לשחקנים בעמדת הליינבאקר יש קושי שהוא די ייחודי ביחס לשחקנים בעמדות אחרות. כמובן, כמו כל עמדה אחרת, הם מתבקשים להיות יותר מגוונים ולהיות מסוגלים לעמוד בהרבה יותר משימות. אבל מאז שהגנת הניקל הפכה להגנת הבייס, קושי חדש נוסף: יש פחות ליינבאקרים על המגרש בכל זמן נתון. ולכן הם צריכים להתאמץ אפילו יותר כדי להיות ורסיטילים, ואם לא – הם חייבים להתמחות בצורה קיצונית בעבודה שלהם, כדי לקבל את הסנאפים המעטים שליינבאקר שלישי עדיין מקבל.
* בפרק של הרצים היה לנו שיוויון במקום השישי, וצויינה בפנינו טעות: הכנסנו 11 שחקנים לטופ 10 שלנו – אחרי שני המדורגים 6 המשכנו למטה למקום השביעי במקום לדלג ישר למקום השמיני. הפעם הטעות הלוגית הזו, שחזרה על עצמה גם בפרקים אחרים, תוקנה כך שכל מי שהחסיר פעימה, יכול להיות רגוע 🙂
שחקנים שלא נכנסו:
זאק בראון (עידו דירג 11, אני דירגתי 12)
אריק קנדריקס (עידו לא דירג, אני דירגתי 8)
ג'ורדן היקס (עידו דירג 10, אני לא דירגתי)
תומאס דייוויס (עידו לא דירג, אני דירגתי 11)
דני טראוויית'ן, דונטה הייטאוור, רובן פוסטר, מארק בארון וקוון אלכסנדר גם כן קיבלו קולות.
מספר 10 – מיילס ג'אק, ג'קסונוויל ג'אגוארס
הדירוג של עידו: 5
הדירוג שלי: 15
פציעת עבר וניתוח גרמו לקבוצות לוותר על הכישרון העצום הזה בדראפט 2016, וג'קסונוויל ניצלה זאת וגנבה אותו בסיבוב השני. עד היום זה הסתדר יפה מאוד. אחרי עונת רוקי בה התקשה ונאלץ לשחק יותר מדי ליד קו ההתנגשות, הוא מצא את עצמו בתפקיד יותר אוף-בול בעונתו השנייה ופרח. לפריק האתלטי הזה יש עוד הרבה עבודת ליטוש וחידוד המשחק שלו, אבל כבר עכשיו ראינו ממנו מספיק מהלכים נפלאים, בעיקר בכיסוי ובסגירת מהלכים קצרים. לצד טלווין סמית' ועם המון כישרון בכל חלק של המגרש, מיילס ג'אק משופר יהיה צרה צרורה לכל קווטרבק שיפגוש אותו.
מספר 9 – אנת'וני באר, מינסוטה וייקינגס
הדירוג של עידו: 15
הדירוג שלי: 4
אנת'וני באר הוא פיסת מפתח בהגנה של מייק זימר. השילוב הנדיר של הגובה, האורך, המהירות והאינטסטיקטים יוצרים טווח כיסוי נדיר לליינבאקר, שמסוגל לבצע היטב מגוון משימות – לרדוף אחרי רצים בפלאט או לשמור על טייט אנדים, לעצור את הריצה על הקצה או באמצע, ואף להגיע בבליצים – אחרי הכל, הוא שיחק גם כפאס ראשר בקולג'. אך יותר מכל, השיפור העצום שלו ביכולת הכיסוי היא זו שהפכה אותו לאחד הטובים בליגה. הוא לקח את הכלים האתלטיים שלו ותחת מייק זימר הפך למפלצת קאברג', שהופכת את חבילת הניקל של מינסוטה לאחת הטובות שיש בליגה אם לא הטובה שבהן – ואת אנת'וני באר לליינבאקר שכבר עכשיו נמצא במועדון העילית של העמדה הזאת.
מספר 8 – דיון ג'ונס, אטלנטה פלקונס
הדירוג של עידו: 7
הדירוג שלי: 10
אם נסתכל עליו מעט מרחוק, דיון ג'ונס ייראה לנו כמו סייפטי. אבל זה, בהרבה מובנים, הליינבאקר של היום. הוא זה שצריך לרדוף אחרי רצים שיוצאים מהפלאט או סלוט רסיברים. שחקן שמכסה למרחקים קצרים חייב זריזות כמו של ג'ונס, ושחקן שצריך לכסות טייט אנדים שרצים סים ראוטס צריך מהירות וטכניקה כמו של ג'ונס. הכוח והפיזיות שלו מעט מפתיעים ביחס לגודל, מה שעוזר לו גם נגד משחק הריצה – אפילו אם עדיין כדאי לשמור אותו נקי ולתת לו לסיים את המהלך בתיקול ולא לאלץ אותו להילחם מול גארד. האיכויות של ג'ונס הפכו אותו לשחקן המרכזי בהגנת אטלנטה הסולידית כבר אחרי שנתיים בליגה, והשמיים הם הגבול בשביל שחקן שנראה כמו האבטיפוס להתמודדות עם אלווין קמארה וכריסטיאן מקאפרי.
מספר 7 – קיי. ג'יי רייט, סיאטל סיהוקס
הדירוג של עידו: 9
הדירוג שלי: 6
בכל מקום אחר, קיי. ג'יי רייט הוא מזמן כוכב על. אך הוא נעלם בצילם העצום של שאר כוכבי לגיון הבום, והפוטבול הנהדר שהפגין לא בלט יותר מדי כשלידו שיחקו בובי וואגנר, קאם צ'נאסלור וארל תומאס. רייט הוא שחקן אול-אראונד נפלא מהרגע בו נבחר בסיבוב הרביעי של דראפט 2011. גדול וחזק מספיק כדי להתמודד עם ליינמנים ולבלוע רצים על קו ההתנגשות, מהיר מספיק כדי לחדור לחורים ולהיכנס לבקפילד, ואתלטי מספיק בכיסוי האזורי וגם באישי – אפילו אם יאפשר מהלכים גדולים מדי פעם, שזו למעשה חולשתו היחידה. עכשיו, יותר מתמיד, סיאטל צריכה את שני הליינבאקרים שלה בשיאם – ורייט נראה כמו האיש למשימה לצד בובי וואגנר.
מספר 6 – סי. ג'יי מוזלי, בולטימור רייבנס
הדירוג של עידו: 8
הדירוג שלי: 5
כבר מעונת הרוקי שלו, סי. ג'יי מוזלי ביסס עצמו כאחד הליינבאקרים הטובים ביותר בליגה, ודאג שהפרידה מריי לואיס תהיה קלה ככל האפשר. מדובר באחד משחקני ההגנה השלמים ביותר שיש לליגה להציע – הוא יכול לסתום כל חור במשחק הריצה, להיות סכנה משמעותית בבליצים, להשיג תיקולים רחוק מאוד מהאזור שלו ולכסות בצורה מושלמת כל אזור במגרש – אפילו כשהוא נדרש לרדת מעט יותר לעומק. נוסף על כך, וזה מה שבאמת מבדיל אותו מאחרים – כישורי הכדור שלו הם כנראה הטובים בעמדה. נראה שבכל פעם שבולטימור צריכה מהלך גדול, הוא יהיה שם. זה הופך ליינבאקר נפלא לליינבאקר ענק, שללא ספק שווה טופ 5 בליגה.
מספר 5 – לאבונטה דייוויד, טמפה ביי באקנירס
הדירוג של עידו: 3
הדירוג שלי: 9
בהגנה כל כך חלשה, במיוחד בפאס ראש, קשה מאוד להתבלט בתור הליינבאקר שנמצא במרכז הכל וצריך לחפות על כולם. אבל זה בדיוק מה שעשה לאבונטה דייוויד השנה. הוא לא איש כיסוי מדהים כמו שאר החברים במועדון העילית, אך האקפלוסיביות שלו היא משהו מיוחד. אין יותר מדי ליינבאקרים שיימצאו בבקפילד במהירות לעיתים קרובות כמו דיוויד, בין אם הוא חותך את קו ההתקפה ומוריד את הרץ חסר האונים או עושה צרות לק"ב בבליץ. השילוב של אתלטיות וזריזות עם הבנה וחוש משחק מהרמה הגבוהה ביותר הופכים את דיוויד לאחת מנקודות האור היחידות בהגנה איומה, שעוד נאלצת לשחק בבית החזק בליגה בכל הנוגע להתקפות יריבות.
מספר 4 – טלווין סמית', ג'קסונוויל ג'אגוארס
הדירוג של עידו: 4
הדירוג שלי: 7
מספר 50 של ג'קסונוויל הגיע לליגה ב-2014 כבחירת סיבוב חמישי. גבוה, ארוך ואתלט מופתי שנראה כמו רסיבר על המגרש, אך עם מבנה גוף מעט רזה ויכולות כיסוי לא מפותחות שהורידו אותו נמוך באותו דראפט. אך בדרכו למועדון העילית של עמדת הליינבאקר, סמית' התפתח בצורה בלתי רגילה. הוא למד להשתמש במהירות שלו כדי לחמוק מחסימות ולפרוץ דרך החורים בקו ההתקפה לפני שהרץ מגיע לשם. אבל השיפור הגדול באמת שהוא עשה הוא כמובן ביכולת הכיסוי. הטכניקה, החוכמה והמשמעת שהוא פיתח עזרו לו להפוך את הכלים הפיזיים למיומנויות פוטבול של ממש – ואת עצמו לאחד השחקנים שיותר קשה לשחק נגדם אם אתה קווטרבק.
מספר 3 – שון לי, דאלאס קאובויס
הדירוג של עידו: 6
הדירוג שלי: 3
אם רק היה מצליח להישאר בריא, שון לי היה בדיוק כמו השניים מעליו ברשימה: הול אוף פיימר בטוח. אבל בכל שבע העונות שלו בליגה, הוא לא הצליח לסיים עונה מלאה אחת על המגרש. זו כנראה הסיבה מספר 1 לחולשה היחסית של ההגנות של דאלאס לאורך השנים. שון לי כל כך טוב שכשהוא על המגרש, אי אפשר לפספס אותו. אין כמעט בליגה שחקן שיודע לזהות, לפתוח מבערים ולסיים מהלכים כל כך מהר, וכמובן שבזכות המהירות שלו הוא גם יכול לכסות לטווחים מאוד רחבים עם טכניקה, משמעת וחוש משחק נפלאים. הוא כל כך טוב שלמרות חוסר היכולת שלו להישאר על המגרש, הוא לא נראה כאילו צריך "תקופת התאוששות" ובכל רגע שלו על המגרש הוא נמצא בשיאו. ושון לי בשיאו משנה הגנה מהקצה אל הקצה.
מספר 1 (שיוויון) – לוק קיקלי, קרוליינה פאנת'רס
הדירוג של עידו: 1
הדירוג שלי: 2
את יכולותיו כליינבאקר שלם, בכל הנוגע לסתימת משחק הריצה וכיסוי המרחק הבינוני מול טייט אנדים או באזורית, כולנו כבר נוכחנו להכיר בחמש השנים שלו בליגה. אף אחד בפאנת'רס לא מוכן לספר את הסודות של קיקלי ואיך הוא יודע לאבחן מהלכים לפני שהם קורים, טוב יותר מכמעט כל אחד בליגה – וטוב שכך, כי האיש נראה כמו קוסם על המגרש בכל פעם שהוא צועק בקולי קולות את המהלך של היריבה. וקוסמים הרבה פחות מהנים כשאנחנו יודעים את סודותיהם. השנה ראינו התפתחות נוספת למשחק של מספר 59. עם מתאם ההגנה החדש סטיב ווילקס, הגנת קרוליינה שלחה יותר בליצים מבעבר וגם לוק קיקלי קיבל הזדמנות להראות מה הוא יודע – גם דרך האמצע ואפילו כבליצר מהקצה. בכך הוא מצא דרך נוספת להפחיד ולתסכל קווטרבקים. אם יצליח להישאר בריא, כפי שעשה בעונה שעברה, הדרך של קיקלי להיכל התהילה סלולה, ואולי אפילו ימצא מקום בין הליינבאקרים הטובים בהיסטוריה.
מספר 1 (שיוויון) – בובי וואגנר, סיאטל סיהוקס
הדירוג של עידו: 2
הדירוג שלי: 1
כמו קיקלי, גם בובי וואגנר קיבל יותר הזדמנויות להגיע בבליצים השנה והיה אפילו יותר טוב. אך זה לא העיקר במשחק שלו. מוקף בסקנדרי שהתפרק מפציעות והורכב מחדש בסלוטייפ, ועם קו הגנה שלא הצליח לייצר פאס ראש כמעט בלבד, כל העול ההגנתי נשען עליו ועל שותפו לאמצע המגרש. ובזמן שלרייט היו כמה משחקי נפל יחסית לסטנדרטים שלו, וואנגר היה עילית שבוע אחר שבוע, מהלך אחרי מהלך, והשאיר את הספינה צפה עד הסוף כמעט לבדו. הוא פיתח חוש משחק מדהים, יכולת זיהוי מהלכים לפני ואחרי הסנאפ, והוסיף את זה לאתלטיות, הזריזות והמהירות שהיה צריך כדי לטייל מסיידליין לסיידליין כבר מימי הקולג'. כיום, אין משימה שבובי וואגנר לא יכול לעשות על הצד הטוב ביותר, ואין שחקן בליגה שיודע להימצא במקום הנכון, בזמון הנכון, כמו שמספר 54 יכול. עם השחרור של שרמן, הפרישה המאולצת של צ'אנסלור והעתיד הלא ברור של ארל תומאס, יש בוס חדש בצפון המערב. ואם תשאלו אותי, הלגיון השאיר את ההגנה בידיים טובות.
