הטור הטקטי של ריאל מדריד – מאת נתיב כפרי
זינאדין זידאן הוא אחת הדמויות הגדולות בעולם הכדורגל, ובצדק. דווקא היום, כשמשחק הפך לסטטיסטי יותר, כשכל נתון נמדד בקפריזיות עד לפרטי מידת הנעליים של השחקנים, שבים להתבלט השחקנים מהדורות הקודמים. בעיקר אלה שהיו קצת יותר מסטטיסטיקה. זידאן לא היה סקורר גדול, הוא גם לא היה מהיר במיוחד. אבל יכולת ההשפעה שלו על המשחק הייתה אדירה. הגמישות והפינס (Finesse=יכולת ואלגנטיות) היו כלי הנשק שלו, ויחד עם פיקחות וערמה הוא זכה בכל תואר אפשרי. זה משהו שהופך את עבודתו כמאמן לקשה מהרגיל. במיוחד קשה המשימה של להעביר את הפילוסופיה השלמה שלו לשחקניו, שאף לא אחד מהם מגיע לאותה רמת תחכום על המגרש.
האתגר האמיתי של זידאן כמאמן הוא להתמודד עם הניסיון של השחקנים להעלות את רמת התחכום בפעולות של התחכמות. כשהאגו מטשטש את ההיגיון, מסוגלים הכוכבים להתעקש בכל מחיר, היכן שצריך דווקא לשתף פעולה ולוותר. התסמין הזה החל במחצית הראשונה של העונה, כשבניטס החזיק במושכות מעמדת המאמן. הספרדי לא הנהיג שיטת משחק אחידה, וריאל נראתה חסרת מעוף במשחקים רבים. אולי הבולט שבהם היה הקלאסיקו הביתי, בו, כזכור, הפסידו הבלאנקוס 4-0 לברצלונה. העונה היו יותר מידי פעמים בהן ראינו את ריאל מנסה לעשות את הדברים בכוח. עקבים מיותרים בזמן שאין לקבוצה מומנטום חיובי, איבודי כדור רשלניים, ופעולות אישיות שלא הביאו פרי היו כולם המאפיינים של התופעה הזו.
ההתמודדות של זידאן עם הבעיות שהנחיל בניטז היא על ידי ההחזרה של קבוצה מתחכמת לשחק שוב במאפיינים של הכדורגל הפשוט. ריאל בעונת 2002-3, זו שבה שיחק זידאן, הייתה קבוצה עם כשרון ענק ויכולת אישית גבוהה. אבל אחד מהמאפיינים הכי בולטים שלה היה חיפוש הכדור המושלם באמצעות פרגון ומשחק מסירות עם פסים פשוטים. ומכאן השאיפה של שחקן העבר להעביר את הדי אן איי של הקבוצה בתקופתו לקבוצה הנוכחית. זיזו החל את השינוי מלמעלה, ופתח קודם כל בתהליך עם כריסטיאנו. הוא החזיר לכוכב הפורטוגלי את הביטחון, כשהוא אומר בכל הזדמנות אפשרית עד כמה הוא שחקן מצוין. רונאלדו מצידו החזיר למאמן ביכולת טובה על המגרש ולא פחות חשוב מכך – ביציבות. בניגוד לתחילת העונה, הוא מבקיע יותר שערים מכריעים עבור הקבוצה, ולאחרונה אף חזר להוביל את טבלת הפיצ'יצ'י אחרי שלא היה שם במשך מחזורים רבים.
אפשר לראות שכשכריסטיאנו שמח, הוא הופך להיות הרבה יותר אפקטיבי גם מבחינה קבוצתית. קל לו יותר לפרגן גם לחבריו בזכות זה שהמאמן שלו עומד לצידו. למעשה, כל השחקנים מרוויחים מכך, וההיזון החוזר מגיע בחזרה לרונאלדו. לדוגמה, בשער השני מול סביליה הייתה זו סדרה של מסירות קצרות שהביאה לפורטוגלי כיבוש נוסף. וכשלא מתעקשים, המשחק מתחיל להיות יותר משוחרר וריאל הופכת למסוכנת הרבה יותר דרך הפעולות הפשוטות. בשער השלישי במשחק, רונאלדו פרגן לבנזמה, שבישל לבייל. יש ויתור על האגו, וזו הדרך להשיג תוצאות טובות, הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית.
פעולה מוצלחת נוספת של זידאן היא ההשבה של השחקנים לעמדות הטבעיות שלהם. לעתים הוא עושה זאת גם על חשבון שמות ומעמדות, והשחקנים מודים לו עם יכולת טובה יותר. לראיה, ריאל לא הצליחה לכבוש מול רומא ב-45 הדקות הראשונות בברנבאו. המהלכים עם 'הראש בקיר' פשוט לא עבדו. אבל במחצית השנייה של גומלין שמינית גמר ליגת האלופות, כבשו המרנגס את שני השערים בתוך ארבע דקות. בשער הראשון הייתה זו הגבהה של לוקאס ואסקז, הקשר הימני המחליף, שנגמרה בבישול לכריסטיאנו.
זידאן מרוויח מפירות השיתוף של כלל שחקני הסגל בכושר חיובי עולה של הקבוצה, והשער הזה הוא הביטוי לכושר הטוב בו נמצא הסגל. הוא גם מסמל את השוויוניות שמנהיג זידאן, ממנה מרוויחים הכוכבים, גם באמצעות מנוחה וגם בהצבה במקומות הנוחים להם במגרש. ה'סוד' של הכושר הטוב של כריסטיאנו הוא בהחזרתו לעמדה הטבעית לו באגף השמאלי, לכן גם המספרים שלו מתיישרים בהתאם.
בשער השני מול רומא כבר היה זה הכדורגל הפשוט והפרגון שהכריעו את ההתמודדות. מסירה של כריסטיאנו לחאמס באגף השמאלי הציבה אותו בעמדה מסוכנת, והכניסה של הפורטוגלי לעומק ההגנה הרומאית נתנה ספייס לקולומביאני, שכבש שער יפה בין רגליו של שצסני. בשני השערים היה מעורב טוני קרוס, שמשחק כבר כמה משחקים בעמדה קדמית יותר. הוא תורם הרבה יותר להנעת הכדור, וההשפעה שלו על המשחק גבוהה בהרבה מאשר בעמדת הקשר הדפנסיבי. גם בבאיירן שיחק הקשר הגרמני בתפקיד קדמי, וזהו התפקוד הטבעי עבורו במגרש. ריאל עברה את רומא בדרך למפגש כפול מול וולפסבורג ברבע גמר ליגת האלופות. היא עושה זאת בסטייל, ונראית כמו קבוצה שחזרה לעצמה.
הבלאנקוס לומדים שהדרך לנצח היא לא באמצעות התעקשות והליכה עם ראש בקיר. זידאן יודע זאת, והוא מנחה את שחקניו בדרכו האלגנטית, כפי שעשה זאת עם הכדור בימיו כשחקן. לקראת הקלאסיקו ההולך ומתקרב, זידאן ממשיך ללמוד את הקבוצה ואת תכונות השחקנים, ולאט לאט מגיע להרכב אידיאלי עבורו. הוא הפסיד קלאסיקו אחד בלבד בקאמפ נואו כששיחק בריאל, וזה נוסך בו ביטחון גם למשחק הקרוב. בכל מקרה, הדרך לא פחות חשובה מהתוצאה. במיוחד כשלריאל, המרוחקת 10 נקודות מהאלופה, אין מה להפסיד. עם זאת, תהיו בטוחים שזידאן יעלה למשחק במטרה לנצח.
