זמן לומר שלום

מנצ'סטר יונייטד – ארסנל (ראשון, 18:30, אולד טראפורד)

יום שישי בערב, רובע איזלינגטון, צפון לונדון. עולם הספורט עדיין מנסה לעכל. כמה שעות קודם לכן אותה בשורה יצאה לאוויר. זה סוף סוף קרה, וזה היה יום מאד ארוך ואמוציונלי בשביל האיש המדובר. בכל זאת, 22 שנים באותו מקום עבודה לא בא ברגל. אחרי ההודעה הרשמית של המועדון, כולם חיפשו אותו. כולם. רוצים לשמוע איך הוא מרגיש רגע אחרי, מה עובר לו בראש. הוא פוטר או התפטר? יש כבר מחליף מיועד או לא? שיגעו אותו. 24 מעלות חמימות ומאד מפתיעות שעיר הבירה האנגלית קיבלה באותו יום, ורק אותו מחפשים. זה היה יותר מדי בשבילו, ואחרי התגובות הרשמיות למי שצריך, הוא רצה את השקט שלו. יש דרבי נגד השכנה ממזרח העיר ביום ראשון והוא מנסה להתרכז בזה. ווסטהאם תבוא להילחם, היא עדיין לא הבטיחה הישארות.

הוא מנסה לארגן את המחשבות אבל ביום שכזה הן פשוט בורחות לו. בתוך תוכו הוא יודע שזה לא הסוף שהוא רצה. כמה שהוא אוהב את המועדון הזה, כנראה שאף אחד לא באמת יידע כמה. הצרפתי, שעוד מעט יחגוג 69, סינן את מאות ההודעות והשיחות שקיבל באותו היום. כשהגיע הערב, הוא הרשה לעצמו לסגור את היום עם הקוניאק האהוב עליו והחל להתרפק על זכרונות שהתחילו ב-1996, אז הגיע מיפן הרחוקה היישר אל לב הכדורגל הבריטי. בדיוק ברגע שדמעה אחת חצופה זלגה לה מהעין כשנזכר בסלאלום של תיירי בסנטיאגו ברנבאו, הטלפון צילצל. אנשים פשוט איבדו את הבושה חשב בקול, לא יכולים לתת לבן אדם זמן לעצמו. הוא התנתק מהתחושה העל חושית ששררה בו עד לפני רגע וצעד בכעס אל עבר המכשיר, מוכן לשבור אותו לרסיסים. אבל אז הוא ראה על הצג שם חשוב. הוא ענה. הוא שמע את המבטא הסקוטי הכבד שהוא כה מכיר. "ארסן" הקול התחיל את הדואט. "היי אלכס" ענה ארסן ונגר, ופתאום הרשה ליותר מדמעה אחת חצופה לזלוג החוצה.

ביום ראשון הקרוב, ארסן ונגר יגיע בפעם האחרונה כמנג'ר ארסנל למשחק נגד מנצ'סטר יונייטד. הטור הזה קצר מלהכיל את המפגשים בין שתי הקבוצות ששלטו באופן כה דומיננטי בליגה האנגלית. והכל היה שם. סוף שנות ה-90 ותחילת האלפיים סימנו את המאבק העוצמתי בין יונייטד וארסנל בלבד. היה שם מתח תמידי בין הקפטנים האגדיים לנצח של שתי הקבוצות: פטריק ויירה מהצד של ארסנל, רוי קין מהצד של מנצ'סטר. זה כלל מכות, טראש טוק בלתי נגמר, והמון המון גאוות יחידה של כל אחד מהקפטנים, שאולי מייצגים יותר מכולם עד כמה היריבות בין הקבוצות נמתחו עד הקצה באותן שנים.

היה שם את ראיין גיגס ב-1999 עובר את כל ההגנה של ארסנל בחצי גמר הגביע האנגלי, ומראה לנו חזה שעיר בדרך לזכייה בגביע ולעונת טרבל בלתי נתפסת לעולמי עד עבור אוהדי היונייטד. היה שם גם את סילבן ווילטורד כובש ב-2002 שער ששווה אליפות אל מול הפרצופים ההמומים של יושבי האולד טראפורד. היה שם את 'משחק הפיצה', שבו ארסנל הגיעה כאלופה היסטורית, עם רצף בלתי נתפש של 49 משחקים ללא הפסד. הבחורים של ונגר, שהיה אז בשיאו, פגשו את השדים האדומים, והפסידו. הכאוס שהתרחש ממש עם שריקת הסיום הגיע לשיאו כאשר משולש פיצה נזרק על מנג'ר היונייטד סר אלכס. הכל היה שם. אבל מה שהיה שם ולעולם לא יהיה עוד, הוא מאבק בין שני אנשים, שסימלו תקופה מרגשת בכדורגל האנגלי, ולזה, כולם מתגעגעים.

ארסן ונגר בצד אחד, סר אלכס פרגוסון מן העבר השני. זו הייתה היריבות שילדי דור ה-Y גדלו לתוכה. זו הייתה היריבות שהחבר'ה היותר מבוגרים, שזכרו עדיין את רוני רוזנטל מביא אליפות למרסיסייד, התפעמו מהשינויים ששני האדירים האלה הביאו לליגה. הכל נכתב כבר על פועלם של שני המנג'רים, ששינו את פני הכדורגל האנגלי, כל אחד בדרכו. סר אלכס אימן את יונייטד במשך 27 שנים, ונגר נפרד השנה לאחר 22. אין דמויות כאלה היום בכדורגל העולמי. בתרבות של היום שבה הכל מהיר, מיידי ומלא בדרישה להצלחות מיידיות, כמה משחקים לא טובים כבר יוצרים דיבורים ולחץ על החלפת מאמן. אי אפשר שלא להסתכל על שני האנשים האלה, ולהגיד תודה. להגיד תודה לשניים האלה לא בגלל התארים שכל אחד הביא לקבוצתו, או לסגנון שכל אחד הנחיל בדרך שלו, אלא תודה אמיתית על תקופה מרהיבה של כדורגל חדשני, מלהיב, יוצר אמוציות ותחרותיות בלתי נגמרת בין שני הג'נטלמנים הללו. סר אלכס פרש ב-2012/3 עם אליפות אנגליה, שהתווספה ל-12 שכבר זכה עם השדים האדומים כמנג'ר במועדון החל מ-1986. ארסן ונגר זכה 'רק' בשלוש אליפות, שמתוכם שני דאבלים ועונה אחת בלתי נשכחת של 2004 – עונת 'הבלתי מנוצחים' שתהיה לעד בלתי נשכחת. אבל שנזכרים באותה שנה מופלאה של ארסנל ב-2004, מבינים שזו הייתה האליפות האחרונה של המועדון המפואר, ופה מתחילה הבעיה.

נכון, ונגר היה צריך לומר שלום הרבה הרבה קודם, אבל עכשיו, שזה רשמי, יש את תחושת הגעגוע לימים היפים של פעם. ואז מגיע משחק אחרון שלו כמנג'ר ארסנל בתאטרון החלומות של יונייטד. ביום המיועד, כשהאיש הגבוה עם המעיל הנצחי והקמטים הקבועים על הפנים ייכנס בפעם האחרונה לאצטדיון, הוא יקבל את הכבוד המגיע לו. ארסן משתף בטלפון את אלכס בתחושות שלו. למרות כל היריבויות, תמיד כיבדו אחד את השני, ולזה הוא הולך להתגעגע המון, וגם אנחנו. השריד האחרון מתקופה שכבר לא קיימת. הוא מסיים את השיחה החמה עם ידידו הסקוטי, מרים את כוס הקוניאק שלו וחוזר במחשבות אל רגעים יפים מפעם. הוא כבר מתגעגע.

משחקים נוספים במסגרת המחזור ה-36:

שבת:

ליברפול – סטוק (14:30, אנפילד)

קריסטל פאלאס – לסטר סיטי (17:00, סלהרסט פארק)

האדרספילד – אברטון (17:00, אצטדיון קירקליס)

ברנלי – ברייטון (17:00, turf moor)

ניוקאסל יונייטד – ווסט ברומיץ' (17:00, סיינט. ג'יימס פארק)

סאות'המפטון – בורנמות' (17:00, סנט. מארי)

סוונסי – צ'לסי (19:30, ליברטי סטדיום)

ראשון:

ווסטהאם יונייטד – מנצ'סטר סיטי (16:15, לונדון סטדיום)

שני:

טוטנהאם הוטספר – ווטפורד (22:00, וומבלי)