הוא תמיד היה בצל של, ושם המשפחה "אינזאגי" תמיד צלצל לאזניהם של האוהדים ביחד עם המילה "פיליפו". הוא לא ייזכר כשחקן גדול, וכשאחיו הגדול קרע רשתות בקבוצות טופ אירופאיות הוא התגלגל בין קבוצות צנועות יותר מארץ המגף. אך כל זאת לא הפריע לסימונה אינזאגי להפוך לאחד המאמנים המדוברים בעולם כיום, להתמקם כיום עם לאציו במקום החמישי בטבלה. אולי גם ליגת אלופות?
ב 1973, למשפחת אינזאגי, בפיאצ'נצה שבאיטליה, הגיח לאוויר העולם מי שעתיד להיות אחד הסקוררים הגדולים בתולדות הכדורגל האיטלקי. 1000 ימים מאוחר יותר, הצטרף אליו לאותה משפחה מי שעתיד להיות המאמן המפתיע ביותר אולי שיש כיום, סימונה. הקריירה של שני האחים, הייתה כולה בארץ הרומאים. עם הרבה כשרון ברגליים, יצא לקריירה של העולם הגדול פליפה ואי שם בשנת 91' חתם בקבוצת הבוגרים הראשונה שלו, פיאצ'נצה קאלצ'ו. 3 שנים מאוחר יותר, הצטרף לליגת הבוגרים גם סימונה הצעיר, וגם הוא, איך לא, לאותה הקבוצה. רק שמאז הפערים גדלו.
"אינזאגי המקורי", למרות שתי השאלות תחת מועדונו, המשיך לפארמה ומשם לאטלנטה בה עשה ניסים ונפלאות. ב1997 ראה את זימון הבכורה לאזורי, ומשם התחיל הרומן עם הנבחרת שנמשך כעשור שלם- וכלל בתוכו 57 הופעות ו25 שערים במדי מלכי ההגנה. הוא בילה גם תקופה במדי הזברות, והיה על גג העולם במילאן שם תלה את הנעליים. קצת מאחוריו, דשדש בשנים הללו אחיו הצעיר, בקבוצות רבות בארצו, אך רק לאציו תינצר בליבו לעד.
133 הופעות יש לו שם, וגם 28 שערים. סימונה, למרות שלא זכה באוצרות כאחיו הבכור, ייזכר תמיד כחלק מאותה אליפות היסטורית שקטפו הנשרים בשנת 2000. גם את גביע המחזיקות של שנת 99' יש בכיסו, והוא השריד האחרון מאותה התקופה שנשאר במועדון עד שנכנע למצבו ופרש ב2010. לאציו, תמיד תיזכר עבורו ועבור האוהדים לקבוצה בה הצליח יותר, ובין 1999-2010 היה מקושר עם שמה.
סולל בונה
בשנת 2010, ויתר על עונה נוספת במועדון, והחל בקריירת אימון אותה תכנן כבר כשהריח את הסוף על הדשא. הוא החל בקבוצת הנערים של הנשרים מרומא, בה בילה שש שנים. תחת שרביטו הנערים חטפו 2 גביעים, וגם כמעט זכו באליפות. הוא סלל את דרכו מהנוער, עם עבודה קשה וחריצות רבה, שהשתלמה לו בעתיד. מהמחלקה שמחוץ לאור הזרקורים בנה לעצמו שם מכובד, עד כדי כך שלוטיטו, בעלי הקבוצה, הציב אותו לפתע כמאמן זמני של הבוגרת. זוהי הייתה תחילת הצלחתו על הקווים, ותחילת חזרתו לקדמת הבמה.
אך לוטיטו חיפש שם גדול עוד יותר. הנשיא, שניסה להנחית דמות גדולה, סגר חוזה עם מרסלו ביילסה הארגנטינאי, אך עסקה זו פוצצה לאחר פחות מ 72 שעות. ביילסה טען לקיפוח וחורים בחוזה, עזב באפת זעם, ושוב הנשרים נותרו בצל התדמית הבעייתית. ואז גם הגיע הטלפון. אינזאגי "הלא מקורי", שחיכה בשקט בצד למינויו, קיבל שיחה מלוטיטו שרצה אותו חזרה בלאציו כאן ועכשיו. סימונה נענה בחיוב, שב לרומא, והשאר היסטוריה.
רומית חדשה
לאציו של היום סקסית יותר, חדה יותר, מנצחת יותר. עבור האוהדים, זאת לא בושה לדבר על מקום עליון בטבלה, והזכרונות החמים של הדאבל ההיסטורי בשנת המילניום מהדהדים שוב ; כולם נהנים ממספרים גבוהים יותר-באלדה קייטה מצדיק את הדיבורים עליו, אימובילה חזר להרשית בצרורות, ומשחקים בהם מובקעים יותר מ 3 שערים לזכותה של הקבוצה הם כבר לא מילה גסה. לאציו לא מתביישת, נצמדת לגדולות שבטופ והעלתה לקדמת הבמה שוב את הדרבי הרומאי. אינזאגי, שחוגג היום 46, הוא אולי הסיבה העיקרית לכך. השקט שמאפיין אותו, ביחד עם האמון בשחקנים והמילים הנכונות, הן שמציבות אותו ואת קבוצתו במקום החמישי של הסיירה א', עם 57 נקודות, צמוד ונושק לאינטר ורומא הגדולות.
עתיד ורוד
לאציו לא תזכה באליפות. היא גם לא תסיים מבין השלישייה הראשונה. היא מעט מזכירה את מכבי נתניה של העונה בליגה שלנו- מקום חמישי ומוצדק עם הרבה כדורגל תוסס בגלל ניהול נכון. אבל יש לה מה למכור, והרבה, ואם המגמה תימשך כך אולי נראה ממנה תארים נוצצים בעונות הבאות. יחד עם צ'ירו אימובילה הנהדר, לוליץ', סאביץ', קייטה, ג'ורדן לוקאקו המבטיח וצמד השוערים האלבנים סטראקושה ובארישה, ידה של לאציו תיהיה אולי העליונה על הבירה האיטלקית. ומי היה מאמין, שדווקא סימונה הצנוע, שחגג אמש (חמישי) יום הולדת, יהיה אחראי לזאת.
