בניגוד לשנה שעברה, בה ראינו שלושה רסיברים בתוך הטופ 10, השנה סיכוי גדול שהרסיבר הראשון לא ייבחר לפני שיסתיים חצי מהדראפט. קלאס הרסיברים הזה עמוק יותר באזור סוף הסיבוב הראשון-תחילת הסיבוב השני, ולקבוצות שבוחרות שם לא צריכה להיות בעיה אם הן מחפשות נשק נוסף בשביל הק"ב שלהן. למעשה, גם מהסיבוב השני והלאה יש היצע גדול מאוד של רסיברים מוכשרים, שמסוגלים להפוך לרסיברים שניים נפלאים בהמשך. קלאס הרצים הוא אחד מהמשובחים בשנים האחרונות, אבל כך גם קלאס הרסיברים עליו מדברים הרבה פחות.
1. קאלווין רידלי, אלבמה
גובה: 1.80 משקל: 85 ק"ג
נראה שבכל כמה שנים, יוצא מאלבמה הרסיבר המוכשר ביותר של אותו הדראפט. ב-2011 זה היה חוליו ג'ונס, ב-2015 אמארי קופר, וכעת זהו קאלווין רידלי. כמו קופר, גם קאלווין רידלי הוא במקור מפלורידה ובחר לעזור את המדינה כדי להגיע לשחק אצל ניק סייבן באלבמה. דבר משותף נוסף לשניהם הוא הגיל – שניהם בני 23 כעת, ויהיו בני 24 בשלב מסויים בעונה הבאה. כן, קאלווין רידלי יוצא מהקולג' בגיל 23 בזמן שקופר עומד לפתוח עונה רביעית בליגה. הגעה לליגה בגיל מאוחר תמיד מדאיגה – היא מפחיתה את הזמן והיכולת של השחקן להתפתח, ובנוסף להחתים שחקן בן 28 על חוזה שני ארוך טווח היא פעולה בעייתית שקבוצה שבחרה אותו בסיבוב הראשון תיאלץ לעשות אם לא תרצה לאבד רסיבר ברמה גבוהה, בהנחה והכל ילך כראוי במהלך חוזה הרוקי של רידלי. מצד שני, קבוצה שכן תבחר אותו בסיבוב הראשון תקבל רסיבר שהיא יכולה לשלב באופן מיידי בהתקפה שלה בהצלחה יתרה, ואחד שיכול להפוך לאחד הטובים בליגה כמה שנים קדימה. הוא לא חזק או גדול במיוחד, אבל הוא מהיר, קליל, רץ ראוטים ברמה נדירה לשחקן שיוצא מהמכללות, ויודע להשתחרר מכיסוי בלי יותר מדי מאמץ, כל עוד הוא מקבל מספיק מקום בתחילת המהלך. זו הנקודה הבעייתית במשחק שלו – נגד קורנרים שילחצו אותו על הקו, הוא לא מסוגל לבוא לידי ביטוי בלבד. הוא לא חזק מספיק ועבודת הידיים והרגליים שלו תו"כ הסנאפ היא לא חדה מספיק כדי לאפשר לו לחמוק מכיסוי לוחץ. זה עשוי להגביל אותו מאוד ולהכריח קבוצות להתחיל מהלכים איתו בתנועה או בסלוט כדי להשתמש בו, אבל כבר ביציאה מהקולג' זה עשוי להספיק ואף יותר מכך – בטח עם מאמן התקפי שיידע להוציא ממנו את הטוב ביותר.
2. מייקל גאלופ, קולורדו סטייט
גובה: 1.83 משקל: 95 ק"ג
גאלופ הוא אחד מהפרוספקטים האהובים עליי בעמדה, אף יותר מקורטלנד סאטון ואפילו די ג'יי מור, מעצם העובדה שהוא יודע לעשות המון דברים ברמה טובה מאוד. שילוב הגובה-משקל-מהירות שלו הוא ברמה מעולה, ומול כיסוי צמוד תנועת הידיים והרגליים שלו היא זריזה מאוד ומאפשרת לו להשתחרר בקלות. ריצת הראוטים שלו היא טובה ומדוייקת, גם אם טעונת שיפור באספקטים מאוד מסויימים. הוא מתקשה מדי פעם לעקוב אחרי מסירות עומק בסיידליין או להתאים את עצמו למסירות רעות, אבל הוא בהחלט מסוגל לתפוס כדורים שנזרקים מעט לפניו או מעליו עם ניתור וידיים מעולות, ובמהלך אחד הוא גם הראה יכולת זיהוי מהיר והתאמה מהירה לכדור שנשלח לכיוון הכתף האחורית במקום הקדמית בפוסט ראוט. היכולת שלו לשבור בזריזות ולהתפרץ מהסנאפ הופכת אותו לנשק מסוכן בטווחים הקצרים והבינוניים, וגם לעומק הוא מספיק מהיר כדי למתוח הגנות או לגרום לקורנרים לרוץ אחורה באמוק. מדובר בשחקן מצויין שכאמור יכול לעשות המון דברים טוב, מה שהופך אותו לרסיבר שיכול לעזור לקבוצה מידיית. אבל יכול מאוד להיות שהתקרה שלו היא למעשה הגבוהה ביותר בקלאס 2018, בהתחשב בגיל של רידלי והחד-גוניות של מור או סאטון.
3. די. ג'יי מור, מרילנד
גובה: 1.80 משקל: 95 ק"ג
סטפון דיגס, שחקן מרילנד לשעבר, וכן סטיב סמית' היו השוואות מיידיות ואף מעט עצלניות לדי. ג'יי מור. אם לפני הקומביין ואף מעט אחריו קלווין רידלי היה מספר 1 הבלתי מעורער, מניית הדראפט של מור מטפסת בקצב מסחרר ויש סיכוי לא רע שדווקא הוא יהיה הרסיבר הראשון שייבחר בסוף החודש. הוא לא ראוט ראנר מדהים בכלל ויכול לעבוד על זה, אבל הוא אתלט מצויין, מהיר מאוד ובעיקר משתמש בזריזות שלו כדי להגיע ראשון לכדורים בטווחים הקצרים באמצע המגרש, ועם הכדור בידיים הוא יכול להיות בלתי עציר. למעשה, היותו איום בלתי רגיל אחרי התפיסה היא שעושה אותו פרוספקט כל כך גדול בהמשך, וזו שגוררת את ההשוואות לסטיב סמית' למשל. בנוסף, מור הוא בחור יחסית גדול וחזק מה שעוזר לו מאוד בקרבות הקשוחים על הכדור באמצע המגרש, ומאפשר לו לעמוד בצורה יותר אפקטיבית מול סייפטים וליינבאקרים שמוכנים להכות בו בעוצמה. הוא סחב כמעט לבדו התקפה בעייתית מאוד שחוותה מכת פציעות בעמדת הק"ב, כאשר לכיוונו נמסרו בערך 40 אחוז מהכדורים – כך שהוא יודע לתפקד גם כשהמצב קשה, יודע להיות שחקן המפתח של ההתקפה ולעזור לק"ב שלו כשהוא מתקשה וצריך להיכנס לקצב. קבוצות שידעו לסדר לו הזדמנויות ליארדים אחרי התפיסה, עם סקרינים או ראב ראוטס, ירוויחו ממנו המון.
4. אנתוני מילר, ממפיס
גובה: 1.77 משקל: 86 ק"ג
שחקן נוסף שהתבלט באופן משמעותי כאחד שיודע לעשות דברים רבים מעולה, הוא הרסיבר המוביל בהתקפה האקספלוסיבית של ממפיס מהשנה שעברה. צעדיו הקצרים עשויים להוות מכשול מול קורנרים מקצוענים בראוטים בינוניים וארוכים בעיקר, בנוסף להרבה יותר מדי תנועה מיותרת של הזרועות ופלג הגוף העליון בראוטים שלו, מה שעשוי להקל על קורנרים להפריע לו ולהגביל את היכולת שלו להשתחרר. אבל הוא הראה מספיק זריזות ידיים ורגליים מול הכיסוי הצמוד, ידע להשתחרר ולתפוס כדורים קשים בכל הטווחים (כולל מעל הקורנר במסירה ארוכה), ועם הכדור בידיו הוא מסוכן מאוד ויכול לגרום לדברים לקרות בקלות. בנוסף, למרות שהוא נמוך וקטן יחסית הוא יכול להיות מצויין ברד זון – הוא מיומן בתפיסת הבאק-שולדר פייד האופיינית למצבים האלה, ויכול גם לנצח על הליין אוף סקרימג' בראוטים הקצרים כמו סלאנט. הוא השמיט לא מעט כדורים בקריירת המכללות שלו והרבה קישרו זאת מיד לידיים רעות, אבל נראה שמדובר בעיקר באובדן ריכוז – ההשמטות שלו קרו במסירות הקצרות, ורוב הסיכויים שמילר פשוט חשב על מה שהוא יעשה אחרי התפיסה לפני שתפס את הכדור. זו לא בעיית ידיים, וזה משהו שהרבה פחות קשה לתקן. גם פאמבלים עם הכדור בידיים הם בעיה אמיתית אצל מילר, אבל עם התפיסות המדהימות והמהלכים הגדולים שהוא מסוגל לייצר, יש עם מה לעבוד לקבוצה שתבחר אותו, שתדע שהיא יכולה לשים אותו גם על קווי החוץ וגם בסלוט, ולקבל עזרה מיידית.
5. קורטלנד סאטון, SMU
גובה: 1.90 משקל: 98 ק"ג
לא מעט מדברים על סאטון כאחד מהכישרונות הגדולים של הדראפט בעמדה, אבל אין לו ממש יכולות מרהיבות או פוטנציאל מדהים. הוא שחקן סולידי ואף מצויין, פוזשן רסיבר קלאסי בכל המשתמע מכך, והוא מספיק טוב כדי לעזור לקבוצות מידיית ולהציל קווטרבקים פחות טובים ממסירות לא מדויקות, עם רדיוס תפיסה מעולה ויכולת לסגור את המגן שלו מהכדור כמו ביג-מן בכדורסל. עבודת ידיים מתוזמנת היטב ופתאומית עוזרת לו להשיג את המעט מקום שהוא צריך כדי לתפוס כדורי גובה, ובסך הכל מדובר במטרה מאוד עקבית שאפשר לפנות אליה בכל פעם שצריך דאון ראשון. כמובן מעצם היותו פוזשן רסיבר, הוא לא מהיר כלל ואחרי התפיסה הוא לא מהווה כמעט סכנה, אבל לזה ניתן לצפות מסוג השחקן שהוא. מה שיותר בעייתי אצלו הוא ההישענות המוגזמת שלו על הפיזיות והכוח שלו – הוא יעדיף להשתמש בזה כדי לסגור את המגן מהכדור במקום לעבוד קשה יותר על הראוט שלו כדי להשתחרר. מול הקורנרים המקצוענים זו עשויה להיות בעיה רצינית יותר והטובים יותר כבר יידעו לנצל זאת כדי להפריע לו ואף להעלים אותו לחלוטין ממשחקים. סאטון הוא, כאמור, שחקן של מטרה אחת בלבד, פוזשן רסיבר. הוא מצויין בזה ועוד יהיה טוב אפילו יותר, אבל זה כל מה שהוא מביא לשולחן ולכן הוא מדורג חמישי אצלי – למרות שזה ממש לא יפתיע אותי אם ייבחר בסיבוב הראשון.
כדאי לשים לב:
ג'יימס וושינגטון, אוקלהומה סטייט: לא מהיר מאוד ולוקח לו זמן להיכנס להילוך, אבל עדיין מדובר באיום עומק רציני בזכות היכולת הנפלאה שלו למצוא את הכדור באוויר ולתפוס אותו גם כשהוא ממש לא מדוייק.
דאנטה פטיס, וושינגטון: אתלט מעולה עם ראוטים נפלאים וגם יכולת מרשימה להחזיר פאנטים למרות שאין לו מהירות שוברת שיאים. עשוי ליפול אפילו לסיבוב הרביעי אבל אם יגיע לשם, יהיה גניבה.
דיון קיין, קלמסון: הבטחה גדולה אחרי העזיבה של מייק וויליאמס, אבל לא הצליח להשתפר מבחינה סטטיסטית – כנראה בגלל העזיבה של מייק וויליאמס. שילוב מצויין של גובה ומהירות, וגם חוש לעמדה וידיים מעולות עשוי להפוך אותו לרסיבר לא רע בכלל במקצוענים.
כריסטיאן קירק, טקסס A&M: בנוי כמו סלוט רסיבר, אבל סלוט רסיבר חזק. עבודת רגליים, ידיים טובות וראוטים מצויינים הופכים אותו למטרה אידיאלית למסירות הקצרות.
די. ג'יי צ'ארק, LSU: המהיר ביותר השנה בקומביין, בשילוב עם גובה של 1.90, שני אלו מספיקים בשביל להפוך אותו לרסיבר שקבוצות יסתכלו לכיוונו הרבה באזור סיבובים 3-4. הן עשויות לגלות שיש לו קצת יותר פוטבול מזה.
