לא כל כך מזמן, ה-NFC מערב היה הבית המפחיד ביותר בליגה. סן פרנסיסקו וסיאטל הציגו הגנות קשוחות ומענישות, וגם בסנט לואיס ואריזונה לא בדיוק ריחמו על היריבות שלהן. מאז קרו הרבה דברים – הראמס עברו ללוס אנג'לס והפכו מהבדיחה של ג'ף פישר לכוח עולה בליגה, הניינרס התפוררו לחלוטין בחודש אחד בשנת 2015 ורק עכשיו מראים סימני התאוששות, אריזונה כמעט הגיעה לסופרבול נוסף, ולגיון הבום של סיאטל נראה כמו היסטוריה רחוקה. למרות כמה שנים חשוכות, לבית הזה יש עתיד מבטיח. אם לא מבחינת ההגנות שלו, ללא ספק מבחינת הקווטרבקים, ולפיכך ההתקפות שלו.
לוס אנג'לס ראמס
מה היה בעונה שעברה?
ילד הפלא, שון מקוויי, הפך לחלוטין את העניינים בלוס אנג'לס, ויצר התקפה על גבול הבלתי עצירה. הוא החייה את טוד גרלי וג'ארד גוף אחרי עונות אסון מבחינתם, והחזיר את הראמס, לפחות מבחינה מספרית, לימי קורט וורנר וההצגה הגדולה על הדשא. הראמס הפכו לשליטים החדשים של הבית עם זכייה משכנעת, וגם בצד ההגנתי החזיקו הראמס בשחקן ההגנה של השנה, אך למרות הכל העונה הסתיימה באופן די מאכזב – הפסד ביתי צמוד לאטלנטה פלקונס בשלב הוויילד קארד.
מה יהיה שונה העונה?
נתחיל בעזיבות: מאט לאפלור, מתאם ההתקפה, עזב לשרת את מייק ורייבל בטנסי – שם הוא גם יבחר את המהלכים. לראמס לא יהיה מתאם התקפה בשנת 2018, ובמקום הם מינו את מאמן הטייט אנדים למתאם משחק המסירה, ומאמן קו ההתקפה למתאם משחק הריצה. בכל מקרה, אחריות הפלייקולינג תישאר בידיו של שון מקוויי. עמדת הליינבאקרים הייתה היחידה ש"הוזנחה" באוף סיזן – קונור בארווין, ששימש כחיצוני\פאס ראשר, סיים את חוזהו בקבוצה; אלק אוגלטרי עזב גם הוא, בטרייד לניו יורק ג'איינטס. כתוצאה מכך, יחידות הליינבאקרים תהיה שייכת בלעדית למארק בארון.
ככלל, הראמס התחזקו עוד יותר בשני צידי הכדור. קו ההגנה הפנימי קיבל תוספת כוח משמעותית בדמות נדאמוקונג סו, עזיבתו של טרומיין ג'ונסון פינתה מקום למרכוס פיטרס ואקיב טאליב, ועזיבתו של סמי וואטקינס הפכה את ההתקפה של הראמס לעוד יותר בלתי ניתנת לעצירה – ברנדין קוקס הוא זה שהגיע במקומו, בטרייד ששלח את בחירת הסיבוב הראשון של הראמס לניו אינגלנד. קוקס צפוי להוסיף אלמנט עומק, מהירות ומתיחת הגנה שלא היה בלוס אנג'לס בעונה שעברה.
ומה בנוגע לאהרון דונלד? הסאגה איתו נראית רחוקה מסיום, למרות דיווחים על התקדמות בנושא. דונלד לא צפוי להפסיד זמן מהעונה הרגילה, ועל כן ההשערה הרווחת היא שעתידו, לפחות העונה, יתברר השבוע. או שהוא ישחק על אופציית השנה החמישית, תחתיה הוא נמצא כרגע – או שהוא ישחק תחת חוזה חדש לטווח ארוך.
מה יהיה דומה העונה?
ג'ארד גוף, הבחירה מספר 1 מ-2016, ימשיך להוביל את התקפת הראמס בשנתו השלישית בליגה, אחרי שכמעט נקבר בראשונה. טוד גרלי קיבל כרטיס כיוון אחד למועדון העילית של הרצים בליגה, ולא נראה שהוא מתכוון להאט בקרוב – בטח לא כשמשחק המסירה כל כך מסוכן, ובעקבות כך גם משחק הריצה. הותיקים שהגעו לקו ההתקפה בעונה שעברה, ביחד עם הצעירים שהתקשו תחת צווות האימון של ג'ף פישר, ימשיכו להוות קו התקפה סולידי שמאפשר לראמס להריץ את ההתקפה כרצונם. בהגנה, הקו הפנימי צפוי להישאר אימת הליגה עם סו, דונלד ומייקל ברוקרס, וצמד הסייפטים הסולידי הוא פחות או יותר העמדה היחידה שנשארה בשלמותה באוף סיזן – למרקוס ג'וינר וג'ון ג'ונסון היו מצויינים בעונה שעברה, ואין סיבה שלא יהיו גם השנה.
סיאטל סיהוקס
מה היה בעונה שעברה?
למרות קו ההתקפה ומשחק הריצה הלא קיימים, ולמרות הפציעות המשמעותיות בהגנה, הסיהוקס בראשות ראסל ווילסון ובובי וואגנר הצליחו להישאר במרחק נשימה מהפלייאוף, כשרבים יגידו שרק כמה החטאות של בלייר וולש הפרידו ביניהם לבין עוד הופעת פלייאוף. במקום זה, הסיהוקס של קארול פיספסו את הפלייאוף לראשונה מאז 2011, וקיים סיכוי לא רע שהם ייאלצו להתרגל.
מה יהיה שונה העונה?
פחות או יותר.. הכל. ריצ'רד שרמן, קאם צ'אנסלור, מייקל בנט, קליף אייבריל, ג'רמי ליין, שלדון ריצ'ארדסון – עזבו כולם את הקבוצה או את הפוטבול, כל אחד והמקרה הידוע שלו. ארל תומאס גם הוא במצב חסר ודאות, וקיימות כמה וכמה אפשרויות בנוגע לסוף של הסאגה שלו. בניגוד לדונלד, הסבירות שתומאס ישב בצד כמה משחקים היא גבוהה יותר, בין היתר בזכות התקדים שיצר קאם צ'אנסלור לפני שלוש שנים. למעשה, הסקנדרי כולו התחלף מתחילת העונה שעברה, למעט שאקיל גריפין – מצב זה משותף לסקנדרי ולקו ההגנה, שם השריד היחיד הוא ג'ארן ריד. פרנק קלארק יהיה חייב לקחת את הצעד קדימה בשנה הרביעית בליגה, ובסיהוקס יקוו שבחירת הסיבוב השלישי ראשים גרין יתרום למאמץ.
גם על ההתקפה לא פסחה מתיחת הפנים שעברה סיאטל – שתיים מהמטרות הראשיות של ראסל ווילסון בעונה שעברה, פול ריצ'ארדסון וג'ימי גרהאם, עזבו בפרי אייג'נסי. הם לא הוחלפו בנשקים בעלי עוצמה דומה, ובמקום הגיע הטייט אנד שנחשב באופן מעט מוטעה כטייט אנד חוסם, אד דיקסון. את עמדת הרסיבר הגיעו למלא שחקני עומק כמו ג'ארון בראון וברנדון מארשל, וכוח עולה בעמדה הוא בחירת הסיבוב השביעי מהעונה שעברה, דיוויד מור. אם כבר בחירות סיבוב שביעי, כריס קארסון המרשים חזר מהפציעה שלו והרשים גם בקדם העונה. בהינתן והכל יילך כראוי בסיאטל, הוא יכול ליצור מפלצת דו ראשית עם בחירת הסיבוב הראשון מהעונה שעברה, רשאד פני. זאת כמובן, אם קו ההתקפה, שהחליף מטום קייבל למייק סולארי, יצליח לחסום בשבילם.
ואם כבר מאמנים חדשים – גם שני המתאמים של פיט קארול הוחלפו. דארל בוול פוטר למרות כמה שנים יפות, ובמקומו הגיע בראיין שוטנהיימר, בעל ניסיון לא מוצלח כמתאם אבל דווקא כן מוצלח כמאמן ק"ב. קריס רישארד פוטר גם הוא ובינתיים חתם בדאלאס, ולעמדת המתאם חזרה דמות אהובה על חדר ההלבשה בסיאטל – קן נורטון ג'וניור.
מה יהיה דומה העונה?
קו ההתקפה, למרות כישלון מהדהד בעונה שעברה, נשאר פחות או יותר בהרכבו הקודם, למעט לוק ג'וקל שסיים את החוזה שלו ולא מצא עדיין קבוצה. די.ג'יי פלוקר הגיע לתפוס את העמדה שפינה ג'וקל, בזמן שדוויין בראון, אית'ן פוסיק, ג'סטין בריט וגרמיין איפדי נשארו בעמדותיהם. ראסל ווילסון, כמובן, ימשיך להנהיג את ההתקפה ולייצר מהלכי קסם כמו שרק הוא יודע. והפיסה היחידה שעוד נותרה מההגנה ההיא – שני הליינבאקרים, קיי.ג'יי רייט ובובי וואגנר, כאן להישאר. כעת, ההגנה שייכת להם, ובסיאטל יקוו שהם יובילו אותה למקומות הנכונים.
אריזונה קרדינלס
מה היה בעונה שעברה?
למרות פציעות משמעותיות, לרבות אלה של קארסון פאלמר ודייוויד ג'ונסון, ברוס אריאנס והקארדס הצליחו לסיים את העונה עם מספר מרשים יחסית של שמונה ניצחונות. אריאנס, שפרש בסיום העונה שעברה, הצליח להוציא את המקסימום מהרכבי טלאים עם קו התקפה חלש, ועל זה מגיעה לו הערכה ללא ספק.
מה יהיה שונה העונה?
כאמור, ברוס אריאנס פרש, וכדי להחליפו הגיע מתאם ההגנה לשעבר של קרוליינה, סטיב ווילקס. ההפיכה הגדולה ביותר בקבוצה קרתה כמובן בצוות המקצועי, כצפוי בחילופי מאמן ראשי. שני המתאמים הוחלפו גם באריזונה, ואין ספק שנראה שיטה ודרך חדשים בקבוצה. על המגרש לא הרבה השתנה, למעט בעמדה החשובה ביותר עליו. קארסון פאלמר פרש, בליין גאברט ודומיהם סיימ את החוזים שלהם, ולמעשה את חודש מרץ התחילה אריזונה ללא ק"ב בסגל. הפתרון: החתמותיהם של מייקל גלנון והפותח המיועד, סאם ברדפורד, והבחירה בג'וש רוזן בסיבוב הראשון של הדראפט. החזרה של דייוויד ג'ונסון ללא ספק תשחרר מעט את ההתקפה, כשכעת אפשר להניח חלק גדול ממנה על הכתפיים שלו. עם זאת, הבחירה ברץ צ'ייס אדמונדס ביום השלישי של הדראפט העידה על הרצון של אריזונה להקל עליו מעט בסיטואציות מסוימות שמצריכות זאת.
המצב של אריזונה בעמדת הרסיבר מאחורי לארי פיצג'רלד לא נראה טוב במיוחד, וזו סיבה עיקרית לבחירה בכריסטיאן קירק המצויין בסיבוב השני. מי יודע, אולי עם פרישתו המתקרבת של מספר 11 האגדי, ג'וש רוזן וקירק יצרו ביניהם כימיה.
בהגנה, נפער חור גדול יחסית בדמות טייראן מאת'יו, שעזב את הקבוצה וחתם בפיניקס. בשיאו, מאת'יו היה אחד משחקני הסקנדרי הטובים בליגה, אם לא הטוב שבהם. הורסטיליות והנפיצות שלו הן אלה שאפיינו אותו יותר מכל, והם גם אלה שמאפיינים את מחליפו המיועד, בודה בייקר – שמחזיק ביכולות דומות מאוד וצפוי לעשות את הנחיתה רכה מאוד עבור אריזונה.
ג'סטין פיו, הגארד של הג'איינטס, הוא תוספת לא רעה לקו ההתקפה שצפויה להחליף גם סנטר, כשמייסון קול, הרוקי המצויין מהסיבוב השלישי, מיועד כרגע לפתוח בעמדה.
מה יהיה דומה העונה?
באריזונה לא התכוונו להשתגע בחודש מרץ ולא ראינו החתמות משמעותיות, למעט זו של פיו. רוב הסגל אמור להישאר על כנו. זה כולל את הליינבאקר המצויין דאון ביוקאנון, מלך הסאקים של העונה שעברה צ'נדלר ג'ונס, הקורנר המאיים פטריק פיטרסון, והתופס האגדי, לארי פיצג'רלד. גם אם ישנם חוסרים די רבים בקבוצה, בעיקר קו ההתקפה, ללא ספק יהיה מעניין באריזונה – בעיקר החל מהשבוע בו יזכה ג'וש רוזן בעמדת הפותח.
סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס
מה היה בעונה שעברה?
למרות הגעתם של ג'ון לינץ' וקייל שנהאן, המסע לחזרה לרלוונטיות רק התחיל ונראה ארוך. הסגל היה חלש ומוגבל מדי, ומאחורי הסנטר עמד בראיין הויר ולאחר מכן סי.ג'יי בת'ארד, אף אחד מהם לא בדיוק כוכב על. אך נראה שהדרך התקצרה משמעותית כשבדדליין הטריידים, הניינרס נתנו בחירת סיבוב שני עבור ג'ימי גארופולו, שהרשים את שנהאן עוד בתקופת דראפט 2014, כשעבד בבראונס שהעדיפו, כמובן, את ג'וני מאנזל. למרות מאזן לא מרשים, גארופולו ניצח את כל המשחקים בהם פתח ונראה מצויין בכולם. סן פרנסיסקו מצאה את החלק החשוב ביותר בפאזל.
מה יהיה שונה העונה?
אחרי שמצאו את הק"ב, אפשר לבנות את שאר הסגל. עם הבחירה התשיעית הלכה סן פרנסיסקו בכיוון מפתיע מעט, אך נכון והגיוני – יש ק"ב, עכשיו בואו נגן עליו. מייק מגלינצ'י, התאקל הנהדר של נוטר דאם, הגיע לתופס את העמדה ההופכית לזו של ג'ו סטיילי. בהמשך הדראפט חיזקה סן פרנסיסקו את חיל הרסיברים, עם הגעתו של דאנטה פטיס המרשים מוושינגטון, ובסיבוב השלישי הגיע הליינבאקר פרד וורנר, שצפוי לפתוח לצד רובן פוסטר כשהאחרון יחזור.
אך החודש הבאמת מעניין עבור הניינרס היה מרץ. היריב המר ריצ'רד שרמן היה הראשון לחתום אחרי ששוחרר מסיאטל, ואחריו הגיע חיזוק נוסף לקו ההתקפה בדמות ווסטון ריצ'בורג, הסנטר. ג'ריק מקינון, לשעבר במינסוטה, קיבל חוזה די שמן כדי להיות הרץ הבכיר של שנהאן, והצטרף למצבת רצים שכוללת בין היתר את מאט ברידה, ג'ו וויליאמס, ג'רמי מקניקולס ואלפרד מוריס – כולם מסוגלים לתרום למאמץ המסירה של הקבוצה, אף יותר מלריצה.
הסייפטי ג'אקווסקי טארט, שהרשים מאוד אך נפצע די מוקדם בעונה שעברה, חוזר וצפוי להתפתח עוד יותר במהלך האופסיזן, וגם במהלך העונה הרגילה.
מה יהיה דומה העונה?
קו ההגנה צפוי להישאר בעינו, וכולל עדיין כמה כישרונות צעירים בדמות דפורסט באקנר, אריק ארמסטד וסולומון תומאס, של היה רחוק מלהרשים בעונה שעברה אך עשה צעדים יפים קדימה לקראת סופה.
למעשה, חוץ מקו ההגנה וזהות הפלייקולרים – קייל שנהאן בצד ההתקפי ורוברט סאלח בצד ההגנתי – אין הרבה עמדות שלא השתנו באוף סיזן הזה בסן פרנסיסקו. שנהאן ולינץ' קיבלו קבוצה חבולה ומפורקת, שעדיין ניסתה ללא הצלחה להתאושש מהפיטורים של הארבו והעזיבה ההמונית שהגיעה מיד אחר כך. בינתיים, ישנן סיבות רבות לאופטימיות באזור המפרץ, ובעוד לא מדובר בסגל חזק מאוד כרגע, יש הרבה שחקנים שיכולים לפרוץ למעמד כוכב כבר העונה. ביניהם נמצאים כאמור ג'קוואסקי טארט, קו ההגנה המוכשר, הקורנר אקילו ווית'רספון, וכמובן הקווטרבק ג'ימי גארופולו.
