ההמתנה הסתיימה. אנחנו, אוהדי הפוטבול, הגענו לתחילת התור. אנחנו, אוהדי הפוטבול, סיימנו לחכות. עכשיו הגיע הזמן שלנו לעלות לרכבת ההרים שנקראת עונת ה-NFL.
תחנת העלייה היא התפאורה המתאימה ביותר לתחילתו של טירוף חושים. זוהי העיר פילדלפיה, שחוגגת תואר ראשון גדול מזה עידן ועידנים. אין אווירה טובה מזו, אין מקום טוב מזה, אין משחק טוב מזה, לפתוח עטד עונה מלאה בתעלומות ושאלות, שתשובתיהן מסתתרות בהמשך המסילה.
המשחק הרע האחרון של ניק פולס, להוציא את משחקי קדם העונה, היה בדיוק באותו המקום, מול אותה היריבה. אז הגיעה פילדלפיה בתור מדורגת מספר 1 אך אנדרדוג בוגאס. היום היא הגיעה עם סגל דומה, אך מעט משודרג, ובמעמד דומה, אך מעט משודרג. מאלופת העונה הרגילה, למחזיקת הלומברדי, אך עדיין כאנדרדוג. כנראה שזה המקום הטבעי של הקבוצה הזאת.
אטלנטה התחילה את העונה בדיוק היכן שנעצרה בעונה שעברה. שם, בפילדלפיה, עברו הפלקונס חווייה מתסכלת, מעין סיכום של כל עונת 2017 שלהם. טובים, מוכשרים, אבל משהו היה חסר. על הנייר זה היה בעיקר ברד זון, אך על המגרש, לא רק. ועל הקווים – מי יודע. בכל מקרה, אטלנטה תקווה ותצפה לסיים את המסע הזה, שהתחיל ביוסטון, אצלה בבית, בסופרבול 53. לפחות מבחינת הסגל, אין שום סיבה מבחינתה לצפות לפחות. אך בשביל זה, אטלנטה תצטרך לסטות מהדרך אותה סללה לעצמה בסוף העונה שעברה.
בפלייאוף בעונה שעברה, סוג המהלך היחיד שהניב הצלחה כלשהי לפלקונס היה הריצה מחוץ לתאקלים. בפילי התקשו להגיע לקצוות, ואיפשרו לאטלנטה יארדים חשובים. לא כך היה הדבר בדרייב הראשון של העונה. דאון רביעי ושער, יארד וחצי מהקו. פרימן קיבל את הכדור בריצה לצד שמאל ונראה היה בדרכו הבטוחה אל פינת האנדזון. אך קאמו גרוז'ה-היל – קפטן ספיישל טימס ובועט מחליף – זרק שני חוסמים ועצר אותו. אטלנטה, בדיוק כמו בדרייב הקודם שלה, נכשלה בדאון רביעי ושער.
על מנת לגרום לאטלנטה להמשיך באותה הדרך, פילי הייתה צריכה לשנות את דרכה בעצמה. לא להיות אותה פילי של אותו משחק מסיכות הכלבים. בדרייב הפתיחה, זה בדיוק מה שקרה.
אך שאר המחצית התנהלה באופן דומה למדי למפגש הקודם בין שתי הקבוצות. באופן כל כך דומה, עד כדי כך שכמעט הכריח אותי להמשיך להשתמש במוטיב הדרך.
בדיוק כמו אז, הגנות טובות של שתי הקבוצות היו רק תבלין לתבשיל רע שיצרו שתי ההתקפות. ביצוע חלש של התקפה מוגבלת גם כך מצד ניק פולס, וקריאת מהלכים מאוד תמוהה בצד השני. עסקים כרגיל.
את השיוויון שבר בסופו של דבר מאט בראיינט, הבועט בן ה-43, שקיבל לאחרונה הארכת חוזה לעוד שלוש שנים. סאק של ג'ורדן היקס, ברוך השב, שלח את בראיינט לבעוט שער שדה חשוב מ-52 יארד, והוא סיפק את הסחורה בקלילות האופיינית לו. גם, ובעיקר, ממרחקים כאלו.
במשחקים כמו אלה, נשאר רק לחכות למהלך גדול אחד. מהלך אחד שיכניס למשחק רוחות חדשות. פידרסון קיבל שריקות בוז (!!) בירידה למחצית, עם שלוש נקודות בלבד על הלוח. הוא היה חייב לעשות משהו. אז למה לא לחזור למהלך האהוב על ניק פולס?
פולס מצא את אגולור למשך כל המחצית הראשונה, פעם אחר פעם. בדרך הטבע, היה זה אגולור שהתחבר עם פולס, וביחד הם יצרו את מהלך המסירה הארוך ביותר של פילי במשחק. 15 יארד בדאון שלישי ו-5.
הדרייב הזה הסתיים כמובן בדחיקה של ג'יי אג'אי לתוך האנדזון. הפציעות של אטלנטה בדרייב הזה ללא ספק עזרו – מקינלי, טרופאנט וג'ונס נפצעו כולם במהלכו. בכל מקרה, היתרון, ואולי גם האנרגיה.
זה לא היה המקרה. למעשה, הרשלנות והטעויות אף הפכו קריטיות יותר. בדרייב הבא של פילי, ארץ השמיט שני כדורים, כולל דאון ראשון נוח ובטוח. מה שבאמת הפריע לי במשחק הזה, היה החוסר באיבודי כדור – הטעויות והרמה הנמוכה היו בשפע, ועם זאת אף קבוצה לא איבדה את הכדור. מעולה לקבוצות, פחות טוב למתח.
כל זה היה נכון, עד הפאנט הבא של אטלנטה. ספרולס התרחק ממנו, אך אחד מחבריו לקבוצה לא קיבל את המסר, חסם יריבים קרוב מדי לכדור, נגע בו ראשון, וכך זה נגמר.
אך במשחק הזה, איבודי הכדור נראו כמו קטשופ. עם הראשון באו השאר. חוסר תיאום בין מאט ראיין לחוליו ג'ונס איפשר לראסול דגלאס, המחליף שנכנס במקום רונאלד דארבי לכמה מהלכים, להשיג את החטיפה הקלה בחייו. בדרייב הגומלין, ניק פולס הצליח לקדם מעט את הכדור, עד שנתן הזדמנות ראשונה לטייט אנד הרוקי, דאלאס גאדרט.
דאמונטה קייזי, מחליפו של קיאנו ניל שנפצע בברכו, הגיע וחבט את הכדור מידי גאדרט, היישר לידי חברו לקבוצה, דיון ג'ונס. אטלנטה גם דאגה לסגור את המסץכסה של הקטשופ – ט"ד של טווין קולמן החזיר את היתרון לאורחים, אך גם כאן לא הצלחנו להימנע מטעות – סנאפ רע בנקודת הבונוס גרם להחטאה של בראיינט. נקודה זו חשובה מאוד במשחק חסר התקפות כזה.
ואכן, הרבה בעזרת עוד עבירה של אטלנטה, כמה מהלכים נפלאים של ספרולס, וריצה ארוכה של קלמנט שהייתה צריכה להיגמר בעצמה בט"ד, סידרה בסופו של דבר עוד שש נקודות לג'יי אג'אי. אג'אי גם נכנס לשתי נקודות. 18:12 לפילי, 2:19 לסיום, 2-מינט-דריל ראשון לעונה.
ושוב, המפגש הקודם בין הקבוצות חזר על עצמו. דרייב אחרון פנומנלי של מאט ראיין, שמגיע כל הדרך לתוך קו עשרת היארד, רק כדי להיעצר ממש שם. הפילי ספיישל שוב ניצח. האימון הטוב יותר שוב ניצח.
נקודות לסיום:
* כאמור וכידוע, למשך כל המשחק ראינו מהלך רשלני אחרי מהלך רשלני. השמטה פה, מסירה רעה שם, חטיפות מושמטות, ראוטים רעים, פלייקולינג רע (לפחות מצד אחד).
* לדוגמה, נשווה בין הדרייב הראשון במשחק לט"ד הראשון של האיגלס. סרקיסיאן הגיע יארד אחד מהאנדזון, ובחר פעמיים להריץ את הכדור עם שלושה טייט טנדים ופולבק על המגרש. זה כמובן איפשר לפילי לצופף ולעצור את הדרייב עם אפס נקודות.
* לעומתו, כשדאג פידרסון הגיע לקו היארד הבודד, הוא בחר ללכת עם מערך מפוזר, לדלל את הבוקס, ולדחוק פנימה עם אג'אי. מאוד מאוד מוזר לי שכל כך הרבה קבוצות מתקשות להבין את הכוח בריצה ממערכים של 11 פרסונל (רץ אחד, טייט אנד אחד).
* אבל זה לא היה החטא היחיד של סרקיסיאן. אם בדרייב הראשון הוא השתמש רק באותו הרכב, וקרא ארבעה מהלכים שונים ליד הגול ליין, בדרייב האחרון והמכריע הוא כבר עבר גבול.
* אטלנטה קיבלה חמישה מהלכים בתוך קו ה-10. בשלושה מהם, רצופים, בחר סרקיסיאן באותו מהלך בדיוק! נוסף על כך, זה היה מהלך ששלח את ג'ונס לאמצע המגרש, והיישר לדאבל טימים של פילי עליו. וכמובן, בלי שום ראוט שיאפשר למישהו אחר לנצל את זה ולהשתחרר לט"ד. כלום. שלושת המהלכים האלה, וגם השניים האחרים, היו מהלכים בסגנון "זרוק לחוליו ותתפלל". אולי המהלך האחרון היה אמור ללכת לבאק שולדר ולא גבוה, אבל אנחנו פשוט לא יודעים (או ליתר דיוק, אני לא יודע) מה הייתה הקריאה או הטיימינג. אם זה הרעיון של אטלנטה לניצול נרחב יותר של ג'ונס ברדזון.. ובכן, עונה ארוכה מצפה להם שם בדרום.
* המשחק הזה היה רע של רוב המעורבים, אבל באמצע עמדו הק"בים. פולס הצליח לזרוק כדור באמת טוב במקרים באמת ספורים, ועורר עוד יותר את הגעגועים לקארסון וונץ, שבינתיים לא ידוע מתי יחזור.
* מהצד השני גם מאט ראיין סיפק כמה זריקות איומות ונראה מחוץ לעניינים למשך כמעט כל המשחק. אפילו התפיסה של ג'ונס עם הקסדה, שבוטלה מסיבה כלשהי על ידי השופטים, הייתה פספוס של ראיין, אחד מרבים שלו הלילה. כמובן שבדרייב האחרון הוא היה פשוט נפלא ויכול היה להשלים קאמבק מהסרטים, אך התקפת הרדזון של סרקיסיאן (1 מ-5 הלילה) שוב עצרה את קבוצתו.
* אני מחזיק בדעה שבקרוב מאוד, כל ההבדל בין הקבוצות יהיה סכמה, אימון, ופלייקולינג. הפערים בין הקבוצות, ובמיוחד בין הקווטרבקים שאינם שייכים לטופ 5-7 שלה הליגה, הולכים וקטנים. זה תהליך שכבר התחיל לקרות, זה מתחיל להתגבר בהדרגה, והיום ראינו את זה שוב. דאג פידרסון, בלי הקווטרבק והרסיבר המצטיינים שלו, כשגם איתם הכלים ההתקפיים שלו הרבה פחות טובים מאלה של סרקיסיאן, ניצח אותו בעזרת יעילות ברד זון. לעומת הט"ד הבודד מתוך 5 הזדמנויות של סרקיסיאן, פילי נכנסה לאנדזון בשניים מתוך שלושת הדרייבים שלה שהגיעו לרד זון.
* מי שעוד לא היה מוכן, קיבל היום את המכה – היכונו לעונה שלמה של שדרנים שקוראים לכל דבר RPO. כמות הפליי-אקשנים הרגילים שאל מייקלס קרא החליט שהם RPO הייתה פשוט מוגזמת לכל הדעות, וזה הרגיש כאילו היה אובר\אנדר על כמות הפעמים שהוא יגיד את זה בשידור, והוא שוב החליט להטות את ההימור.
* כמה טוב שהפוטבול חזר, אה? כאילו לא עזב בכלל.
