הזמן של האנדר-דוג

באיירן מינכן – איינרכט פרנקפורט (21:00, האצטדיון האולימפי, ברלין)

קשה לחשוב על סגירת מעגל יותר יפה מזו. בשנת 1971 נולד במערב ברלין בגרמניה המערבית תינוק קטן להורים ממוצא קרואטי שברחו מבוסניה והרצגובינה אל עבר עתיד טוב יותר. הילד גדל תוך כדי אהבה גדולה לכדור והניצוצות שהראה ברחובות ברלין הגיעו לעיניים הנכונות. בגיל 17 הגיע למועדון מקומי בשם הרטה צלנדרוף. ואז, בגיל 21, הגשים חלום כשחתם בהרטה ברלין. משם, הקריירה שלו החלה לנסוק. הוא עבר מהרטה שהייתה בליגה השנייה לבאייר לברקוזן שהייתה בראשונה. לאחר שלוש שנים בלברקוזן שכללו שיתוף פעולה עם אחיו הצעיר, המשיך הלאה להמבורג. שיחק שם שנתיים והמשיך להראות חינניות של קשר מופלא. ואז הגיעה ההצעה שכל שחקן בונדסליג מחכה לה – באיירן מינכן. שתי עונות בענקית הכדורגל הגרמני לא היו שיא הקריירה שלו מבחינת המשחק שרגיל היה לשחק. אמנם זכה בדאבל בעונת 2002/3 וזכה לשחק שוב עם אחיו הצעיר רוברט אבל החיבור הזה לא היה קרוב בכלל לציפיות של שני הצדדים. החליט לחזור הביתה לברלין. סגר בהרטה עוד שלוש עונות מרגשות, וסיים את הפרק הגרמני בחייו כשחקן. שלוש שנים בזלצבורג האוסטרית ואז ידע שזה הזמן לומר שלום, בגיל 38. מחר, ניקו קובאץ' ינסה לעשות היסטוריה ולסגור מעגל. מחר, הוא יעלה למשחק האחרון שלו כמאמן איינרכט פרנקפורט במשחקה נגד באיירן מינכן בגמר הגביע הגרמני לפני שהוא עובר לאמן באותה באיירן. וכמובן שהגמר יהיה בברלין, לא רחוק מהמקום שבו נולד והחל את הכל.

האיש שהולך לאמן את הקבוצה הכי גדולה בכדורגל הגרמני יעשה הכל כדי להרוס לה את הדאבל השנתי. השוואה קלה בין פרנקפורט שלו למינכן העונה תבהיר עד כמה הסנסציה תהיה קשה. הפער בין הקבוצות בסיום העונה עומד על 35 נקודות. איינרכט (הרמוניה בגרמנית) סיימה שמינית במאזן שערים 45-45, רחוקה שנות אור מהאלופה הבווארית עם 18-92 אימתני. הפערים ברורים, אבל במשחק אחד שקובע הכל, אי אפשר למנוע מאוהדי האנדרדוג את החלומות להניף גביע.

הילד ממוצא קרואטי שנולד בברלין המערבית בגרמניה המערבית להורים שהגיעו מבוסניה והרצגובינה נכנס למשרת חלומותיו החל מעוד שבועיים. האם יגיע כאיש שלקח להיינקס את הגביע במשחקו האחרון בהחלט כמאמן ויהרוס לבאיירן את הדאבל? קשה להאמין. מצד שני, לאותו ילד שרק רצה לשחק כדורגל ברחובות ברלין יש הזדמנות להניף את הגביע ממש במקום שבו הכל התחיל. ממש לפני שהוא מצטרף לקבוצה שכל שנה ללא זכייה היא אסון ספורטיבי. קשה שלא לחשוב על סגירת מעגל יותר יפה מזו. לא, ניקו?

אבש – ספורטינג ליסבון (ראשון, 19:15 האצטדיון הלאומי, ליסבון)

קבוצה קטנה בגמר? צ'ק. משחק שנערך בעיר שלך? צ'ק. הזדמנות פז לעשות גביע מספר 17 ולחגוג בעיר מול העיניים של השנואה מבנפיקה? צ'ק. אז למה בכל זאת יש לקבוצה הצנועה שסיימה במקום ה-13, אבש, הזדמנות לקחת תואר ראשון בתולדות המועדון, שהוקם אי שם ב-1930? את התשובה לשאלה הזו, כדאי להפנות ל-50 אוהדי ספורטינג ליסבון.

בפורטוגל, רק האלופה וסגניתה מגיעות לליגת האלופות וספורטינג פישלה במאני טיים. היא סיימה בתיקו ביתי מאופס מול בנפיקה מחזור לסוף, והפסידה במחזור הסיום. ליגת אלופות תהיה בליסבון שנה הבאה, אבל לא בצד הירוק שלה. ואת זה האוהדים ממש לא אהבו. הם לא אהבו את התוצאות האחרונות עד למצב ש-50 מהם עטו על עצמם מסכות ופרצו למתחם האימונים של הקבוצה, במטרה להראות מה הם חושבים על השחקנים והמועדון. הבורדל הזה נגמר בשחקנים שנפצעו מהתקיפה, כולל את באס דוסט, החלוץ ההולנדי המוביל של הקבוצה שנחתך בראשו. החוליגנים גם זרעו הרס רב וכל זה קורה כמה ימים לפני גמר גביע. המועדון כמובן הוציא תגובה חמורה ומלאה זעם תוך הבטחה לתפוס את כל האחראיים למצב המזעזע הזה שהקבוצה הגיעה אליו. במקום להתכונן בשקט למשחק שספורטינג צריכה ויכולה לסיים בטעם מתוק עם תואר, המערכת מתמודדת עם אוהדים אלימים ושחקנים מותקפים. שאף אחד לא יתפלא אם אבש, הקבוצה הקטנה שנוסדה בשנת 1930 ומעולם, מעולם לא השאירה חותם בכדורגל הפורטוגלי תסיים את העונה הזו עם תואר ראשון אי פעם בתולדותיה, ותניף גביע היסטורי, בעיקר כשחלק משחקני ספורטינג ממשיכים לאיים על החרמת משחק הגמר.