הכתבה החמישית בסדרת הכתבות שלנו לקראת הדראפט הקרב תעסוק ברצים שעומדים להיבחר בדראפט. בשנה האחרונה נבחרו 26 רצים, מה שהציב אותם במקום הרביעי בכמות הנבחרים. זו הייתה הפעם הראשונה מאז 2005 שנבחר יותר מרץ אחד בעשירייה הראשונה כאשר לאונרד פורנט מ-LSU הלך לג'אגוארס בבחירה הרביעית וכריסטיאן מקפרי מסטנפורד הלך לפנת'רס בבחירה השמינית. שנה שעברה הייתה רק התפתחות המגמה של לקיחת רצים במקומות גבוהים בדראפט, מגמה שעלתה רבות בשנים האחרונות. אולם, גולת הכותרת מהיבט הרצים בשנה שעברה לא הייתה הצמרת, אלא דווקא האמצע. קארים האנט שנחטף על ידי הצ'יפס בבחירה ה-22 של הסיבוב השלישי הוביל את הליגה ביארדים על הקרקע עם 1327 וגם נבחר ל"פרו-בול" ביחד עם עוד בחירת סיבוב שלישי: אלווין קמארה, שזכה ברוקי ההתקפי של השנה. בנוסף להם, היו עוד רצים שנתנו תפוקה טובה ביחס למיקום בחירתם בדראפט, שחקנים כגון: ד'אונטה פורמן, סמאג'י פיריין, מרלון מאק וטאריק כהן.
אני בספק כי האיכות הכוללת של השנה תוכל להתעלות על האיכות של שנה שעברה, אך אני מאמין שהשחקן שנבחר למקום הראשון ב"טופ 5" שלנו הוא כישרון שלא ראינו מאז אדריאן פיטרסון.
הטופ 5:
- סייקוואן בארקלי, רץ אחורי, פן סטייט.
כבר פרסמתי כתבה אחת מפורטת ביותר אודות סייקוואן בארקלי, אז לא אכביר במילים. אתן רק סיכום קצר: סייקוואן בארקלי הוא הרץ הכי טוב שראה פוטבול המכללות כבר הרבה מאוד זמן, הוא מהיר וזריז, פיזי וחמקמק ובעל חוכמת מגרש גבוהה ביותר. הוא שחקן שירוץ היישר לקיר לבנים בשביל מאמניו וחבריו לקבוצה, ללא נורות אזהרה כלל מחוץ למגרש. חרף זה, לא הכול ורוד אצל בארקלי. אני רואה אצלו 2 חסרונות עיקריים: יכולת החסימה שלו והרצון שלו לעשות יותר מידי לעיתים, אך אלו מתגמדים לעומת כל שאר היתרונות המופלאים שלו.
אני סבור כי הבראונס צריכים לשקול אותו לבחירה הראשונה בדראפט בשל העובדה שאין מספר אחד דפיניטיבי בדראפט הזה.
(לינק לכתבה המגוללת את כל סיפורו של בארקלי: https://www.jsport.co.il/פעם-בדור/)
- דריוס גייס, רץ אחורי, LSU.
אני סבור כי הרבה ספורטאים גדולים, הם אלו שמשתמשים בכאב שלהם כמוטיבציה. מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס, ארון רודג'רס, ג'יימס "באסטר" דאגלס, דרו בריז ועוד רבים אחרים. יש לזה ביטוי יפה מאוד באנגלית: "chip on their shoulder". לדריוס גייס אין "צ'יפ" על כתפו, יש לו פיל על כתפו.
כאשר דריוס היה ילד, הוא צפה בטלוויזיה בביתו. לפתע הוא שמע דיווח חדשותי שאירע מקרה רצח בשכונה, אמו הסתכלה על הטלוויזיה, הצביעה על הנרצח ומלמלה לאוזני בנה: "זה אביך". שישה ימים לאחר מכן, דריוס היה בהלוויה של אביו, נעמד מול ארון הקבורה של אביו המת ונדר מולו נדר שהוא ילך לשחק פוטבול ב-LSU למענו, והוא לא עצר עד שהשיג את מטרתו. רואים את הרצון ואת הנחישות הזאת גם על כר הדשא. גייס שבר 36 תיקולים מתוך 216 נשיאות בשנה החולפת, הוא גם השיג דאון ראשון להתקפה ב-25% מהנשיאות שלו, עדות לכך שהוא יכול לסייע לשמור את ההתקפה על המגרש כמה שיותר.
גייס זרח גם בתנאים קשים, בשנתיים הראשונות שלו ב-LSU הוא נאלץ לחיות בצלו של לאונרד פורנט שחסם לו את אור הזרקורים. בנוסף לכך, קו ההתקפה שלו היה רעוע במיוחד, עמדת הקוורטרבק חלשה ביותר ולפי הסטטיסטיקות הוא הרץ שנתקל בהכי הרבה מגנים בתוך ה"בוקס". חרף כל זה גייס עדיין הצליח להרשים מאוד. בעזרת הסבלנות שלו וכל שאר סט הכישורים שלו, אני מאמין שהוא יכול להתאים לכל קבוצה ולהוות חלק אינטגרלי בהתקפה מהשנייה הראשונה.
גייס לא היה אפקטיבי במיוחד במשחק המסירה והמהירות שלו לא אידיאלית אך החסרונות הללו לא יזיקו לו יותר מידי במקצוענים.
- רשאד פני, רץ אחורי, סן דייגו סטייט.
פני הוא אחד מהרצים המלוטשים ביותר בדראפט הזה, הוא יכול לרוץ מסביב לאנשים בעזרת המהירות שלו, להטעות מגנים באמצעות הסיבובים ותנועות הרגליים המהירות שלו וגם לרוץ דרך שחקנים אומללים שנקרים בדרכו. בשל העובדה ששיחק בסן דייגו סטייט, אנשים רבים לא ראו אותו וכתוצאה מכך הוא לא מוערך כפי שהוא צריך להיות.
אף שחקן בפוטבול המכללות לא עבר את מספר היארדים שצבר השנה פני בשלוש שנים האחרונות! (האחרון היה מלווין גורדון מוויסקונסין ב2014). הוא גם ניצב במקום גבוה מאוד בט"ד על הקרקע ובט"ד של החזרת בעיטות, רק שחקן אחד עבר אותו בכל קטגוריה. פני גם מפציץ בהיבט של סטטיסטיקות מתקדמות, פני הוא מקום ראשון באחוזי "בריחה" עם 57.7% ומקום ראשון בדירוג האלוסיביות של PFF עם פער עצום של יותר מ-20 נקודות מהמקום השני!
ראיית המשחק שלו, היכולת שלו לעבור בין תיקולים וקריאת המשחק המהירה שלו נותנת הרגשה כאילו הוא כבר וטרן ב-NFL.
מהבחינה של רץ "טהור", הוא לא פחות טוב מאף רץ בדראפט הזה, כולל סייקוואן. אולם, חלק מאסיבי מהמשחק שלו הוא כתופס במשחק המסירה, היבט שפני בינוני להחריד בו. הוא לא נוטה להפיל כדורים (לפי הנתונים הוא הפיל רק כדור אחד באשמתו בעונה החולפת) אך חוסר הניסיון שלו כתופס והטכניקה הרעועה ביותר כחוסם במשחק המסירה יהיו תכונות שיגבילו אותו בשנותיו הראשונה בליגה המקצוענית.
4.ניק צ'אב, רץ אחורי, ג'ורג'יה.
כמעט בלתי אפשרי לדבר על ניק צ'אב מבלי לדבר על חברו לקו האחורי בכל שנותיו בג'ורג'יה, לכן אחרוג קצת ממנהגי ואשווה את שניהם.
הרשל ווקר, נושון מורנו, גריסון הרסט, טרל דייויס וטוד גרלי הם רק רשימה חלקית של כל הרצים האגדיים ששמו את מדי ה"בלודוגס" של ג'ורג'יה. בארבע השנים האחרונות, לג'ורג'יה היו 2 רצים שיזכרו לנצח בספרי ההיסטוריה: ניק צ'אב וסוני מישל. למרות שהקונצנזוס הוא שמישל ייבחר לפני צ'אב ואני בהחלט מבין למה חלק מהאנשים נותנים למישל את היתרון היחסי, היום אני אשחק את התפקיד של אדם סאווג' וג'יימי היינמן ואנפץ קצת מיתוסים על הצמד הזה.
יש איזושהי הנחה רווחת שמישל טוב יותר ביצירת יארדים בהתקפה, אולם כאשר מתעמקים במשחק שלו ומסתכלים בזכוכית מגדלת על המספרים, נצבעת תמונה שונה ממה שאנחנו מכירים. סטטיסטיקה מתקדמת שכבר הזכרתי לעיל בכתבה זו היא מדד האלוסיביות של שחקן, בו צ'אב מנצח את מישל (צ'אב עם 94.6 ומישל עם 90.5). חוץ מזה, הדגימה שנתן מישל נמוכה מזאת של צ'אב ( לצ'אב היו 227 נשיאות לעומת 156 של מישל). בנוסף לכך, למרות שלמישל יש יותר יארדים פר נשיאה, הוא מאבד את הכדור הרבה יותר מידי, עד כדי כך שדיין ברוגלר, אנליסט של הדראפט שם את זה כנורת אזהרה גדולה אצלו. צ'אב הרבה יותר קונסרבטיבי עם הכדור.
גם האלמנטים הפיזיים של צ'אב נותנים לו יתרון ענק מעל מישל, צ'אב יכול לחטוף מכות קשות ולהתאושש מהם בשל המבנה הקומפקטי והחזק שלו, מישל מתקשה בכך.
היתרון היחיד של מישל על צ'אב הוא תופס במשחק המסירה, אך זהו לא הבדל כה משמעותי במצב הנוכחי.
- רונלד ג'ונס, רץ אחורי, USC.
עמיתו בקו האחורי של המועמד לבחירה הראשונה בדראפט סאם דארנולד נתן עונה פנטסטית בשנה החולפת. ג'ונס היה הרץ העקבי ביותר בכל פוטבול המכללות, הוא לא איבד את הכדור אפילו פעם אחת כל השנה! שחקן צווארון כחול טיפוסי, שנלחם ממשרוקית למשרוקית ולוקח את מה שההגנה נותנת לו ולא בהכרח מנסה לעשות את המהלך הגדול ולרפד את הסטטיסטיקה שלו, יתרון עצום שיש לו על רצים אחרים מבריכת הרצים של השנה, בעיקר מעל סייקוואן בארקלי. הוא לא הוצג מספיק במשחק המסירה אך כאשר נקרא לדגל הוא הופיע, גם כתופס ובעיקר כחוסם. ג'ונס גם היה הרץ שדורג במקום השני ע"י האתר המוערך PFF.
סביר מאוד שהוא יהיה טוב יותר כמקצוען מכמה שמות שציינתי מעליו.
הראויים לציון:
רויס פרימן, רץ אחורי, אורגון.
מכללת אורגון היו ממש רכבת הרים מסחררת בשנים האחרונות, וכך גם היה פרימן. כאשר ההתקפה שלהם נצצה, פרימן היה מהרצים הבולטים ביותר בפוטבול המכללות. כאשר הלהבה שלהם נכבתה, הוא היה ממוצע ביותר. הואיל ורויס ינחת בארגון עם יציבות, הוא יציג תפוקה אדירה.
ג'רמי קוקס, רץ אחורי, אולד דומיניון.
"אולר שוויצרי" תהיה הדרך הטובה ביותר לתאר את קוקס המוכשר. הוא נשק במשחק ההחזרה, התפיסה והריצה. קוקס לא שיחק מול הרבה קבוצות טובות וכאשר נפגש בהם, לא הרשים יותר מידי. כמו כן, יש גם סימני שאלה לגבי היכולת שלו להישאר בריא. במקרה וימנע מפציעות, הוא יכול להיות החטיפה של הדראפט.
מארק וולטון, רץ אחורי, מיאמי.
וולטון מאוד מתאים לשם של קבוצתו משום שלעיתים הוא נראה כמו הוריקן על המגרש. פציעה קשה שלו בקרסול נגד היריבה העירונית, פלורידה סטייט, גרמה לו לפספס חלק גדול מהעונה האחרונה. אחד מהשחקנים האהובים על חבריו לקבוצה ועל מאמניו. יגיע לו מלוטש לליגה אך עם לימוד טוב, טיפול מתמיד ועבדוה קשה הוא יכול להיות נשק סודי לכל קבוצה.
קריאון ג'ונסון, רץ אחורי, אוברן.
השחקן הזה הוא כמו דייויד ג'ונסון לעניים. ורסטילי ביותר בעל אישיות מצוינת. אחד מהחוסמים הטובים ביותר בעמדה, הוא לא הרשה סאק אחד מתוך 89 סנאפס ב-2017. מבנה אופטימלי לרץ מסוגו.
ג'ונסון עלה במדד היעילות של PFF בלפחות 8 נקודות בכל שנה שהיה "נמר" באוברן, אספקט ששווה להתייחס אליו.
