אם עדיין יש צורך בהוכחה מוחשית וקשיחה שאף אחד לא יכול להיות מושלם, מספיק להסתכל על איצ'ירו סוזוקי שחקן הבייסבול. כי לפחות בכל הנוגע לבייסבול, אין ישות הקרובה לשלמות מאיצ'ירו סוזוקי. האיש שנערץ על ידי אומה שלמה באופן לו מילים יעשו רק עוול. שמחזיק בפרסי הצטיינות גם בחבטות (3 פעמים סילבר סלאגר, פעמיים מלך החבטות), גם בהגנה (10 "כפפות זהב") ואף בריצה בין הבסיסים (הוביל את כל שחקני המייגו'רס בבסיסים גנובים בעונת הרוקי שלו, 2001). שכוכבי בייסבול אמיתיים ששיחקו לצידו הרגישו שהוא בכל זאת נמצא שתי ליגות מעליהם, כמו על פסגת הר אליו אי אפשר לטפס. שכל אדם שקשור לבייסבול, בין אם הוא מעריץ, שחקן בכל רמה שהיא, חבר לקבוצה שבדיוק מציין הופעת בכורה, או אפילו חבר היכל התהילה, היה צריך להתאמץ מאוד כדי לעצור את הדמעות כשירד מהמגרש בפער האחרונה.
איצ'ירו אינו מושלם. אך אפילו מגרעתו היחידה היא כזו שמאפיינת ספוראטים יוצאים מן הכלל, את גדולי כל הזמנים. יש שיגידו שמדובר בשיגעון, אך אם לא היה משוגע, כנראה שלא היה איצ'ירו. הוא היה בטוח במאת האחוזים, שגם עמוק לתוך העשור החמישי בחייו, עדיין יש לו את זה. הוא לא היה מוכן לתת לאף אחד אחר, אפילו לא לגוף שלו עצמו, להחליט מתי יגיע סוף הסיפור שלו. באחת מהפעמים הרבות שנשאל על כך, ענה שהוא מתכנן לפרוש כשיצטרך מקל הליכה. במבט ראשון זה נראה ראוי להערצה, אך במבט עמוק יותר הוא עשוי להיראות כמו כותב של סדרה שלא מוכן לסיים אותה למרות שכבר מזמן עבר השיא, נגמר הקסם והרעיונות. או אולי כמו אדם במעין משבר קיומי, שממשיך להיאבק בכל כוחו בעובדה שלא ישחק בייסבול לנצח.
אז ביום חמישי, ה-21 למרץ 2019, המחבט סוף סוף הוחלף במקל הליכה. או שפשוט התפאורה הייתה כל כך מושלמת שאפילו איצ'ירו עצמו, המשוגע שהתקשה כל כך להתנתק ממי שהיה, הבין שזו ההזדמנות הטובה ביותר לכתוב לעצמו את הסוף, בתנאים שלו, עד כמה שהיה יכול. ה-MLB החליטה לקיים צמד משחקי פתיחה חגיגיים, בין האוקלנד אתלטיקס לסיאטל מרינרס, במקום בו לא צריך כתובת אם אתה רוצה לשלוח משהו לאיצ'ירו. מספיק רק לכתוב שהוא הנמען. עד כדי כך הוא נערץ במדינה שכל כך אוהבת בייסבול. כנראה שככה זה כשאתה, בנוסף לכל הכישורים הספורטיביים שלך, גם פותח דלתות – איצ'ירו הוא שחקן העמדה היפני הראשון ששיחק בליגות הגדולות.
כמובן, החלום של יושבי ה"טוקיו דום" היה לראות את איצ'ירו נותן עוד חבטה אחת אחרונה, ומסיים את הקריירה בתו הגבוה ביותר האפשרי. אבל אולי מה שבאמת למדנו מצמד משחקיו האחרונים, הוא שפשוט הגיע הזמן. מי שהיה כל כך ידוע ביכולת שלו להשיג עוד חבטה ועוד חבטה, מצא את עצמו מגיע לבסיס פעם אחת בשני המשחקים וגם זה בהולכה.
שתי ההופעות האחרונות שלו ליד הצלחת היו הדוגמאות המושלמת לכך. באינינג השביעי, הוא נשאר להביט בסטרייק שלישי, אך גם הוא, גם חבריו וגם המנג'ר שלו ידעו שככה הוא לא מתכוון לסיים את הקריירה. הם סידרו לו הזדמנות נוספת, אחרונה בהחלט, באינינג השמיני. עם שני פסולים, רץ על הבסיס השני וכשהתוצאה 4:4, איצ'ירו קיבל את ההזדמנות המושלמת לספק עוד רגע מושלם אחד. חלומות לא תמיד מתגשמים, וזה גם לא מה שקרה הפעם – הוא חבט כדור שקיפץ על הדשא לכיוון השורטסטופ, והייתה חסרה לו אולי עשירית השנייה כדי להוציא, בכל זאת, עוד חבטה מהמצב הזה. אולי איצ'ירו של אמצע העשור הקודם היה מספיק להגיע בזמן לבסיס הראשון. לפחות הוא יכול להגיד שהוא לא נפל ללא קרב. ובכל מקרה, קריירה של ספורטאי היא סוג מיוחד של סיפור. אם בשיאו הוא היה טוב מספיק, הסוף תמיד יהיה מרגש, לא משנה כיצד יראה.
מנג'ר סיאטל, סקוט סרבס, דאג שזה יראה כמה שיותר טוב. חצי האינינג הסתיים, ותשעת שחקני המרינרס התכוננו לעלות חזרה לעמדותיהם במגרש, כולל איצ'רו, שהלך כהרגלו לצד ימין של האאוטפילד. זה היה הרגע בו ירד איצ'ירו בפעם האחרונה. סיאטל נתנה לו לסיים את הקריירה מהמקום אותו הפך ל"אזור 51", ובכך קיים את ההבטחה שלו לרנדי ג'ונסון: "לא אבייש את מספר החולצה שלך".
זה היה האיש. מלא בכבוד כלפי המשחק וגדוליו, מוסר עבודה בלתי מתפשר אפילו ביחס לגדולים ביותר. הוא פתח דלת לא רק לשחקן היפני, אלא גם לשחקן הצנום והקטן. הוא הצליח להוכיח שכדי להיות ענק בייסבול, לא צריך להיות ענק מימדים. הוא גרם לרבים להאמין שכל אחד יכול.
אז אין פלא. שגם יוסיי קיקוצ'י, שהגיש את הופעה הבכורה שלו ביום בו גיבור ילדותו שיחק את משחקו האחרון; גם די גורדון, שחקן די ותיק שראה וחווה הרבה בעולם הבייסבול; גם פליקס הרננדז, אחד הפיצ'רים הגדולים בדור הקודם; וגם קן גריפי ג'וניור, ששמו הולך לפניו; התקשו לעצור את הדמעות כשנפרדו, כמו כולנו, מאיצ'ירו סוזוקי.
אף אחד לא מושלם. אבל בספורט, כדי לגרום לכולנו, לרגעים ספורים, להיות אותם אנשים שמרגישים את אותם הדברים, לא צריך להיות מושלם. רק צריך להיות יוצא דופן.
We know it's not our sport, but Ichiro's greatness needs to be recognized. Congratulations on an amazing career, and best of luck in your next chapter. 🐐🇯🇵⚾️🔝#ThanksIchiro pic.twitter.com/FshnzEAkro
— 🇺🇸 FC Bayern US 🇨🇦 (@FCBayernUS) March 21, 2019
