נראה שלמשך שנים רבות, הבית הזה שייך לפיטסבורג סטילרס. בולטימור הגיעה רק פעם אחת לפלייאוף מאז הזכייה בסופרבול 47, סינסינטי הצליחה לזכות בבית כמה פעמים אבל בכל פעם הלכה הביתה בשבוע הבא. וקליבלנד? היא קליבלנד, עד שיוכח אחרת.
אף אחת מהקבוצות האלו לא עשתה צעדים גדולים כדי להתקרב להתקפת ההול-אוף-פיימרים שמוביל בן רות'ליסברגר. בן עצמו כבר רמז על פרישה מתקרבת כמה פעמים במהלך העונה שעברה, אך בחצי השני שלה נראה כי חזר לחיים וההתקפה של פיטסבורג המשיכה לקרקס הגנות כאילו אין מחר. בולטימור אולי תהיה הנוגדן לנוסחה הזו, אבל מסינסנטי וקליבלנד כבר אין יותר מדי תקווה, לפחות לא השנה.
פיטסבורג סטילרס
מה היה בעונה שעברה?
כאמור, הפתיחה הייתה קשה וכללה הפסדים מתסכלים לשיקאגו וג'קסונוויל, כולל חמש חטיפות של רות'ליסברגר שגרמו לו לפקפק ביכולתו בפומבי. אך לקראת החצי השני של העונה פיטסבורג תפסה תאוצה וחזרה לעצמה, בל ובראון המשיכו לסחרר את כל ההגנות שפגשו ואף התגלה רסיבר מס' 2 חדש בעיר הפלדה, ג'ו-ג'ו סמית' שוסטר. בסופו של דבר זו הייתה דווקא ההגנה שעצרה את פיטסבורג. לא ההגנה של ג'קסונוויל, אלא ההגנה שלה עצמה – שאיפשרה 45 נקודות לבלייק בורטלס ואספה עוד כישלון פלייאוף.
מה יהיה שונה העונה?
בפעם המי יודע כמה, הסטילרס תגברו את הסקנדרי, עם ההחתמה של מורגן בורנט מגרין ביי והבחירה של טרל אדמונדס המגוון בסיבוב הראשון של הדראפט. לא סביר במיוחד שההגנה תחווה שיפור קיצוני, אלא אם שחקנים כמו באד דופרי, טי.ג'יי וואט, ארטי ברנס ושון דיוויס יעשו צעדים גדולים קדימה. בנוסף, הרסיבר הבעייתי משהו, מרטייביס בראיינט, נשלח בטרייד לאוקלנד תמורת בחירת סיבוב שלישי. הסטילרס קיבלו תמורה יפה לכל הדעות עבור שחקן שלא הסתדר למרות הכישרון שלו, וגם מיהרו להחליפו בעזרת הרוקי החדש ג'יימס וושינגטון מאוקלהומה סטייט. ולביון בל? עתידו, ובעקבות כך עתיד הסטילרס, עדיין לוט בערפל. לא ידוע מתי ואם בכלל הוא יחזור להתאמן עם הקבוצה, אם הוא יחזור לשחק העונה, והיכן ישחק ב-2019.
מה יהיה דומה העונה?
למרות הדיבורים על פרישה, בן הגדול לא הראה סימני שחיקה משמעותיים על המגרש. אין שום סיבה שלא נראה אותו ממשיך בשלו וצובר יארדים על גבי יארדים, בטח כשמספר 84 עדיין לצידו וכשקו ההתקפה שלו עדיין אחד הטובים בליגה. מצבו של משחק הריצה לא ידוע אבל בהנחה ובל יחליט לשחק את עונת 2018, גם בגזרה הזו לא צפויים שינויים במזג האוויר. פיטסבורג של חצי העשור הזה חיה ומתה על ההתקפה, וזה לא ישתנה גם בעונה המתקרבת.
בולטימור רייבנס
מה היה בעונה שעברה?
בולטימור בעונה שעברה הייתה קבוצה לא ברורה כלל. פלאקו נראה רע, הרסיברים חלשים כתמיד (אפילו אם הגיעו פנים חדשות), סאגס כבר מזדקן וג'ימי סמית' עדיין לא מצליח להישאר בריא. ועדיין, איכשהו, בזכות משחק ריצה שנולד מחדש עם הרקדן האירי אלכס קולינס, וכמה פליימיקרים נפלאים בהגנה בדמות טוני ג'פרסון, אריק וודל וסי.ג'יי מוזלי, הרייבנס הגיעו מרחק עצירה בדאון רביעי ו-12 מהופעת פלייאוף. זה פחות או יותר הסיפור של בולטימור בכל עונה – לא ברור איך, אבל תמיד הם לפחות מתקרבים לכרטיס לפלייאוף.
מה יהיה שונה העונה?
בבולטימור הפסיקו לשחק משחקים עם חיל התופסים ושידרגו אותו באופן מאסיבי באוף סיזן. ההחתמות של מייקל קראבטרי, ווילי סניד וג'ון בראון יצרו שלישיית רסיברים פותחת חדשה לגמרי וללא ספק הטובה ביותר שהייתה לפלאקו אי פעם. נוסף על כך, בדראפט הוסיפה בולטימור לשורותיה טייט אנד חכם ומצויין שיכול לתרום מיידית למשחק המסירה – היידן הרסט. קמאליי קוראה, בחירת הסיבוב השני מלפני שנתיים, עשוי לסדר לעצמו מעט יותר זמן משחק עם הופעות טובות עד עכשיו במחנה האימונים, וגם טייבון יאנג וג'ימי סמית' אמורים לפתוח את העונה על המגרש. לסיום, בחירת הסיבוב הראשון האחרון של אוזי ניוסאם כג'יאם בולטימור הביאה את מחליפו הפוטנציאלי של ג'ו פלאקו, למאר ג'קסון. הילד המוכשר והמלהיב נראה רחוק מאוד ממוכן לפתוח, אך אם יש משהו שאולי יזריק מוטיבציה בפלאקו האנמי והאדיש שראינו מאז הסופרבול והחוזה, זה בדיוק מה שהגיע לבולטימור עם הבחירה ה-32. מי יודע, אולי עם נשקים משודרגים סביבו וזריקת מוטיבציה באחוריו, נראה את פלאקו של 2012 קם לתחייה.
מה יהיה דומה העונה?
אחד משחקני ההגנה הטובים בהיסטוריה של המועדון, טרל סאגס, עדיין כאן. גם סי.ג'יי מוזלי, אחד הליינבאקרים הטובים בליגה כבר עכשיו, עדיין כאן. הרייבנס תמיד היו קבוצה שמתגאה ומזדהה בזכות ההגנה שלה, ולמרות שכבר לא מדובר בקבוצה של כוכבי על בכל משבצת על המגרש, עדיין מדובר בהגנה שפשוט קשה להניע מולה את הכדור. כדאי לצפות לקרבות דיוויז'ן מסקרנים במיוחד, וכמובן בעיקר מול הסטילרס ההתקפיים והמלהיבים.
סינסינטי בנגלס
מה היה בעונה שעברה?
זו הייתה העונה החלשה ביותר של הקבוצה בשנים האחרונות, בפרט של אנדי דולטון ואיי. ג'יי גרין. סינסי של 2017 היא צל של הקבוצה החזקה שעלתה ארבע פעמים רצופות לפלייאוף, בכל המובנים. קו ההתקפה נחלש משמעותית עם העזיבות של זייטלר ואנדרו וויטוורת', וכך גם חיל התופסים בשנה שעברה עם העזיבות של מרווין ג'ונס ומוחמד סאנו. דולטון לא קיבל מספיק הגנה, משחק הריצה לא נכנס להילוך באף שלב (למרות הגעתו של ג'ו מיקסון המוכשר) ואיי. ג'יי גרין היה המטרה היחידה שבאמת עניינה הגנות יריבות. בהגנה עדיין היו לסינסינטי כמה שחקנים נהדרים, ובמיוחד וויליאם ג'קסון שחזר מפציעה שסיימה את עונת הרוקי שלו לפני שהתחילה. אך כשההתקפה כל כך חלשה, אף הגנה לא תחזיק – וכך היה המקרה גם אצל הטיגריסים.
מה יהיה שונה העונה?
הבנגלס עבדו לחידוש קו ההתקפה שלהם, כאשר הביאו בטרייד את קורדי גלן לצד העיוור ובסיבוב הראשון של הדראפט את הסנטר המעולה בילי פרייס. השיפור הזה עשוי להחיות את משחק ההתקפה של סינסינטי, ובעיקר לשחרר לחופשי את הכישרון של ג'ו מיקסון. בחירת הסיבוב השלישי, סאם הבארד, הוסיפה עוד עומק לפרונט עמוק ומעניין גם כך; עמדת הליינבאקר גם היא קיבלה תגבורת בדמות מאליק ג'פרסון, שכיכב בטקסס; ובסקנדרי, ג'סי בייטס יכול להיות בחירה מאוד מעניינת בסיבוב השני.
מה יהיה דומה העונה?
חיסרון אחד בו לא טיפל מארווין לואיס הוא התופסים – אף לא תופס חדש אחד הגיע לאוהיו, ונראה שלואיס עומד להסתמך על ההתפתחות של ג'ון רוס או הבריאות של טיילר אייפרט. אם כבר לואיס, המאמן עם התקופה הארוכה ביותר בקבוצתו הנוכחית (למעט בליצ'ק) חוזר לעוד עונה בסינסינטי, וחובבי הפוטבול ימשיכו לתהות איך דווקא הוא, מכולם, הצליח לשמור על העבודה שלו למשך כל כך הרבה זמן בליגה כל כך תובענית.
קליבלנד בראונס
מה היה בעונה שעברה?
יש באמת צורך לפרט?
מה יהיה שונה העונה?
הג'יאם החדש, ג'ון דורסי, הגיע במטרה ובתקווה לשנות פחות או יותר כל מה שאפשר – תגובה טבעית לנוכח העונה שעברה הקבוצה ב-2017. דשון קייזר, שפתח את 2017 מאחורי הסנטר מצא את עצמו בגרין ביי. שני הק"בים החדשים של הטעות על האגם הפכו להיות טיירוד טיילור, שסופסל בעבר עבור ק"ב שזרק חמש חטיפות במחצית, וכמובן הבחירה מספר 1 בדראפט 2018, הכישרון הגדול מאוקלהומה, בייקר מייפילד. בייקר נראה מצויין במחנה האימונים ובקדם העונה, ובמועדון אומרים שהוא מתקדם הרבה יותר מהר מהצפוי – כרגע, טיירוד טיילור הוא הפותח וכנראה גם יפתח את העונה על המגרש, אך יכול להיות שנראה את מייפילד מוקדם מאוד. ג'וש גורדון כמובן חזר, ואליו הצטרפו שני רסיברים שיכולים ליצור שלישייה מאוד דינמית ומעניינת – ג'ארביס לנדרי, והרוקי המוכשר אך בעייתי מפלורידה, אנטוניו קלאוויי. שני רצים חדשים גם כן הגיעו לקבוצה: ניק צ'אב נבחר בסיבוב השני, וקרלוס הייד הוחתם מסן פרנסיסקו. ג'ו תומאס כמובן פרש, וכרגע מסתמן שאת העמדה שלו יתפוס דווקא ג'ואל ביטוניו, ששיחק כגארד שמאלי בעונה שעברה. בהגנה, המעבר ל4-3 השפיע על דני שלטון שנשלח בטרייד לניו אינגלנד; ושלוש בחירות אחרי מייפילד, קליבלנד בחרה בקורנר הנפלא של אוהיו סטייט, דנזל וורד. הוא צפוי להיות המוביל ביחידה חדשה לגמרי, כשלצידו ישחקו אי.ג'יי גיינס וטראנס מיצ'ל. דמאריוס רנדל הגיע למלא את עמדת הסייפטי לצד ג'אבריל פפרס, ואולי הוא, כמו קייסי הייוורד, יתברר כטעות גדולה של הנהלת הפאקרס.
מה יהיה דומה העונה?
ובכן, יו ג'קסון עדיין כאן. וגם גרג וויליאמס. חוץ מהם, לא הרבה נשאר בעינו לעומת העונה שעברה – ושוב, כנראה שבצדק. צוות הליינבאקרים הוסיף את מייקל קנדריקס ופחות או יותר כך זה נשאר – קירקסי, שוברט וקולינס הם שלישייה יוצאת מן הכלל. מיילס גארט ימשיך את ההתפתחות שלו בקצה ההגנה של קליבלנד, וכך גם עמנואל אוגבא בצד השני, ג'אבריל פפרס בעמדת הסייפטי ודיוויד אנג'וקו בעמדת הטייט אנד. גם אחד מרצי הדאון השלישי הטובים בליגה, דיוק ג'ונסון, נשאר בקבוצה ויהווה מטרה שימושית ויעילה למי שזה לא יהיה עם הכדור ביד.
