פרוייקט סיכום העונה: הליגה האנגלית

הנה, בלי ששמנו לב הסתיימה לה עוד עונה גדושה באירועים וכדורגל משובח מהפרמייר ליג. אז קרב האליפות נסגר מוקדם מהרגיל בשל הדומיננטיות, אך בפרמייר כמו בפרמייר ליג, תמיד מעניין. הבאתי את הבחירה שלי לאנשים, לקבוצות ולרגעים שעשו לי את העונה, אבל לפני כן נעשה סדר בדברים:

 

אלופה: מנצ'סטר סיטי

כרטיסים לליגת האלופות: מנצ'סטר יונייטד, טוטנהאם וליברפול.

כרטיסים לליגה האירופית: צ'לסי, ארסנל וברנלי.

יורדות לצ’מפיונשיפ: ווסט ברומיץ', סטוק סיטי וסוונסי סיטי. 

עולות לפרמיירליג: וולבס וקרדיף סיטי. העולה השלישית תיקבע בקרב בין אסטון וילה לפולהאם

מחזיקת הגביע: מנצ'סטר סיטי

מחזיקת גביע הליגה: צ'לסי

מחזיקת מגן הקהילה: ארסנל

כל מילה שאכתוב תהיה קצת מיותרת לנוכח העונה המדהימה של הסיטיזנס, ובכל זאת אכתוב כמה מילים. לאחר שזכתה באליפות באופן רשמי, נשאלו בכל מיני פורומים ופאנלים השאלות: "האם מנצ'סטר סיטי 17-18 היא הקבוצה הטובה בהיסטוריית הפרמייר ליג?", או "האם האליפות שלה היא המרשימה ביותר?". מיד נשמעו הסתיגויות רבות והועלו מנצ'סטר יונייטד מודל 98-99 וארסנל בעונת האינבינסבל שלה כדוגמה לקבוצות טובות יותר שזכו באליפויות מרשימות יותר (טרבל במקרה של יונייטד). יכול מאוד להיות שמי שסובר כך צודק, ואלה באמת היו קבוצות טובות יותר, אולם ייתכן כי נבין את גודל ההישג של מנצ'סטר סיטי בעוד כמה שנים, במבט לאחור. סיטי שברה העונה כל כך  הרבה שיאים אדירים בפרמייר ליג: צבירת הכי הרבה נקודות בעונה, עם המספר הכי מושלם שאפשר לשבור איתו את השיא הזה, 100, צבירת הכי הרבה ניצחונות בעונה אחת, שיא שהעמידה צ'לסי על 30 ניצחונות עד שהגיעה החבורה של גווארדיולה שקטפה לה 32 משחקים בהם לקחה 3 נקודות, רצף הניצחונות הארוך ביותר (18), הכי הרבה שערים בעונה (106), הפרש השערים הגבוה ביותר (79), וזה לא הסוף. ישנם שיאים גם כמו: הכי הרבה מסירות בעונה, הכי מעט זמן בו הייתה בפיגור (153 דקות בלבד!), הכי הרבה ניצחונות חוץ לעונה (16), ואני יכול להמשיך מכאן עד הונלולו אבל אני חושב שהנקודה הובהרה. מנצ'סטר סיטי גרסת 2017-18 עשתה היסטוריה בכדורגל האנגלי. לא משנה אם היא הכי טובה או הכי מרשימה בהשוואה לקבוצות מפעם, זכינו לראות העונה קבוצה שידברו עליה עוד שנים רבות, עוד עשורים. כל הכבוד הזה וכל השיאים הללו לא מגיעים במקרה, סיטי שיחקה העונה כדורגל מדהים, התקפי, תוסס, יוזם, טוטאל פוטבול. המנצח על המקהלה, פפ גווארדיולה, אירגן את סיטי, הפך אותה ממושמעת טקטית ושיפר כל שחקן ושחקן ששיחק תחתיו. המשחקים היו תאווה לעיניים, הגולים זרמו כמו מים ובסופו של דבר הניפה מנצ'סטר סיטי גביע אליפות אחרי אחת מהעונות הגדולות שנראו בפרמייר ליג, הגדולה בתולדות המועדון.

ראוייה לציון: ברנלי. הקבוצה של שון דייץ' לא שופעת כישרון באופן מיוחד, שלא לומר אפורה, בקיצור אנגלית קלאסית. אולם עם הרבה לחימה, משמעת וקשיחות היא נתנה עונה נפלאה וסיימה במקום השביעי ותצא למסע אירופי אחרי שלא שיחקה כבר 52 שנים במפעל אירופי (הופעתה האחרונה באירופה הייתה בגביע ערי הירידים בעונת 66-67, שם הודחה על ידי פרנקפורט ברבע הגמר).

 

לפני שנה בלבד הייתה צ'לסי על גג העולם: היא זכתה באליפות לאחר עונה מסחררת, עונתו הראשונה של אנטוניו קונטה באנגליה, שהיה נראה כמו בינגו אדיר של אברמוביץ'. מאז מים רבים עברו בירדן, צ'לסי סיימה במקום החמישי ותארח חברה לארסנל ולברנלי בליגה האירופית, ומצבו של קונטה רעוע. אז מה השתנה? את האמת, לא יותר מידי. הסגל נשאר אותו סגל למעט מספר מצומצם של עוזבים וכמה מצטרפים חדשים שהיו אמורים לשדרג את הסגל. למעשה, החורים שהשאירו מאטיץ' וקוסטה בעזיבתם לא נסתמו על ידי מי שהיו אמורים לעשות זאת, מוראטה ובאקאיוקו, לא עשו עבודה טובה. צ'לסי הייתה לא יציבה בהגנה, אליה התווספו אנטוניו רודיגר וכריסטנסן, וההתקפה הייתה די אנמית עם פתיחת עונה זוועתית של וויליאן והיחלשות הדרגתית של מוראטה. חדר ההלבשה של קונטה שכבר היה לא יציב מסוף העונה שעברה בשל הדרך בה הועזב קוסטה, המשיך להיות רעוע והיום ניתן לראות את וויליאן מסתיר את מאמנו האיטלקי באימוג'ים של גביעים בתמונת הזכייה של הקבוצה בגביע האנגלי. אה נכון, היה שם גם גביע. צ'לסי רשמה שינוי חיובי בחודשים האחרונים, הגעתו של ז'ירו עשתה טוב לחוד הכחול והיא הצליחה לגבור על מנצ'סטר יונייטד בגמר הF.A cup, אך לסיים עם 23 נקודות פחות מהעונה שעברה בה הייתה אלופה, ולא להשיג כרטיס לצ'מפיונס זה פשוט גרוע.

ראוייה לציון: ארסנל. לא שציפינו מהתותחנים ליותר מדי, אך הם שוב עשו עונה חלשה ואנמית ובעקבות כך יבלו גם בשנה הבאה בליגה האירופית. אולי שנה הבאה הם גם יזכו…

מאמן העונה-פפ גווארדיולה: פפ גווארדיולה הוא פפ גווארדיולה. כולם מכירים את המאמן הכריזמטי, החדשני, אחד מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה, וכולם יודעים מה האיכויות שלו, ולכן ככל הנראה, הוא חטף כל כך הרבה ביקורות על העונה שעברה, הראשונה שלו באנגליה, משום שכולם ציפו לאיזושהי הצלחה מידית, סוג של הוקוס פוקוס בדמות טיקי-טאקה. לאחר שסיים במקום השלישי והגיע לרבע גמר ליגת האלופות (הישג באמת בסדר לעונה ראשונה), הוא חטף על הראש על כך שעד עכשיו אימן בליגות חלשות ולא תחרותיות, ושבדבר האמיתי הוא מפשל. הסגל של פפ היה טוב מאוד בעונה הקודמת, אך היו בו ליקויים, לכן, לפני העונה הנוכחית הוא עשה ניקוי אורוות והביא שחקנים בדיוק לטעמו, כאלה שיתאימו לשיטת המשחק שלו. כבר בתחילת העונה ניתן היה להבין שהמלעיזים פתחו את פיהם מוקדם מדי: מנצ'סטר סיטי דהרה קדימה מתחילת המרוץ עד לקו הסיום בלי לעצור לשנייה. הסיטיזנס שיחקו כדורגל נפלא, והיה שיפור גדול ביכולתם מהשנה שלפני, הרבה מאוד בזכות פפ. בכלל, הספרדי הוא אחד המאמנים שטביעת האצבע שלהם על קבוצתם ניכרת בצורה חדה וברורה, והשנה בסיטי היה כל כך יפה לראות את בניית משחק ההתקפה דרך סילבה ודה בריינה, הלחץ הגבוה על היריבות, המעבר הכה מהיר בין ההגנה להתקפה. מבחינתי זה ברור: פפ מאמן העונה, נקודה.

ראוי לציון: שון דייץ'. הזכרנו קודם את קבוצתו כקבוצה מצליחה, ואין ספק שמה שעשה דייץ' העונה עם חומר השחקנים שיש לו הוא אדיר.

אם ציפיתם לראות פה את השם "מוחמד סאלח" אז צר לי לאכזב אתכם, אבל לי שחקן עונה 1 וצבע השיער שלו הוא כתום. קווין דה בריינה עשה עונה פנומנאלית במדי האלופה, ובכלל השינוי שהוא עבר אצל פפ מקשר התקפי שמוציא הרבה לפועל, לקשר אמצע שבונה את כל ההתקפה הוא כביר. דה בריינה הוא המנוע של מנצ'סטר סיטי, והמנוע הזה לא התעייף ולו לדקה העונה. הבלגי היה נהדר באופן עקבי: משחק אחרי משחק, דקה אחרי דקה. כדורי העומק הקטלניים שלו יחד עם ראיית משחק משובחת ושחקני קו מהירים, הם נשק פשוט אכזרי שחותך כל הגנה בעולם כמו חמאה. אם גווארדיולה הפך את סיטי למעין ברצלונה, ברור לכולם מי קיבל את התפקיד של אינייסטה (וממלא אותו בהצלחה מרובה). דה בריינה היה אחראי לרוב ההתקפות של סיטי, גם אם זה לא בא תמיד בא במספרים. הוא המוח מאחורי, אצלו הכל מתחיל, וכשזה נגמר ב106 שערים פשוט מגיע לו להיות שחקן העונה.

ראוי לציון: מוחמד סאלח. טוב, טוב, הנה קיבלתם.

קרב הצמרת שהתקיים במסגרת המחזור ה23, סיפק בדיוק את מה שאנו מצפים ממשחק כזה: מבול של שערים, גולים נדירים וקצב מסחרר. ליברפול עלתה ראשונה על לוח התוצאות אחרי שער של צ'מברליין בדקה ה9, ו5 דקות לפני הירידה למחצית, השווה סאנה את התוצאה אחרי שקאריוס לא סגר טוב את הפינה הקצרה. במחצית השנייה השלישיה הקדמית הכל כך מסוכנת של ליברפול, עשתה בליץ על השער של אדרסון ב8 דקות: בדקה ה59 פירמינו העלה את ליברפול שוב ליתרון עם צ'יפ גאוני, שתי דקות לאחר מכן שלח מאנה בעיטה מצויינת לחיבור עם רגל שמאל החלשה ובדקה ה67 סאלח עשה 4:1 עם בעיטה מכ-37 מטרים. סיטי צימקה ל4:2 בדקה ה84 משער של ברנרדו סילבה, ובדקה הראשונה של תוספת הזמן גונדואן קבע 4:3. סיטי לא הספיקה לשים את שער השיוויון ובעצם נחלה את ההפסד הראשון שלה העונה באותו משחק.

ראוי לציון: מנצ'סטר סיטי-מנצ'סטר יונייטד: 3:2. איזה יום מדהים זה היה יכול להיות לסיטי: אם הייתה מנצחת, הייתה זוכה באליפות וחוגגת באיצטדיונה הביתי (ועל הראש) של יריבתה העירונית. המשחק גם הלך לכיוון הזה כשסיטי הובילה 2-0 במחצית משערים של קומפאני וגונדואן, אך למחצית השנייה עלתה מנצ'סטר יונייטד אחרת, כזאת שהזכירה ברוח שלה את ימי פרגי העליזים. צמד של פוגבה תוך שתי דקות ושער ניצחון של סמולינג הצילו את הכבוד של קבוצתם.

שוער-דויד דה חאה: אני לא חושב שצריך להסביר יותר מדי למה השוער הטוב בעולם כיום נמצע בהרכב שלי. דה חאה סיים עוד עונה יוצאת מגדר הרגיל מבחינה אישית, ובלעדיו יונייטד הייתה ממוקמת נמוך בכמה מקומות.

מגן ימין-סזאר אזפילקוואטה: הספרדי הבין-לאומי אמנם משחק כבלם בצ'לסי, אך הוא יכול לשחק גם כמגן. אזפי היה אחד השחקנים היציבים היחידים בצ'לסי, ואם לא הוא ההגנה שלהם פשוט הייתה מתפרקת. הקפטן של הרויאל בלוז הוסיף לעבודת הגנה גם שישה בישולים, וזה לא מפתיע במיוחד שהוא היחידי מקבוצתו שופעת הספרדים שזומן לסגל הנבחרת (למרות שגם למרכוס אלונסו היה מקום).

בלם-ניקולאס אוטמנדי: הארגנטינאי עבר עונה מופלאה תחת פפ וביכולת בה שיחק השנה הוא פשוט אחד הבלמים הטובים בעולם.

בלם-יאן ורטונגחן: ורטונגחן הוותיק עבר עונה מפרכת, בה השלים 90 דקות בכל משחק למעט בודדים. אלדרוירלד, חברו לנבחרת בלגיה, נפצע, והוא היה צריך להתמודד עם דוינסון סאנצ'ז הצעיר עליו צריך לחפות, מה שעשה יאן בהצלחה מרובה.

מגן שמאל-מרכוס אלונסו: עוד עונה מוצלחת למגן הספרדי, אחד השחקנים היותר יציבים בצ'לסי. עדיין מנסים לברר איך הוא לא זומן לסגל ספרד למונדיאל.

קשר-קווין דה בריינה: פורט למעלה.

קשר-דויד סילבה: אחרי שנים בהן היה אנדרייטד גדול, סוף סוף הגיע דויד סילבה קצת לקדמת הבמה בעונה מדהימה.

קשר-כריסטיאן אריקסן: הקשר הדני של טוטנהאם ביצע קפיצת מדרגה, שאני אישית לא חשבתי שהוא מסוגל לבצע. הראה שהוא יודע להוביל קבוצה כשקיין היה פצוע

כנף ימנית-מוחמד סאלח: שובר את שיא השערים לעונה אחת בפרמייר ליג בעונתו הראשונה, ברור שמקומו בפנים.

כנף שמאלית-לירוי סאנה: הקיצוני הגרמני הפך לשחקן פשוט מפחיד, והוא רק בן 22! עם מהירות מסחררת כבש סאנה 10 שערים, ובמחזורים האחרונים כמעט גנב לדה בריינה את פרס הפליימייקר (המבשל המצטיין).

חלוץ מרכזי-הארי קיין: עונה טובה מאוד לקפטן נבחרת אנגליה החדש, שאילולא פציעתו היה יכול להתקרב ואף להגיע אל סאלח במספר השערים.

ההרכב: דה חאה, אזפילקוואטה, אוטמנדי, ורטונגהן, אלונסו, דה בריינה, סילבה, אריקסן, סלאח, סאנה, קיין.