גשם של מחשבות בלונדון

הצטרפו לניוזלטר

ווסטהאם יונייטד – סאות'המפטון (שבת, 17:00, לונדון סטדיום)

רובע ניוהאם, מזרח לונדון. יום גשום. בבית קפה אנגלי טיפוסי יושבים שני אנשים ומזמינים ארוחת ערב אנגלית טיפוסית. כאן זה מזרח העיר, הכל הרבה יותר פשוט ויותר תכלס. לא אוהבים פה אנשים שבאים לנפנף בכסף שלהם כמו בפולהאם או צ'לסי של מערב העיר. כאן הרגשות נותנים את הטון. ועל רגשות אלה בדיוק מדברים שני אנשים בבית קפה אנגלי טיפוסי. לאחד קוראים דיוויד מויס, ולשני סטיוארט פירס. מנג'ר ווסטהאם והעוזר שלו יושבים לארוחת ערב אנגלית טיפוסית לפני המשחק הכי גדול של הקבוצה שלהם העונה. והם מדברים בעיקר על רגשות. במשחק האחרון שלהם בבית מול ברנלי, הקהל איבד את זה. כבר הרבה זמן שהוא אוגר כעס. יש לו כעס על ההנהלה שכנראה שיקרה להם על העתיד שהבטיחו למועדון. הכעס הזה מופנה גם ל'לונדון סטדיום', הבית החדש שלעולם לעולם לא יהיה כמו הבית הישן והאהוב באפטון פארק. במשחק ההוא הכל יצא החוצה. כמה אוהדים פורצים למגרש, אחד עם דגל הקרן בדרכו למרכז הדשא, אחר רץ ונבלם באלימות על ידי, כמה סימבולי, מארק נובל. הקפטן ואולי הסמל היחידי שנשאר במועדון הזה. בזמן שברנלי נועצת את השלישי, הכעס שנאגר כלפי ההנהלה נפרץ החוצה במלוא הזעם אל עבר הבעלים של הקבוצה דיוויד סאליבן ודיוויד גולד שצפו במשחק. מטבעות נזרקו ופגעו בהם, קללות עסיסיות מכל פינה וניסיונות להגיע ליציע הכבוד. כל זה בזמן שהמשחק עדיין משוחק. האבטחה פינתה את יושבי היציע מחשש לביטחונם. לאוהדי ווסטהאם נשבר וכל מזרח העיר יצאה מהם באותו ערב. "זה משחק שיכול לתת לנו את הדלק לקראת סוף העונה. ניצחון בבית על סאות'המפטון וכל המערכת תירגע. נפתח עליהם פער של חמש נקודות בקו האדום והקהל יבין שזה הזמן להתאחד", אומר פירס עוזר המאמן אל עבר הבוס שלו. הוא צודק. ווסטהאם ממוקמת במקום ה-17, שתי נקודות מהמקום ה-18 שממנו יורדים ליגה. שם בדיוק נמצאים הקדושים, וניצחון שלהם בלונדון יגרום לכאוס עצום שאולי יהיה כבר בלתי מחיק בגזרת מזרח העיר. כל זה קורה שמונה מחזורים לסיום ודווקא בגלל זה מויסי קצת חושש. הרגש יכול להרים או להרוס הכל. את זה הוא לומד על בשרו כבר מדצמבר האחרון, עת מונה להיות המושיע של הפטישים. הוא שותה את הקפה שלו ועוצם עיניים לרגע. מדמיין עצמו באולד טראפורד מנצח עוד משחק בדרך לאליפות, מקבל אהבה מכולם ורץ לכל התארים שנה אחר שנה, כשהוא מממש את כל החלומות האפשריים בתאטרון. הוא מגניב חצי חיוך בדיוק ברגע שדמיין ביקום המקביל שלו את מאטה ופוגבה שופכים עליו בקבוקי שמפניה אחרי אליפות שנייה ברציפות ושלישית מאז החליף את סר אלכס. הוא חי את החלום, ואז הוא מתעורר ממנו מהר. "פאק" הוא אומר לפירס ומסיים את הקפה שנשאר. "זה משחק על עונה שלמה. וזה אולי משחק על הקריירה שלי".

**להיות או לחדול, דיוויד.**
**( קרדיט: India Today)**

צ'לסי – טוטנהאם הוטספרס ( יום ראשון, 18:00, סטמפורד ברידג')

באותו ערב בדיוק, במערב העיר העשיר והשלו, יושב לו אדם על הכורסא היוקרתית שלו ומתבונן החוצה אל עבר העיר. שלוש מעלות עכשיו והגשם הזה שלא מפסיק לרדת מהבוקר. כמעט שנתיים בלונדון ומכל התהפוכות שהוא עבר כאן, רק המזג האוויר נשאר יציב. אנטוניו מוזג לעצמו עוד כוס יין מהבקבוק שהוא כה אוהב. הוא מתבונן על הגשם שיורד ומתחיל לדבר לעצמו. נכון שיש עוד על מה לשחק, חצי גמר אנגלי באופק והמקום על הטופ 4 עדיין קיים. אבל משהו בו מתחיל להטיל ספק. איך אחרי שנה ראשונה שלי בתפקיד הבאתי לו אליפות וזה היחס שאני מקבל בחזרה עכשיו שנהיה קצת קשה. קונטה לא מפסיק לחשוב על זה. הוא נתן לבוס הגדול מרוסיה אליפות שנה שעברה. אבל אחת דורסנית, שלא יטילו ספק מי הבכירה על האי. אז נכון שברצלונה דילגה מעליהם השנה בשמינית של האלופות. ואירופה, ידוע לכולם, מאד חשובה לאדון אברמוביץ'. אבל השנה, דווקא היחס, זה מה שפוגע בו. נכון שכל ההתקפה קמה ונופלת על שחקן בלגי אחד נמוך קומה כי כמה ספרדים שעלו המון כסף לא מספקים את הסחורה. ונכון שההרתעה בברידג' מזמן לא קיימת. אבל בעונה כזאת שסיטי עושה באמת מה שהיא רוצה, אפשר להיות יותר סלחניים כלפי כולם. אבל לא, את הבוס הגדול זה לא מעניין. מה לא ניסיתי אנטוניו אומר לעצמו ומוזג כוס שלישית של יין. רמיזות עבות מאד שהיו על סף בכי בתקשורת על רכש איכותי שצריך ובסוף חלוץ נחמד מארסנל ומגן ברזילאי לא ברור מרומא מגיעים בינואר. אי אפשר לקחת ככה אליפות, אי אפשר לעבוד במקום שלא מעריכים אותי. הוא קם מהכורסא הנוחה והתבונן מהחלון שלו על כל מערב העיר הנרטבת. אולי הגיע הזמן להחליף את הנוף. אולי משהו יותר קלאסי, אולי יותר עשיר. מקום עם אוכל טוב ויין משובח, אולי הכי משובח שקיים. אנטוניו מגניב מחשבה קטנה על מגדל אייפל בלילה סתווי נעים ומחייך קלות. צלצול הטלפון שלו מטיס אותו בשנייה אחת למציאות הלונדונית. "הכל מוכן לאימון מחר בבוקר בוס", דיווח לו האנליסט של המועדון. יש דרבי ביום ראשון. הוא מארח את טוטנהאם למשחק ההזדמנות האחרונה של הבלוז להגיע לליגה של הגדולים גם שנה הבאה. המרחק כרגע חמש נקודות, יכול לרדת לשתיים בלבד אם ישכילו לנצח. הפסד, ועוד בבית מול הבוס הגדול, ואי אפשר כבר לדעת איזו קבוצה תרצה בשירות של מאמן שכושל בענק גם באירופה וגם בליגה. זה עלול להיות הרסני מדי. "פאק" הוא אומר לאנליסט הראשי של המועדון ומסיים את היין שנשאר. "זה משחק על עונה שלמה. וזה אולי משחק על הקריירה שלי".