הבית הזה שלח שלוש קבוצות לפלייאוף בעונה שעברה, ובצדק. למרות הצליעה היחסית של אטלנטה, הספקות בקאם ניוטון והנשקים סביבו, הפוטבול שאנחנו רואים על המגרש דיבר בעד עצמו בעונה שעברה. כנראה שמדובר בבית החזק בליגה, לפחות מבחינת הדינמיות של ההתקפות שבו – אם כי בטמפה ביי עדיין מחכים לג'יימיס ווינסטון.
ניו אורלינס סיינטס
מה היה בעונה שעברה?
הסיינטס צפו בנס מיניאפוליס מנקודת המבט היחידה שיכולה להיות גרועה. ההפסד שובר הלב הזה מנע מהם הזדמנות אמיתית לחזור לסופרבול, לראשונה מאז עונת 2009. ההתקפה הזכירה גרסה משודרגת של אותה התקפה מ-2009, עם צמד רצים קטלני ודינמי. אבל הסיפור הגדול באמת היה ההגנה, שבחצי השני של העונה התהפכה מקצה לקצה וסוף סוף יצאה מהבור העמוק לה חפר רוב ראיין לפני שנים ספורות. בזכות כוכבי על כמו מארשון לאטימור וקמרון ג'ורדן, וצוות מסייע מצויין בהובלת מאנטי טאו, קן קרולי וגם מרכוס וויליאמס, הסיינטס היו אחת הקבוצות הטובות בליגה בעונה שעברה וצפויים להישאר כך גם העונה.
מה יהיה שונה העונה?
לא הרבה השתנה במכונה היעילה של הסיינטס, אך הם הצליחו להשתדרג באוף סיזן. ראשית, הקורנר פטריק רובינסון, בחירת סיבוב ראשון של הקבוצה, חזר ללואיזיאנה אחרי עונת שיא וטבעת אליפות בפילי. ביחד עם קרולי ולאיטימור, נוצרה שם שלישיית קורנרים מהטובות בליגה – קריטי עבור כל הגנה. גם לשכונת הליינבאקרים הגיע בחור חדש – דמאריו דייוויס, לשעבר בג'טס ובקליבלנד, חתם על חוזה לשלוש שנים בקבוצה. קאמרון מרדית' הוחתם משיקאגו בתור שחקן חופשי מוגבל, ובסיינטס יקוו שהוא יחזור בכושר טוב מהפציעה הקשה שעבר. ממש בזמן כתיבת שורות אלה, לשורות שלהם הוסיפו הסיינטס את הרץ של ניו אינגלנד ובפאלו לשעבר, מייק גיליסלי, שעשוי להיות הפיתרון להשעיה בת ארבעת המשחקים של מארק אינגרם.
הדראפט של שון פייטון ומיקי לומיס היה דומה מאוד לשנה שעברה, בהיבט אחד: טרייד אפ מפוקפק ובחירת שחקן מפוקפקת אף יותר. בשנה שעברה זה היה כמובן אלווין קמארה, והפעם קיבלנו את אותו סיפור, רק גדול פי שניים – הסיינטס ויתרו על בחירת הסיבוב הראשון שלהם מדראפט 2019 כדי לעלות לבחירה ה-16 ולבחור בפרוייקט מאוניברסיטת טקסס-סן אנטוניו, מרכוס דאבנפורט. אם ניקח בחשבון את התוצאה של בחירת קמארה, אולי גם הפעם הרעיון לא היה רע כל כך?
הטרייד המדובר ביותר של הפריסיזן, כמו גם הטרייד המדובר של הדראפט, התבצע על ידי הסיינטס, שבחרו להעניק לג'טס את בחירת הסיבוב השלישי שלהם תמורת טדי ברידג'ווטר המתקמבק, שהרשים מאוד בפרי סיזן. הוא הגיע על מנת למלא את עמדת המחליף נכון לעכשיו – מה שהופך אותו לגיבוי הטוב בליגה – ואולי בהמשך, ביום שאחרי בריז, הוא יוכל להוות גשר עד שיימצא ק"ב הפרנצ'ייז הבא. או שהוא יוכל למלא את המשבצת הזו בעצמו.
בסיבוב השלישי של השנה, בחרו הסיינטס ברסיבר שהבריק במדי האלופה שהכתירה את עצמה, יוסיאף – מדובר כמובן בטרייקוואן סמית' האקספלוסיבי, שהרשים בקדם העונה וצפוי למלא תפקיד משמעותי בהתקפה, עם העזיבה של ווילי סניד וחוסר היכולת של טד גין להיעשות צעיר יותר עם הזמן. כמו ברוב השנים האחרונות, לסיינטס לא היו הרבה בחירות דראפט גבוהות והשם הבא שצפוי להופיע על המגרש, גם אם במהלכים ספורים, הוא הרץ שנבחר בסיבוב השישי מלואיזיאנה טק, בוסטון סקוט.
אולי השינוי הגדול ביותר במועדון הוא לא על המגרש וגם לא על הקווים, אלא למעלה, ביציע הכבוד. הבעלים של הקבוצה ביותר משלושים השנים האחרונות, טום בנסון, שהציל את הקבוצה בזמנו ממעבר לג'קסונוויל, נפטר בחודש מרץ. זו תהיה העונה הראשונה של הסיינטס ללא טום בנסון, ולמרות הברדק אליו נכנס לפני כמה שנים, אין ספק שבניו אורלינס יתגעגעו לאיש שעמד בראש המועדון לזמן כה רב, ולזמנים המוצלחים ביותר בתולדותיו.
מה יהיה דומה העונה?
הסיינטס עדיין מחזיקים בכמה מהשחקנים הטובים ביותר בליגה מעמדותיהם. בין אם מדובר באלווין קמארה, קמרון ג'ורדן, מייקל תומאס, מארשון לאטימור וכמובן דרו בריז – כל אחד מהשחקנים האלה הוא קריטי לריצת הספורבול שהסיינטס ינסו לבצע העונה, וכל אחד מהם מסוגל בעצמו להביא אותם לשם. שון פייטון הוא עדיין מהמאמנים הטובים והיצירתיים בליגה, ועכשיו כשגם ההגנה עומדת סוף סוף לצידו ולא מחבלת במאמץ ההתקפי – יש רק מקום אחד בו הסיינטס יכולים להיעצר. הסיכוי שלהם לזכות בסופרבול אצל יריבת הבית הוא גדול מאוד, אולי הגדול ביותר מבין כל קבוצות הליגה. בדיוק כמו בעונה שעברה.
קרוליינה פאנת'רס
מה היה בעונה שעברה?
קאם ניוטון וחבורתו התאוששו מעונת הנפל שעברה עליהם, ולמרות כמה חסרונות ברורים בסגל, הצליח ניוטון להוביל את הקבוצה שלו למאזן מעולה של 11-5, שבהרבה עונות אחרות היה מספיק גם כדי לזכות בבית. במקום זה, קרוליינה נאלצה לפגוש את אותם סיינטס בשלב הוויילד קארד, ולמרות משחק צמוד נאלצו גם לסיים את העונה שלהם בסופרדום.
מה יהיה שונה העונה?
גם בקרוליינה התחלפו הבעלים, אך בנסיבות מעט שונות – לאחר שנחשפה ההתנהגות המבחילה של ג'רי ריצ'ארדסון, מקים הקבוצה ובעליה, במשרדי המועדון, מה שכלל הערות מיניות וגזעניות כלפי עובדים ועובדות. ריצ'ארדסון הכריז באותו יום על כוונתו למכור את הקבוצה, ובחודש מאי היא נקנתה על ידי דייוויד טפר, בסכום שיא של מעל שני מיליארד דולר.
נרד בהדרגה לכיוון המגרש, והפעם על הקווים. גם שם צוות האימון עבר שינויים, כאשר שני המתאמים של רון ריברה סיימו את תפקידם בקבוצה, כל אחד בנימה הפוכה. מייק שולה פוטר לאחר סיום העונה, ונורב טרנר הגיע להחליף אותו. בצד ההגנתי, סטיב ווילקס קיבל משרת אימון ראשי באריזונה והוחלף על ידי מאמן קו ההגנה לשעבר, אריק וושינגטון.
זה לא סוד שהסגל של קרוליינה מלא בשחקנים מוכשרים, אבל מלא עוד יותר בחורים. קאם ניוטון, לוק קיקלי, קייוואן שורט וכריסטיאן מקאפרי מצד אחד, מול קו התקפה ממוצע ומטה, סקנדרי טעון שיפור, וקאדר רסיברים מדאיג במיוחד. לחלק מהחסרונות האלה דאגו בקרוליינה. אבל רק לחלק.
הסייפטי קורט קולמן, התאקל ההגנתי סטאר לוטולליי, והאול-פרו גארד אנדרו נורוול, היו שלושת השחקנים הבכירים ביותר שעזבו בפרי אייג'נסי. דונטארי פו היה ההחתמה היקרה ביותר של קרוליינה, והוא צפוי למלא את החור שהשאיר לוטולליי – אך בשתי העמדות האחרות לא ראינו את אותה עבודה. במקום קורט קולמן עשוי לפתוח דא'נוריס סירסי, שאיבד את מקומו בטנסי, ולעמדת הגארד השמאלי כלל לא הגיע מחליף חיצוני – אמיני סילאטולו, המחליף הותיק, הוא זה שצפוי לפתוח שם כרגע. ג'ונתן סטיוארט עזב לג'איינטס, ואותו החליף סי.ג'יי אנדרסון. בנוסף, הקורנר דריל וורלי נשלח לפילדלפיה בטרייד, כשטורי סמית' עשה את הדרך ההפוכה.
ההשעייה של תומאס דייוויס קידמה תהליך שגם כך היה בעיצומו – החלפתו של דיוויס הותיק בשאק תומפסון הצעיר, שנראה מוכן לתפוס את העמדה לצידו של קיקלי.
בדראפט, קרוליינה דאגה לסגור צרכים אחרים – בסיבוב הראשון הגיע די. ג'יי מור, הרסיבר הנפלא של מרילנד, שצפוי להפוך לתופס הבכיר של קאם ניוטון. בסיבוב השני הגיע דונטה ג'קסון, והקורנר החדש הרשים מאוד את צוות האימון וצפוי להפוך לפותח בצד ההופכי לג'יימס בראדברי, שעדיין מחכה לעונת הפריצה שלו. בסיבוב הרביעי הגיע הטייט אנד של אינדיאנה, איאן ת'ומאס. בשלב הזה הוא צפוי להחליף את אד דיקסון בתור הטייט אנד השני, אך התוכנית לגבוי היא לטווח הארוך, לכשגרג אולסן יחליט לתלות את הנעליים – או שהקבוצה תחליט להיפרד ממנו.
מה יהיה דומה השנה?
קאם ניוטון ההולך ומשתפר ימשיך לנהל את ההתקפה בגאון, ובעזרת כריסטיאן מקאפרי, היא עשויה להיות דינמית כתמיד. גרג אולסן עדיין שם כמנהיג בחדר ההלבשה, אך השנה, כך מקווים, הוא יופיע גם על המגרש. אי אפשר לבקש יותר מלוק קיקלי בתור איש האמצע בהגנה שלך, ולמרות כל הלוחות הנעים סביבו, אפשר לסמוך עליו שיחזיק את ההגנה כתמיד.
אטלנטה פלקונס
מה היה בעונה שעברה?
כמעט כל מאמן שמחליף את קייל שנהאן יביא לירידה כלשהי ביכולת. זה לא הוא, זה שנהאן. ועדיין, הפלייקולינג של סטיב סרקיסיאן היה מאוד שנוי במחלוקת במשך חלקים נרחבים מהעונה, ולדעת רבים היה גורם ישיר לפתיחה החלשה של אטלנטה. בסופו של דבר, אחרי שהתחממו בחצי השני של העונה, הצליחו לחזור הפלקונס לפלייאוף – אך למרות שהיו פייבוריטים בפילדלפיה, הצליחו להניח רק 10 נקודות על הלוח והלכו הביתה בראש מורכן.
מה יהיה שונה העונה?
באטלנטה מקווים לשימוש טוב יותר ביכולותיו של חוליו ג'ונס, בייחוד ברד זון – אחת הצרות הגדולות של התקפת הפלקונס בעונה שעברה. וככלל, ההתקפה פשוט לא הצליחה להמריא, ברמות שאינן קרובות אפילו לעונת הסופרבול עם שנהאן. הרבה מזה, אולי בצדק ואולי לא, יוחס לסרקיסיאן, אך ממש לא מתכוונים לוותר עליו שם בג'ורג'יה – בסופו של דבר מדובר במאמן טוב, שלא סתם הגיע לאן שהגיע – לאלבמה ולאחר מכן לאטלנטה.
רוב הסגל הבאמת מצויין של הפלקונס נשאר בעינו ביחס לעונה שעברה, כאשר רק שלוש עזיבות היו בעלות משמעות אמיתית – אדריאן קלייבורן, שכזכור חגג על קו ההתקפה הפצוע של דאלאס בעונה שעברה, עזב לניו איגלנד. דונטארי פו, שחתם על חוזה לעונת אחת בלבד, סיים אותו ועבר ליריבת הבית מצפון קרוליינה. וכמובן, הרסיבר מספר 3, הקטן אך המסוכן, טיילור גבריאל, חתם אצל מאט נאגי בשיקאגו.
בדראפט, אטלנטה בחרה להוסיף עוד כישרון דינמי לעמדת הרסיבר החזקה שלה, עם בחירת הסיבוב הראשון בקלווין רידלי, שבדיוק כמו חוליו ג'ונס, מגיע מאלבמה. בפלקונס ידעו שאין להם חורים משמעותיים בסגל, ולכן עבדו על תגבור עמדות קיימות – בסיבוב השני הגיע הקורנר המוכשר והאתלטי מקולורדו, אייזיאה אוליבר. כרגע, מאחורי דזמונד טרופאנט, רוברט אלפורד ובריאן פול, הוא מתקשה להיכנס להרכב – אך היתרון בבחירה הזו, הוא החוסר בלחץ לפתח את אוליבר במהירות. דידרין סנאט נבחר בסיבוב השלישי כדי למלא את החור שהשאיר דונטארי פו, ובסיבוב הרביעי הגיע פרוספקט מעניין לעמדת הרץ, כדי לתת ליריבות מבט קצר אחר מזה של פרימן וקולמן – איטו סמית' המחשמל מסאות'רן מיס.
מה יהיה דומה העונה?
בואו נראה – חוליו ג'ונס עדיין פריק, פרימן וקולמן הם עדיין ההגדרה למפלצת דו ראשית, קו ההתקפה עדיין כולל את צמד התאקלים והסנטר מהטובים ביותר בליגה, ומאט ראיין הוא עדיין מאט ראיין – לרע, אבל בעיקר לטוב.
בקצוות קו ההגנה משחק צמד צעיר ומסקרן, שמורכב מטאק מקינלי ו-ויק ביזלי. גריידי ג'ארט הוא עדיין אחד הפאס ראשרים הטובים ביותר מקו ההגנה הפנימי. דיון ג'ונס ודבונדרה קמבפל ממשיכים להתפתח, קיאנו ניל וריקרדו אלן סגורים בתור צמד הסייפטים לשנים הבאות, ובעמדת הקורנר הקבוצה עמוקה עד כדי טביעה. בכלל, הדגש העיקרי של הגנת אטלנטה הוא מהירות – סיכוי סביר מאוד שמדובר בהגנה המהירה ביותר בליגה, בתחרות צמודה עם זו של ג'קסונוויל.
אפילו בעמדת הבועט לא צפויים עוד שינויים. באביב האחרון חתם הבועט מאט בראיינט על הארכת חוזה לשלוש שנים. להזכירכם, מאט בראיינט בן 43.
אין שום סיבה שעם כל הכלים האלה, הציפייה מהפלקונס תהיה פחות מהנפת הלומברדי באצטדיון הביתי בחודש פברואר. עכשיו זהו תפקידם של דן קווין, סטיב סרקיסיאן, והשחקנים על המגרש, לגרום לזה לקרות.
טמפה ביי באקנירס
מה היה בעונה שעברה?
אל הכישרון של מייק אוונס וקאמרון ברייט הצטרפו דשון ג'קסון ואוג'יי הווארד, והבאקס הגיעו לעונת 2017 עם ים של ציפיות לעשות קצת רעש בבית החזק בליגה. ג'יימיס ווינסטון, למרות זאת, לא הצליח להראות התקדמות בשנתו השלישית בליגה, והראה בעיקר בעיות דיוק ניכרות שהיו הגורם מספר 1 לצליעה ההתקפית של טמפה – אולי ביחד עם קריאת המהלכים של דירק קאטר, שהתחילה להיראות רע מאוד ככל שהתקדמה העונה. אם זה לא הספיק, החוסר המשווע בפאס ראש גרם להגנת טמפה להיראות כמו מסננת שיש לה רק ידית, למרות מירב המאמצים של קוון אלכסנדר, ג'ראלד מקוי ובעיקר לאבונטה דייוויד למנוע מהסירה לטבוע. זה הסתיים בהתרסקות איומה והרבה חומר למחשבה לקראת עונת 2018.
מה יהיה שונה העונה?
קו ההגנה התחלף לחלוטין, למעט ג'ראלד מקוי כמובן. ויטה ואה היה הבחירה הראשונה של הבאקס בדראפט האחרון. אליו הצטרפו ההחתמות של ויני קארי ובו אלן והטרייד עבור ג'ייסון פייר פול – ובעוד לא נראה שהקו השתנה מקצה לקצה, מעט לחץ הוא עשוי עוד לייצר.
לקו ההתקפה הסולידי של הקבוצה הצטרף הסנטר לשעבר של בולטימור, ראיין ג'נסן, שינסה לבנות על שנת חוזה מצויינת. בעמדת הרסיבר לא נראה פנים חדשות, אבל כן נראה קצת יותר ממספר 12 – כריס גודווין, שהתחיל לקבל תפקיד יותר ויותר משמעותי בהתקפה לקראת סיום העונה שעברה. זה נכון גם לגבי או.ג'יי הווארד, שנבחר כהבטחה גדולה בסיבוב הראשון אבל נכנס לעניינים בקצב מעט איטי מהצפוי. בעמדת הרץ, דאג מרטין נשאר מחוץ לקבוצה ומצא לעצמו בית באוקלנד, ובסיבוב השני בחרה טמפה ברץ חדש, רונאלד ג'ונס. בינתיים, ג'ונס לא עמד בציפיות ואיבד את המקום בהרכב הפותח, שכרגע ייתפס על ידי רץ שקם לתחייה, פייטון בארבר.
לטמפה היו שלוש בחירות סיבוב שני השנה, ובשתיים האחרות היא השתמשה עבור שני קורנרים – אמ. ג'יי סטיוארט וקרלטון דייוויס. שניהם ייכנסו מאחורי ברנט גריימס הותיק ו-ורנון הארגריבס המאכזב, והבאקס יקוו שלפחות בעמדה הזו הם יהיו מסודרים לזמן הקרוב.
בעמדת הסייפטי, גם כן יבנו הבאקס על התפתחות של שחקנים צעירים. ג'סטין אוונס יפתח את העונה על המגרש לצידו של כריס קונטה, וג'ורדן וויטהאד שנבחר בסיבוב הרביעי יקווה לעקוף את קונטה במהלך העונה ולהיכנס להרכב הפותח.
השינוי האחרון והקריטי ביותר, לפחות לפתיחת העונה – ראיין פיצפטריק יפתח עבור הקבוצה ה-209 שלו, כאשר ג'יימיס ווינסטון הושעה לשלושת המשחקים הראשונים של העונה עקב תקרית הטרדה מינית בה הואשם ב-2016.
מה יהיה דומה העונה?
מייק אוונס הוא עדיין אחד הרסיברים הטובים בליגה, והציוות שלו עם איומי עומק כמו דשון ג'קסון וכריס גודווין עושה את ההתקפה של טמפה מסוכנת מאוד. גם קמרון ברייט ואו. ג'יי הווארד הם צמד טייט אנדים דינמי ומגוון, קו ההתקפה והרצים טובים מספיק. לטמפה ביי יש את כל הכלים לסגור את כל הסקאלות האפשריות. אם ווינסטון יצליח סוף סוף לשפר את החיסרון הגדול ביותר שלו, הדיוק, זה עשוי גם להתממש. בסופו של דבר, ווינסטון רק בן 24, ויש לו עוד הרבה זמן ומקום להתקדם במשחק שלו – אם יעשה את זה סוף סוף, טמפה עשויה להיות קבוצה מפחידה מאוד.
ההגנה עדיין מובלת על ידי ג'ראלד מקוי ולאבונטה דייוויד, כוכבי על שהוסתרו על ידי הענן שהוא החולשה של השחקנים מסביבם, בשני צידי הכדור. אבל בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר בווינסטון – אם ההתקפה תשחק טוב, גם להגנה יהיה קל יותר.
