"כולם חלמו לכבוש את השער המושלם, אני חלמתי על לעצור אותו".
הנה חידה קלילה לפתוח את הכתבה: מה שונה בין איקר קסיאס למנואל נוייר, יצחק ויסוקר, ג'ו הארט, חוסה פינטו ופטר שמייכל? כולם שוערים שהתחילו מחוץ לקורות, דבר שקורה אצל הרבה שוערים. חוץ מקסיאס, שתמיד רצה להיות שוער. זה חלק מהקסם שלו.
איקר קסיאס פרנדדז נולד ב-20 במאי, 1981 במדריד, בירת ספרד. איקר היה עילוי כבר מגיל צעיר, הוא זכה עם הנבחרת הלאומית באליפות העולם עד גיל 15 ב-1995, הוא עלה לבוגרים של ריאל מדריד כבר בגיל 16 וערך את הופעת הבכורה שלו לפני גיל 18 כאשר החליף את שוער הבלאנקוס דאז, בודו אילגנר. איקר הרשים מאוד באימונים וגם בזמן המשחק המועט שניתן לו, היכולת שהציג לאורך השנה הספיקה לו בכדי להבטיח את תפקיד השוער הראשון בשנת 2000. באותה שנה, קסיאס הפך לשוער הצעיר ביותר שמופיע בגמר ליגת האלופות וגם שמר על שער נקי בהבסה של הבלאנקוס 3:0 את היריבה מעיר הנמל המזרחית בספרד, ולנסיה.
לאחר שנה מרשימה כזו, הוא היה אמור להיות דבר קבוע בין השורות של הלבנים ממדריד, אך הסתבר שלא. בשנת 2001/2002, קסיאס הוחלף על ידי ססאר סאנצ'ז, שוער זוטר שהגיע מריאל ויאדוליד בקיץ שלפני. קסיאס ירד לספסל, שחקן צעיר ולא מנוסה בדרך כלל היה מבקש מעבר לקבוצה אחרת, אולם איקר קסיאס הוא לא כל אחד, הוא פשוט ישב על הספסל, שתק וחיכה להזדמנות חוזרת להוכיח את עצמו. לשמחתו, סאנצ'ז לא החזיק זמן רב בין הקורות ולאחר שנפצע בישורת האחרונה של גמר ליגת האלופות, איקר נקרא לדגל ונתן את משחק חייו כאשר הדף את הלחץ האדיר של שחקני באייר לברקוזן בדרך לעוד זכייה היסטורית בתואר הנחשק. איקר חזר לעמדת השוער ב-11 הפותחים עם יותר דרייב מאי פעם. הירידה הזו לספסל הייתה הדבר הכי טוב שקרה לו בקריירה הצעירה שלו.
איקר המשיך להיות כוכב באחת מהקבוצות הטובות באירופה, אך לצערו הוא היה בדור שוערים דגול בו כולם היו בשיאם, דור שכלל את פטר צ'ך מצ'לסי, ג'יאנלואיג'י בופון מיובנטוס, יאנס לאהמן מארסנל ואדווין ואם דר סאר ממנצ'סטר יונייטד. הוא חי בצלם כל כך הרבה שנים, עד שלבסוף פרץ שוב לתודעה. הוא הוביל את הבלאנקוס לזכייה באליפות ספרד ובסוף עונת 2008, חתם על "חוזה לכל החיים" ביחד עם ראול. איקר המשיך לתת קריירה מרשימה במדים של ריאל וגם במדים הלאומיים, כידוע איקר היה בורג משמעותי בזכייה של יורו 2008 ומונדיאל 2010. הרגע שהכי זכור לי ממונדיאל 2010 הוא לא השער האדיר של אינייסטה, היסטורי ככל שיהיה, אלא דווקא העצירה של קסיאס נגד אריין רובן בדקה ה-61' של המשחק הזה. זה היה אמור להיות שער בטוח, אולם לא כשאיקר קסיאס עומד בשער, עצירה אינטואיטיבית מדהימה עם רגליו הכריעה את המשחק לטעמי.
ב-2015, לאחר 16 שנים במועדון ילדותו, הגיע זמנו לעזוב. הרבה אוהדים החלו לפנות נגדו וגם הויכוח עם המאמן דאז ז'וז'ה מוריניו לא עזר. פורטו שילמה לבלאנקוס 6 מיליון יורו, והשוער הספרדי הצטרף לשורות ה"דרקונים" מפורטוגל. לאחר עונה מזוויעה בשנתו הראשונה במועדון, עונה בה ספג כמות מביכה של 30 שערים עם הגנת הברזל שהייתה שם, הוא התעשת על עצמו ונתן עונה גדולה בעונה הבאה. כיום קסיאס עדיין במועדון הפורטוגלי כשוער הראשון.
איקר כנראה יפרוש כאחד משחקני הכדורגל המעוטרים ביותר בכל הזמנים, מהיבט קבוצתי והיבט אישי. הנה פירוט של רק חלק מתארים שצבר לאורך השנים:
-זכייה בליגה חמש פעמים.
-גביע ספרדי פעמיים.
– סופר קאפ ספרד 4 פעמים.
-ליגת האלופות שלוש פעמים.
-פרס "בראבו".
– פרס "ריקרדו זמורה"
-שוער השנה של פיפא שלוש פעמים.
-פרס "דון בלון" הספרדי
ועוד…
למרות כל התארים, אני סבור כי מה שהופך את קסיאס לאחד מהגדולים, זה שהוא תמיד קם על רגליו גם לאחר נקודות שפל בחייו. לקחו ממנו את מקומו ב-11 הפותחים לאחר ששמר על שער נקי בגמר גביע האלופות בגיל 19 והוא רק עבר קשה וזכה בתפקיד בחזרה, הוא חי בצלם של שוערים גדולים כמו בופון, צ'ך וליימן ואז הוא פרץ לתודעה מחדש. אוהדי ריאל שרקו לו שריקות בוז צורמות במשחק נגד חטאפה, הוא נתן הופעות מדהימות לאחר מכן. נשיא פורטו קרא לו "החתמה נוראית", אז הוא נתן עונה אדירה וזכה ב"רגל הזהב" על פני רונאלדו ומסי.
על דן שכטמן צחקו ואמרו לו שהרעיונות שלו מגוחכים והוא זכה בפרס נובל, רוברט דאוני ג'וניור כמעט מת ממנת יתר ועכשיו הוא גיבור העל האהוב ביותר בהוליווד לדעת רבים (כולל עבדכם הנאמן), את אמינם דחפו לתוך משתנות שהוא היה ילד והוא הפך לאחד מהזמרים המוצלחים ביותר בכל הזמנים. אצל כל הגדולים משהו נדפק או משתבש בדרך, הגדולים באמת יודעים איך לצאת מזה בצורה הכי טובה שאפשר.
