה, מאמן בינוני שלא היה ראוי להוביל את מכבי ביורוליג; העובדה כי לצד ווילבקין לא משחקים שחקנים מספיק טובים, ולכן כל הפוקוס של ההגנה היה סביבו; העבודה כי פארגו נפצע ,ולכן לא היה רכז דומיננטי לצידו ונטל ריכוז המשחק נפל עליו, ועוד. אבל, כל זה לא משנה, כי כשאתה שחקן במעמד של ווילבקין מצופה ממך להתגבר על הקשיים, ולהצליח בכל זאת.
לווילבקין יש חוזה גם לעונה הבאה, בה מכבי צפויה לעשות שוב מהפכה בסגל וכנראה יגיע לצידו רכז ראוי. עונה בה למכבי יהיה סוף סוף מאמן בכיר, שיהיה שם מתחילת העונה ועד סופה. עונה בה המטרות של הקבוצה לא ישתנו, והעונה תיחשב כמוצלחת רק אם מכבי תצליח ביורוליג לעלות לפחות להצלבה. עונה בה הוא יצטרך להוכיח שהוא שווה את הכסף, שהוא ראוי למעמד, ובשביל זה הוא צריך לעשות עוד קפיצת מדרגה – לקחת את הקבוצה על הגב בכל משחק ולא רק לפעמים.
