הפוטבול המודרני הוא משחק של מאצ'אפים. ההגנות וההתקפות חכמות הרבה יותר היום, ואי אפשר לייצר מרווח לרסיברים בזכות סכמה בלבד. אז איך בכל זאת עושים את זה? מיסמאצ'ים. כל ההתקפות המוצלחות היום מתמחות ביצירת מיסמאצ'ים – והמפתח לזה הוא כמובן הטייט אנדים, שהופכים יותר ויותר פשוט לרסיברים גדולים מדי בשביל קורנר ואתלטים מדי בשביל ליינבאקר או סייפטי. זה הופך את העמדה הזאת לעמדת מפתח. טייט אנדים שמהווים "שמיכת ביטחון" הופכים לפחות ופחות רלוונטים בפוטבול של היום – בו כולם מחפשים את הפריק הבא שיוסיף כמה לילות לבנים ללו"ז של מתאם ההגנה שיפגוש אותו.
שחקנים שלא נכנסו:
קמרון ברייט (עידו לא דירג, אני דירגתי 9)
ג'אק דויל (עידו דירג 8, אני דירגתי 14)
אוסטין ספריאן ג'נקינס (עידו דירג 11, אני לא דירגתי)
טיילר היגבי (עידו דירג 12, אני לא דירגתי)
שמות נוספים שקיבלו דירוג ולא נכנסו – צ'ארלס קליי, או.ג'יי הווארד, ג'ארד קוק, טריי ברטון.
מספר 10 – ג'ימי גרהאם, גרין ביי פאקרס
הדירוג של עידו: 15
הדירוג שלי: 6
המעבר של גרהאם לסיאטל היה אמור ליצור התקפת כוכבים לצד ראסל ווילסון ומרשון לינץ', כשבצד השני של הכדור נמצא לגיון הבום בשיא כוחו. בפועל, ההתקפה של הסיהוקס פשוט לא הצליחה להשתמש בשחקן הכדורסל לשעבר, בגובה שני מטר, מהיר ואתלטי שיכול לתפוס כל דבר ולא משנה אם יש לו מגן על הגב. רק בעונה שעברה הסיהוקס הצליחו לנצל את יכולות הרד זון הטבעיות שלו והפכו אותו ממכונת ביג פלייז של 14 יארד לתפיסה בעונת 2016, לסיבה שההתקפה של סיאטל הצליחה באמת להיכנס לארץ המובטחת בפעמים המעטות שהגיעה לרד זון. עכשיו, כשהוא צפוי לשחק בהתקפה הרבה יותר טובה, הוא עשוי לשדרג את המספרים שלו ואת המספרים של רוג'רס פלאים.
מספר 9 – ג'ורדן ריד, וושינגטון רדסקינס
הדירוג של עידו: 10
הדירוג שלי: 10
אם היה מצליח להישאר בריא ועל המגרש, ריד היה ממוקם גבוה הרבה יותר. מדובר באתלט נפלא, ראוט ראנר בחסד (וכנראה הטוב ביותר בעמדה אחרי טראוויס קלסי) עם ידיים מצויינות שיודע לאיים גם אחרי התפיסה. ההתקפה של וושינגטון, בדיוק כמו ריד בעצמו, לא הצליחה להראות את הפוטנציאל המלא שלה למספיק זמן כדי להפוך באמת לאימת הליגה, והרבה מזה בגלל הפציעות. עכשיו לריד יש קווטרבק חדש לעבוד איתו, אחד שיודע בדיוק איך זה לשחק עם טייט אנדים נפלאים – סמית' כבר עבד עם ורנון דייוויס בסן פרנסיסקו, איתו הוא יתאחד בוושינגטון, וגם כמובן הגיע מהקבוצה שמחזיקה בטראוויס קלסי. אם רק יצליחו להישאר בריאים שם בוושינגטון, אולי סוף סוף נראה את ההתקפה המלהיבה שיכולה להיות לה.
מספר 8 – קייל רודולף, מינסוטה וייקינגס
הדירוג של עידו: 7
הדירוג שלי: 11
רודולף הוא לא כמו השמות הנוצצים בעמדה. הוא לא גרונק ולא קלסי, הוא לא מיסמאצ' מהלך שיכול להתחיל מהלך מעמדת הרסיבר ולעשות טרור בהגנות. אין לו ראוטים מדהימים או אתלטיות יוצאת דופן. אבל הוא השחקן המשלים שההתקפה של מינסוטה, של אדם ת'ילן, סטפון דיגס ודאלווין קוק, צריכה. יש לו ידיים טובות מאוד, ואם יצליח לפנות לעצמו מעט מרחב הוא יכול לעשות נזק גם אחרי התפיסה. למרות הגודל שלו, הוא חוסם בעייתי ולא יכול להשתחרר משמירה אישית לוחצת – אך כאמור, הוא בסך הכל שחקן משלים מאחורי צמד התופסים הטוב בליגה בשנה שעברה. הוא מסוגל לעשות מספיק כדי להיות אפקטיבי שם, ולהיכנס לטופ 10 שלנו.
מספר 7 – אוון אנגרם, ניו יורק ג'איינטס
הדירוג של עידו: 9
הדירוג שלי: 8
כרוקי, אנגרם לא היה מושלם ושמט לא מעט כדורים, אבל ברוב שלבי העונה הוא היה נקודת אור בהתקפה החשוכה של הג'איינטס. אמנם נמוך מעט לעמדה, אך זה פחות רלוונטי כשהתפקיד שלו הוא להיות תופס ותו לא. האתלטיות והראוטים המעולים שלו איפשרו לו להשתחרר פחות או יותר כרצונו, ואחרי התפיסה הוא היה מסוכן לא פחות מכל שחקן אחר בעמדה. עם צוות אימון חדש ואוף סיזן נוסף בו הוא כבר לא מגיע כרוקי, אנגרם עשוי להשתפר מאוד בעונה השנייה שלו בליגה ולהפוך לסיוט שכולם ציפו ממנו להיות כשנבחר בדראפט.
מספר 6 – האנטר הנרי, לוס אנג'לס צ'ארג'רס
הדירוג של עידו: 6
הדירוג שלי: 7
תפקיד התופס תמיד היה בטבע של האנטר הנרי, וזה נראה במשחק שלו. הוא גדול, יש לו ידיים נפלאות, והטכניקה והראוטים שלו השתפרו פלאים בשנתיים שלו בליגה. לעיתים אפשר היה לראות כמה דומיננטי הוא מסוגל להיות, בהתקפה שמובלת על ידי קווטרבק ברמה של ריברס. לעיתים אחרות הוא נעלם, כשההתקפה התמקדה במקומות אחרים. בעונת 2018 הוא היה אמור להשתלט באופן סופי על עמדת הטייט אנד הראשון בלוס אנג'לס, אבל הפציעה הארורה עצרה את ההתקדמות של מספר 86 הצעיר. כולנו תקווה שהוא יחזור לעונה הבאה כמו גדול, ובינתיים, אולי שיחזירו את גייטס?
מספר 5 – גרג אולסן, קרוליינה פאנת'רס
הדירוג של עידו: 5
הדירוג שלי: 5
במקרים מעטים העונה הצליח גרג אולסן לעלות על הדשא הסינטטי – הוא שיחק רק בשבעה משחקים העונה, ובחלקים נרחבים מהם לא הצליח להראות באופן מלא את היכולת שלו למצוא או לסדר לעצמו שטחים פנויים פחות או יותר בכל סנאפ. הוא מעולם לא היה חוסם טוב, למען האמת אפילו רע מאוד, אבל הוא סוחב את התקפת המסירה של קרוליינה פחות או יותר מאז שהגיע לשם, ואם יצליח להישאר על המגרש העונה הוא ימשיך לעשות זאת – כשלצידו ישחק התופס הטוב ביותר ששיחק לידו בפנתרים, די.ג'יי מור.
מספר 4 – דילייני ווקר, טנסי טייטאנס
הדירוג של עידו: 4
הדירוג שלי: 4
כבר 12 שנה שדילייני ווקר משחק בליגה, ומשחק טוב. אבא זמן עוד לא הצליח לתפוס אותו – בעוד בתחילת הקריירה ווקר הסתמך רבות על המהירות והאתלטיות שלו, הוא שיפר בהדרגה את הראוטים והטכניקה שלו כדי להישאר אחד הטייט אנדים המסוכנים בליגה. ההתקפה של מייק מולארקי וחוסר היציבות של מאריוטה לא בדיוק עזרו לווקר, ועדיין הוא היה אפקטיבי – עכשיו, כשלמאריוטה יש עוד אופסיזן באמתחתו ועם מאמן התקפה חדש שמגיע מהראמס עם הרבה רעיונות חדשים ויצירתיים, ההתקפה של טנסי יכולה להיות הדבר החם הבא בליגה.
מספר 3 – זאק ארץ, פילדלפיה איגלס
הדירוג של עידו: 3
הדירוג שלי: 3
כדי באמת לגרום להגנות לרצות לסגור הכל וללכת הביתה, זאק ארץ עדיין צריך להשתפר כחוסם. אבל זה, למעשה, פחות או יותר הדבר היחיד שמפריד בינו לבין רוב גרונקובסקי. הוא כבר הרבה יותר מדי גבוה וחזק בשביל קורנרים, והרבה יותר מדי אתלטי בשביל סייפטים או ליינבאקרים – תכונות פיזיות שכל קבוצה רוצה אצל הטייט אנד שלה. את הראוטים והבנת המשחק שלו הוא שיפר בהדרגה עד שהגיע לרמת שיא בעונה שעברה, ורדיוס התפיסה שלו הוא נפלא – עם ידיים נפלאות ויכולת להימתח ולשמור על הכדור גם תוך כדי ביצוע פעולות פיזיות קשות, הוא למעשה מסוגל לתפוס פחות או יותר כל דבר ואפילו אם הק"ב שלו לא ידייק או שהוא יכוסה מושלם, ברוב המקרים זה עדיין ייגמר בתפיסה.
מספר 2 – טראוויס קלסי, קנזס סיטי צ'יפס
הדירוג של עידו: 2
הדירוג שלי: 2
האם מדובר בטייט אנד התופס בטוב ביותר בליגה? הרבה יסכימו עם הטענה, ואני ביניהם. הוא נראה כמו רסיבר על המגרש. רץ ראוטים כמו רסיבר, תופס כדורים קשים כמו רסיבר, ואקספלוסיבי עם הכדור בידיים. ניתן למצוא אותו בכל מקום בפורמיישן, ולמרות שהיה הפוקוס של ההגנות ששיחקו נגדו, עדיין סיים קלסי את העונה עם מעל 80 תפיסות ו-1000 יארד. הוא לא חוסם מיוחד אבל הוא חזק ונותן מאה אחוז מעצמו – ומאמץ זה בערך 50 אחוז ממה שנדרש להיות חוסם טוב. בכל עמדה שהיא, שחקנים עם שילוב כזה של טכניקה ויכולות פיזיות הם כמעט בלתי אפשריים לעצירה. אם תנסה לנצח אותו בעזרת טכניקה, הוא ידרוס אותך, ואם תנסה לשחק איתו בכוח, הוא ישפיל אותך. ההתקפה של הצ'יפס מקבלת זריקת אנרגיה רצינית ממנו בכל פעם שהוא על המגרש, והוא מי שעושה אותה באמת מאיימת
מספר 1 – רוב גרונקובסקי, ניו אינגלנד פטריוטס
הדירוג של עידו: 1
הדירוג שלי: 1
אין מה להכביר במילים על שחקן שלמרות הפציעות המרובות שלו, הוא כל כך דומיננטי במעט זמן שלו על המגרש שזה מספיק לו כדי להיות שווה היכל תהילה – הוא החמיץ 25 משחקים עקב פציעות ועדיין תפס ליותר יארדים וט"ד מכל טייט אנד אחר בשמונה העונות הראשונות שלו. אין כל ספק שמדובר באחד החוסמים והתופסים הטובים בהיסטוריה בעמדה, אם לא הטוב ביותר. וכמובן, היכולת שלו כחוסם רק מקלה על בליצ'ק ליצור מיסמאצ'ים ולא לתת להגנה היריבה לדעת מה הוא הולך לעשות. אבל זו לא הסכמה של הפטריוטס שעושה אותו כל כך טוב. הוא דומיננטי בפני עצמו – לא רק שהוא פריק מעבדה, גדול, חזק ומהיר עם ידיים פנטסטיות, הוא גם יודע להשתמש ביתרון הפיזי שלו. הוא יודע בדיוק כמה כוח וכמה אגרסיביות הוא צריך להשקיע בכל מהלך, יודע מתי להעלות ולהוריד הילוך, והשליטה שלו בגוף היא מדהימה. עתידו בפטרויטס הוא לא ברור במיוחד, ולאחרונה אף עלתה שמועה על טרייד עבורו (שרק התנגדות של בריידי עצרה). לא ידוע כמה זה נכון, אבל לא משנה איפה הוא יסיים את הקריירה, מספר 87 שלו יירשם לנצח על גבי הלוחות באצטדיון ג'ילט.
