קרלוס ביאנקי היה מהמעטים בהיסטוריית הענף שהיה מוצלח, ואף מאוד, גם כמאמן וגם כשחקן. וכפי שנשים לב, ההצלחה שלו תמיד, אבל תמיד מגיעה בזוגות.
הוא חלק מעשרת הכובשים המצטיינים בתולדות שתי ליגות שונות, הארגנטינאית והצרפתית. הוא זכה בליברטדורס בשתי קבוצות שונות כמאמן, ולמעשה הוא כנראה היחיד בהיסטוריה שנבנו לכבודו שני פסלים שונים על ידי שני מועדונים שונים. הוא הוביל שתי קבוצות שונות לתקופות מוצלחות במיוחד, וגם אם הוא פחות מוכר בכדורגל האירופאי, בדרום אמריקה, בארגנטינה בפרט וכנראה שגם בצרפת, אין ספק שמדובר באגדה.
הופעת הבכורה של ביאנקי אמרה רבות לגבי העתיד – בגיל 18 הוא עלה לשחק לראשונה, במדי קבוצתו האהודה ולס סרספילד, נגד קבוצתו כמאמן בשנות האלפיים, בוקה ג'וניורס. עד אז הוא היה עוזר לאביו בחנות שלו בשכונה, ובאותה עונה הוא שיחק עוד פעמיים בלבד במדי הקבוצה. ההשתלבות שלו הייתה, כצפוי, הדרגתית, כאשר בעונה לאחר מכן הוא כבר שיחק ב-18 משחקים וגם כבש תשעה שערים. בשנתיים הבאות, 1970-1971, הוא כבר היה מלך שערי ארגנטינה.
הביצועים הנפלאים שלו בארגנטינה תפסו, בין היתר, את עיניה של סטאד ריימס הצרפתית. בשנת 1973 הוא הגיע לשם, ולא איבד אף לא מעט מכושר ההבקעה שלו – הוא סיים את עונת 1973/74 עם 30 שערים וכמלך השערים של הליג 1, תואר שהוא קיבל עוד ארבע פעמים רצופות (76-79) לאחר ירידה בכושר ובכמות המשחקים בעונת 74/75.
לקראת עונת 77/78 חתם ביאנקי בפ.ס.ז', שם נתן תפוקה אדירה של שערים, בוודאי לזמנים האלה: ב-80 משחקים בסך הכל הוא כבש 71 שערים. שתי העונות האלה סידרו לו מעבר לשטרסבורג, קבוצה ששיחקה אז במפעלים האירופאים, אך שם הוא לא הצליח להשתלב וכבש רק שמונה שערים בעונה היחידה שלו שם.
כך הסתיימו 7 עונות מוצלחות מאוד לביאנקי בצרפת, כאשר ב-1980 הוא חזר לקבוצת נעוריו. הוא שיחק בה עוד 4 עונות ובאחת מהן זכה שוב בתואר מלך השערים, לפני שחזר לריימס, הפעם בליגה השנייה, לעונת פרישה אחריה התחיל את הקריירה היותר מוצלחת שלו, עם כמה שזה נשמע הזוי.
בארבע עונות כמאמן ריימס, עוד אחת כמאמן ניס ואחת כמאמן פ.ס.ז', ההצלחה לא הייתה שם בשביל קרלוס ביאנקי. זה נראה כאילו שש עונות האימון בצרפת היו רק הכנה בשביל ביאנקי, כדי שיוכל לחזור אחר כך לולס סרספילד ולאמן אותה בצורה הטובה ביותר שיכל. ב-1993 הוא חזר הביתה לולס, וכבר אז הוביל אותה לזכייה בקלאוסורה; ב-1994 הם כבר היו אלופי דרום אמריקה, בפעם הראשונה של ביאנקי; אחרי עוד שתי אליפויות בהמשך, ביאנקי ערך אירוע פרידה מרגש באצטדיון הביתי מול 50 אלף צופים, בו הכריז על מעברו לעמדת האימון ברומא.
אחרי עונה חלשה מאוד בבירת איטליה, ביאנקי פוטר ולקח הפסקה של שנתיים מאימון, כשבין היתר עסק בפרשנות באמצעי התקשורת השונים. בסוף אותה הפסקה, בשנת 1998, חזר ביאנקי לארגנטינה, והפעם לבוקה ג'וניורס. את הכחולים-צהובים ביאנקי הוביל לתקופה אולי הכי מוצלחת בהיסטוריה שלהם. בארבע שנים, 1998-2001, זכתה בוקה של ביאנקי בשלוש אליפויות ושני גביעי ליברטדורס ואפילו ניצחון על ריאל מדריד בגביע הבין יבשתי של שנת 2000 (עם צמד של מרטין פאלרמו), לפני שהחליט ביאנקי לקחת הפסקה נוספת מאימון. הוא חזר לעונת 2003/04, והוביל את בוקה לאליפות נוספת וגביע ליברדטורס נוסף – שלישי שלה בארבע שנים, ורביעי שלו; יותר מכל מאמן אחר בהיסטוריה.
אחרי הפסד בגמר הליברטדורס של 2004 החליט ביאנקי לעזוב שוב את בוקה, לטענתו "לטובת המועדון". זה סימל את סוף התקופה המוצלחת בקריירת האימון של ביאנקי, ולמעט חצי עונה חלשה באתלטיקו מדריד של 2006 ועוד כשנה וחצי בבוקה בשנים 2013-2014, ביאנקי כבר לא באמת אימן, לא באותה מידת הצלחה ולא באותה אינטנסיביות ותדירות כמו בתקופתו בולס או בקדנציה הראשונה בבוקה.
כשחקן, ביאנקי סיים את הקריירה עם 385 שערים בליגות הבכירות. 206 בארגנטינה – כולם במדי ולס, מה שגם הפך אותו לכובש המצטיין בהיסטוריית המועדון, ועוד 179 במדי פ.ס.ז', שטרסבורג וכמובן ריימס בצרפת. הוא עדיין נמנה בין עשרת הכובשים המצטיינים בתולדות שתי הליגות, ומכיוון שמסי עדיין לא עקף אותו (יש לו 378 שערים נכון לכתיבת שורות אלה) הוא עדיין הארגנטינאי שכבש הכי הרבה שערים בליגות הבכירות.
קריירת האימון שלו הייתה כל כך מוצלחת שהיא גרמה לכל הנתונים האלה להישכח מעט. כמאמן, זכה ביאנקי כאמור בארבעה גביעי ליברטדורס, ושבע אליפויות (4 אפרטורות ו-3 קלאוסורות). גם בבוקה, וגם בולס, הוביל ביאנקי קבוצות היסטוריות. הוא נחשב אגדה בשני המועדונים. שניהם בנו לו פסל.
שתי קריירות מוצלחות, אחת כמאמן ואחת כשחקן. שתי מדינות בהן חורר רשתות, ארגנטינה וצרפת. ושתי קבוצות אותן הוביל לגדולה מהקווים – ולס סרספילד, ובוקה ג'וניורס. ההצלחה של קרלוס ביאנקי, שחגג אתמול 69, באה בזוגות.
