"כשאני גדלתי במונרוביה, בירת ליבריה, אני מכרתי דונאטס, פופקורן ו"קול-אייד" כל יום לאחר בית הספר כדי לשלם על שכר הלימוד שלי. אלו היו חיים קשים". – ג'ורג' וואה.
ניתן לקחת שתי מסקנות קריטיות מהפתגם המרגש הזה: ראשית, אף על פי שהוא נהפך לאחד מהשחקנים הכדורגל המצליחים בכל הזמנים, ג'ורג' וואה לא שכח את הילדות המצולקת שלו, התקופה שעיצבה את האנוש שהוא ואת השחקן שהיה. שנית, מכרו "קול-אייד" בשנות ה-70' במדינה ענייה מאפריקה אך אנחנו, בישראל 2018, צריכים לייבא מארצות הברית. דרוש לעשות מעשה.
ג'ורג' טאולן מנה אופונג עוסמאן וואה נולד בראשון לאוקטובר, שנת 1966, באחד מהאזורים העניים ביותר במונרוביה, בירת ליבריה. הוא נולד לאבא מכונאי ואמא רוכלת שנפרדו עוד כשהיה תינוק, לאחר פרידת הוריו, ג'ורג' הועבר לחזקת סבתו וגדל יחד עם עוד 12 ילדים תחת אותה קורת גג. הוא פרש מהתיכון בכדי לשחק כדורגל באופן מלא. כמובן שהוא עדיין לא השתכר כראוי ולכן הוא נאלץ לעבוד מהצד כאופרטור "סוויץ'-בורד", דהיינו הוא היה זה שמחבר בין אנשים בקו אחד של הטלפונים לקו השני. מאז מעולם כדורגלים בפרט וספורטאים בכלל עבדו בעבודת הזויות: אלכס פרגוסון היה סו-שף עד גיל 23, ז'וז'ה מוריניו היה מתורגמן, כריס וואדל היה מכין נקניקיות ואלו רק בכדורגל. סנטר העבר של המיאמי היט, אלונזו מורנינג, תלה וילונות לפני קריירת ה-NBA שלו וקורט וואנר, הקוורטרבק האגדי של הראמס והקארדינלס עבד באיסוף מצרכים בגיל מאוחר יחסית. בניגוד לכל המספר האקסטנסיבי של הדוגמות שנתתי, אף לא אחד מהם באמת עזר לשחקנים בקריירת הספורט שלהם. אני מאמין שדווקא הקושי, הסיזיפיות והטכניות של העבודה של וואה העשירו אותו פיזית ומנטלית. לאחר שעבר כמה קבוצות שנשמעו יותר כמו חבורות מסרטי גיבורי על ("מייטי" בראול, "אינווינסיבל אילבן") הוא סוף סוף קיבל אישור לעבור לאירופה.
מאמן הנבחרת הקמרונית, קלוד לה רואה, העביר את החדשות על חלוץ ליברי מסעיר לחברו הצרפתי ומאמן מונאקו דאז, ארסן וונגר. בשביל 12 אלף אירו בלבד, נרכש וואה ועבר לנסיכות הצרפתית. ג'ורג' נתן אשראי רב לוונגר על הצלחתו בענף. "יום אחד סיפרתי לארסן שכאב לי הראש לאחר אחד מהאימונים. הוא אמר שהוא יודע שזה קשה, אבל שאני חייב לעבוד קשה כי הוא ראה פוטנציאל אדיר חבוי בי" אמר ג'ורג' בראיון מרגש לגארדיאן הבריטי. כמובן שהכבוד בין ג'ורג' לארסן היה הדדי, הצרפתי צוטט באומרו כי "אף פעם לא ראיתי שחקן מתפרץ לסצנה כפי שהוא עשה". בשנה הראשונה שלו מחוץ למולדתו, החלה מלחמת אזרחים, ראשונה מבין שתיים קשות מנשוא. ג'ורג' הצליח לנתק את עצמו מכך ולשחק בצורה עילית כבר מיריית הפתיחה של הקריירה האירופאית שלו. הוא סייע למונאקו לזכות בגביע הצרפתי, הפעם האחרונה שזכו בתואר הזה והתואר הכללי האחרון שלהם לשש השנים שבאו לאחר מכן. ב-1992, ג'ורג' עבר מהנסיכות לבירה הצרפתית, שם זכה בעוד יותר תארים. ארבעה תארים ביתיים, הכי הרבה שערים בליגת האלופות בעונת 94/95 וזכייה שנייה בקריירה בתואר הכדורגלן האפריקאי הטוב ביותר. ב-95, וואה החליט לעשות לצרפתים מה שהם יודעים לעשות הכי טוב בהיסטוריה הגלובאלית: להרים דגל לבן. החלוץ המוכשר עבר למילאן, שהייתה תחת חסותו של פאביו קאפלו. בתקופה הזו קאפלו כבר הצליח להתנער מהתדמית שהוא חיית משמר של ברלוסקוני, מה ששחרר אותו לעבוד עוד יותר בחופשיות. הוא חיבר את וואה עם באג'יו בחוד קטלני במובנים היסטוריים, בעונה הזו מילאן ניצחה את הליגה בהפרש של שמונה נקודות! לוואה יש רגעים רבים מופלאים בתקופתו במדים השחורים-אדומים: הסיום של עונת 98' כאשר הוא חקק את עצמו כמלך השערים של הקבוצה, הגול הפנטסטי מול לאציו ועוד רבים אחרים. אולם, הרגע שהכי זכור לאוהדי הרוסונרי הוא השער שלו נגד ורונה, 15 שניות בהם לקח את הכדור מהרחבה שלו ובמבצע סולו ספקטקולרי שם את הכדור ברשת. שחקן מילאן לשעבר, זבונימיר בובאן, שהיה על כר הדשא, שיחזר את השער בציטוט שלא היה מבייש אפילו את מרטין טיילר: "כולנו רצנו איתו לאורך הדשא, לא האמנו למראית עינינו. תהינו מתי הוא יעצור, אך כמובן שהוא נעצר רק ברשת.". בשנת 1995, הוא נהיה לשחקן האפריקאי הראשון והאחרון עד כה שזכה ב-"באלון ד'ור".
החלוץ הליברי בילה עוד כמה שנים במילאן לפני שעזב לצ'לסי בתחילת המילניום (בתחילה זו הייתה השאלה, אך לאחר מכן הוא נקנה). למרות שניכר כי היה מעבר לשיא שלו, המעבר למערב לונדון לא נחשב ל-"באג 2000". הוא כבש כמה גולים קריטיים במיוחד במסגרות שונות, כאשר גולת הכותרת היה שער בחצי גמר גביע ההתאחדות שסייע להם להעפיל לגמר, בו ניצחו 1:0. כשעבר בסוף לסיטיזנס, הוא שומש בעיקר כסופר-סאב שלא עשה אימפקט גדול מדי. ניתן לספור על יד אחת את כמות המשחקים בהם השלים 90 דקות במדי התכולים. וואה קפץ בין כמה קבוצות בשלהי הקריירה שלו, מארסיי ואל ג'אזירה. בשלוש השנים בין 2001-2004 הוא כבש 18 שערים ב-27 הופעות בין שתי הקבוצות הללו.
לאחר פרישתו, הוא תרם רבות לבניית אקדמיות כדורגל בשביל ילדים והתחיל להצמקד בפוליטיקה כי האמין שהוא יכול להביא שינוי חיובי למולדתו. הוא קיבל הרבה אהדה בתחילה אך רבים השמיצו אותו וחשבו שהוא מקבל אהבה רק בגלל עברו כשחקן כדורגל מוערך, לא בשל מצעו הפוליטי. וואה הוכיח לכולם את טעותם ולאחר 12 שנה בפוליטיקה, הוא לבסוף נבחר להיות הנשיא של מולדתו.
גם לאחר הצלחתו הפוליטית, הוא לא הפסיק לשים את הכדורגל בליבו. לאחרונה, הוא שותף במשחק ידידות של הנבחרת הלאומית כשהוא בן 51!
בנו, טימות'י וואה, משחק בפריז סן ז'רמן, קבוצת עבר של אביו. הוא נחשב להבטחה גדולה בעמדות הפורוורד גם בפריז וגם בנסחרת הלאומית של ארצות הברית שם גדל.
לסיכום, נאחל מזל טוב לאחד מפורצי הדרך של הכדורגל האפריקאי שעומד לחגוג יום הולדת 52!
