בשבוע שעבר ראינו את הטייט אנדים הטובים בליגה, ואיזה מיסמאצ' הם עשויים להוות בזכות הורסטיליות. התשובה של ההגנות לשינוי הזה במאפייני הטייט אנד היא במקרים רבים ליינבאקר, אך אולי יותר מכל – הסייפטי. סייפטים היום נדרשים לעשות הכל בהגנה. לשחק סנטר פילד, לרדת לבוקס ולתקל, לשמור על סלוט רסיברים, טייט אנדים ואף רצים, ומדי פעם לשחק אפילו כליינבאקרים לכל דבר במצבי מסירה. ראינו איך אפילו בפאלו הצליחה להקשות על ניו אינגלנד עם ג'ורדן פויר שהצליח לכסות את גרונקובסקי, ואיך קנזס העלימה אותו לחלוטין בעזרת אריק ברי. סנטר פילדר אדיר, או בוקס סייפטי מגוון, הם נכסים אדירים שעושים את החיים קלים יותר לכל הגנה. ואם הם לא מספיק טובים, שאר ההגנה תסבול.
שחקנים שלא נכנסו:
מייקה הייד (עידו דירג 5, אני דירגתי 15)
קיאנו ניל (עידו דירג 9, אני דירגתי 12)
בארי צ'רץ' (עידו דירג 8, אני לא דירגתי)
למרכוס ג'וינר (עידו דירג 15, אני דירגתי 10)
ביירון ג'ונס (עידו לא דירג, אני דירגתי 11)
פטריק צ'אנג (עידו לא דירג, אני דירגתי 14)
טייראן מאת'יו (עידו דירג 14, אני לא דירגתי)
מספר 10 – גלובר קווין, דטרויט ליונס
הדירוג של עידו: 11
הדירוג שלי: 9
אפילו בגיל 32, העוצמה העיקרית של גלובר קווין היא הזריזות והמהירות שלו. אין הרבה שמסוגלים לסגור על הכדור במהירות דומה לשלו, מה שהפך אותו לשחקן כיסוי נפלא – גם באחד על אחד הוא ידע להחזיק בזכות הזריזות שלו שהזכירה זאת של קורנר, וגם בעומק כסנטר פילדר קלאסי. אבל מה שבאמת הפך אותו לחלק ממועדון העילית הוא יכולת התיקול אותה הוא שיפר משמעותית. זה איפשר להגנות שלו להשתמש בו ביותר דרכים – אפילו מדי פעם כחצי ליינבאקר או בליצר. המהירות שכבר הייתה לו, בשילוב עם יכולת התיקול, הפכה אותו לכלי מפתח בהגנה של הליונס שיכול להזיק להתקפות במגוון דרכים.
מספר 9 – רשאד ג'ונס, מיאמי דולפינס
הדירוג של עידו: 6
הדירוג שלי: 13
ג'ונס חווה ירידה לא קטנה ביכולת כשהגיע לצד השני של הפסגה. הטייט אנדים הטובים עשו לו צרות גדולות בכיסוי, ולמרות שהיה ונשאר אחד ממגני הריצה הטובים בעמדה, הוא איבד מהחדות, בחירת הכיוונים והזוויות. כמתקל הוא עדיין נשאר בטוח ועקבי, וידע לייצר מהלכים טובים בכיסוי אזורי. אך בעוד זה מספיק בשביל להיות פותח טוב בקבוצה עם שאיפות פלייאוף, זה פחות מספיק כדי להיות סייפטי באמת עילית.
מספר 8 – מלקולם ג'נקינס, פילדלפיה איגלס
הדירוג של עידו: 10
הדירוג שלי: 8
השחקן הבא בדירוג הוא סייפטי ותיק נוסף, והפעם מדובר בעוד אלוף טרי. עם הגיל איבד ג'נקינס מעט מהמהירות והאתלטיות שאיפשרה לו לכסות לעומק באופן יעיל, אבל ככל שהתקדמו השנים תפקידו של ג'נקינס בקבוצה שלו עירב יותר ויותר קרבות בקו ההתנגשות, שהפך לביתו בשנים האחרונות. הוא מגיע בבליצים, הוא מכסה את הסלוט, הוא סוגר את הריצה ומתקל נהדר, ובמשחק המסירה הוא מרביץ לרסיברים וטייט אנדים ומבטל בהרבה מקרים את הראוטים הקצרים. אמנם הוא כבר לא אפקטיבי מדי לעומק, אך ג'ים שוורץ ניצל את האיכויות הגדולות שכן יש לו כדי להפוך את ג'נקינס לכוח משמעותי בסקנדרי של האלופה, שלא נושא שמות גדולים אך היה אפקטיבי מאוד במהלך 2017 – הרבה בזכות מספר 27 המנוסה.
מספר 7 – דווין מקורטי, ניו אינגלנד פטריוטס
הדירוג של עידו: 12
הדירוג שלי: 5
הותיקים שולטים בחצי התחתון של הדירוג – דווין מקורטי יחגוג 31 בעוד כחודש וחצי, ואין ספק שהוא עבר לא מעט בקריירה שלו. מקורנר מבטיח שהגיע לפרו-בול בעונת הרוקי שלו, לפוטנציאל מבוזבז, ולאחר מכן לעמדת הסייפטי, מקורטי היה על רכבת הרים למשך כל שמונה העונות שלו אצל ביל בליצ'ק. בסופו של דבר הוא מצא בית במרכז ההגנה האחורית. אך אל תטעו – לא רק שהוא מחזיק בטווח המתאים לשחק במרכז המגרש, הוא גם יודע לכסות רסיברים לעומק – זכר לשנותיו בעמדת הקורנר. הוא יכול לרדת לסלוט ולשתק אותו לחלוטין, וגם ללכלך מעט את הידיים במשחק הריצה. קל מאוד לפספס אותו, אבל אין ספק שמדובר בשחקן אדיר שמתאים לבליצ'ק כמו כפפה.
מספר 6 – אריק ברי, קנזס סיטי צ'יפס
הדירוג של עידו: 13
הדירוג שלי: 3
דווקא העונה שעברה, אותה פספס כמעט לחלוטין עם הפציעה הקשה, הוכיחה באמת כמה הוא חשוב לקנזס סיטי, שהחזיקה זמן מה אבל בסופו של דבר כמעט והתרסקה בלעדיו. מקרים כאלה מאפיינים רק את הגדולים ביותר, ואריק ברי ללא ספק נמנה ביניהם. הוא מחזיק בטווח ובאינסטינקים האדירים כדי לכסות את אמצע המגרש; האתלטיות והכוח כדי לשמור על טייט אנדים או כסלוט קורנר. בנוסף, הוא ממגני הריצה הטובים בעמדה, אם אפילו לא הטוב שבהם – הוא מתקל מצויין שיודע למצוא את הרץ ולהכות בו לפני שהוא יכול לעשות נזק אמיתי. כל מה שהוא נדרש לעשות, הוא עושה ברמה גבוהה מאוד – והוא כנראה השחקן שצריך לעשות הכי הרבה דברים בהגנה של הצ'יפס, שכפי שראינו כבר בעונות קודמות, נשענת עליו באופן כמעט קיצוני.
מספר 5 – אדריאן איימוס, שיקאגו ברס
הדירוג של עידו: 7
הדירוג שלי: 6
רחוק מעיני כל שאר הליגה, בשלג של שיקאגו, בתחתית של תחתית הליגה, אדריאן איימוס התפתח למפלצת. הוא הפך לאחד מעמודי התווך של הגנה שעשויה להזיז כמה ראשים בעוד שנה או שנתיים. הוא סיפק תמיכה תמידית וסולידית למשחק הריצה, ובכיסוי העמוק בו הוא מתמחה, הוא הראה קריאת משחק מצויינת שנוספה לטווח האדיר שיש לו – מה שאיפשר לו לייצר מהלכים שמעטים מאוד בכלל מסוגלים אליהם, וגם למנוע מההתקפה מהלכים גדולים משלה. אבל איימוס מכוון גבוה יותר – כישורי הכדור שלו עדיין טעוני שיפור, ועם מעט יותר ליטוש הוא יכול להיות כוכב על אמיתי. ומי שישן עליו עד עכשיו – צפוי להתעורר עם דלי מים.
מספר 4 – קווין בייארד, טנסי טייטאנס
הדירוג של עידו: 4
הדירוג שלי: 7
הנה שחקן שהקבוצה שלו יכולה ואף צריכה לעשות רעש אמיתי כבר השנה – ואחת הסיבות לכך היא הפיכתו לכוכב מן השורה. קווין בייארד, כידוע לרובנו, סיים את העונה כמלך החטיפות עם 8 כאלה, וגם הדף יותר מסירות מכל סייפטי אחר בליגה (24). כבחירת סיבוב שלישי בדראפט 2016, בייארד זינק משום מקום לעונה השנייה שלו בליגה עם שיפורים אדירים לטכניקה שאיפשרו לו לבצע כל משימה שנדרש על הצד הטוב ביותר. מול הריצה הוא עשה את העבודה ולא היווה חולשה, אך בכיסוי הוא הראה חוש נפלא למשחק ויכולת נדירה לייצר מהלכים על הכדור (ע"ע חטיפות) וגם היה נפלא בשמירה אישית, כשהציג את האתלטיות והטכניקה המשופרת שלו ויכל גם ללכת עם רסיברים על קו החוץ וגם לסגור טייט אנדים. טנסי יכולה להיות קבוצה נפלאה השנה, עם השינויים לצוות המקצועי והפוטנציאל שיש לכמה שחקנים בה להצליח. מדובר בקבוצה צעירה ותוססת שאני, אישית, כבר לא יכול לחכות לראות על המגרש.
מספר 3 – לנדון קולינס, ניו יורק ג'איינטס
הדירוג של עידו: 3
הדירוג שלי: 4
קולינס נבחר על ידי הג'איינטס בסיבוב השני של דראפט 2015 עם פרופיל מאוד ברור – בוקס סייפטי. אתלט פסיכי שיכול לתרום המון להגנת הריצה, ולהכות שוק על ירך בכל מי שמעז לעבור באזור שלו. את זה הוא עשה יפה מאוד בעונתו הראשונה, אך הוא רצה להוכיח שהוא יכול לצאת מהקופסה. הוא הוריד ממשקלו לקראת עונתו השנייה בליגה, וזה הפך אותו למפלצת מן המניין. תנועותיו הפכו ליותר חלקות ומלוטשות, הוא הפך מהיר וזריז הרבה יותר, אך עדיין שמר על העוצמות וסגנון המשחק האגרסיבי. יארדים קלים להתקפות בוטלו על ידו לחלוטין, וגם לעומק למד לאט לאט להיות יותר זהיר ופחות לתת לאגרסיביות שלו להפוך לחיפזון. עונת 2017 שהייתה בלאגן גדול בארגון השפיעה גם על קולינס, שתיקל הרבה פחות טוב והתפתחותו כשחקן נעצרה. אבל הוא עדיין אחד הטובים בליגה בעמדתו, ויהיה נחוש להוכיח זאת גם ב-2018.
מספר 2 – ארל תומאס, סיאטל סיהוקס
הדירוג של עידו: 2
הדירוג שלי: 2
ארל תומאס כל כך טוב שהוא כבר נמצא בסטנדרט משלו. יכולת התיקול שלו והעזרה לריצה נחשבת חולשה אצלו, אבל רוב הסייפטים בליגה היו שמחים מאוד לתקל ולהכות כמוהו. הירידה הדרסטית ביכולת ובסופו של דבר הפציעה של קאם צ'נסלור אילצה את תומאס לשחק הרבה יותר בבוקס בעונה החולפת ולהחליף תפקידים עם בראדלי מקדוגאלד באופן הרבה יותר תכוף. ועדיין הוא ידע לעשות שם עבודה נהדרת, כך שלמרות כל הפציעות הגנת סיאטל עדיין ישבה לפחות בחצי הטוב של הליגה אם לא אפילו בטופ-10. כמובן שאת שמו הוא עשה בתור אחד הסייפטים הטובים שראה המשחק, עם אינסטינקטים, הבנת משחק וטווח אינסופי בעמדת הסנטר פילדר. הוא היה המפתח של לגיון הבום בכך שאיפשר לשאר ההגנה להיות הרבה יותר אגרסיבית, וכיום, כשיותר ויותר קבוצות פונות להגנת ה"קאבר 3" האגרסיבית (אטלנטה או ג'קסונוויל הן הדוגמאות מספר אחת), כולם מחפשים את הארל תומאס שלהם. ומספר 29? הוא כבר בן 29, ועונת 2018 עשוייה להיות האחרונה שלו בסיאטל. מי שזו לא תהיה שתשיג אותו לשירותיה, תרוויח ממנו גם עמוק לתוך שנות ה-30 שלו. כי ככה זה עם שחקנים כמו תומאס, שהם הרבה יותר מאתלטים.
מספר 1 – האריסון סמית', מינסוטה וייקינגס
הדירוג של עידו: 1
הדירוג שלי: 1
האריסון סמית' הוא שחקן מיוחד שבניגוד לתומאס, נמצא עמוק בתוך השיא שלו. מדובר, כנראה, בעוצר הריצה הטוב בליגה מעמדת הסייפטי – הוא יכול לסגור את הקצה לחלוטין בכל מהלך נתון וגם להגיע מהצד השני של המגרש ולהוריד את הרץ ליארדים מינימליים. בזכות הזריזות שלו בשטחים קטנים הוא יכול גם לכסות רצים, טייט אנדים ומדי פעם אף סלוט רסיברים ובכך למחוק לחלוטין את הסלוט והטווח הקצר. הוא יודע לאבחן ולשבש כל מהלך, כולל הטעיות וסקרינים, והיארדים הקצרים והבטוחים פשוט לא קיימים כשהוא נמצא על המגרש, במקום שהוא אוהב, ליד קו ההתנגשות. הוא בליצר נפלא ויש לו גם את הטווח לשחק בעומק המגרש בתור ה"סנטר פילדר", אבל בכל פעם שהוא יורד עמוק היתרון הגדול ביותר שלו מתבטל. הוא מצטיין בכל משימה שהוא מקבל על המגרש, עושה את החיים קלי קלות לכל ההגנה סביבו ואפילו לצוות המאמנים – שמאפשר לו אף לאלתר כי הם סומכים על החוש המיוחד שלו לפוטבול. מדובר בסייפטי הטוב בליגה כיום, ולא בטוח שזה כל כך קרוב.
