השבוע מצוינים 4 תאריכים מהחשובים של השחקן היקר בעולם, הלא הוא הברזילאי ניימאר JR ותאריכים אלה מדגישים מאוד את חדירתו לכדורגל העולמי ככוכב על, אך גם על אישיותו המסובכת של השחקן ששואף להיות הטוב בעולם.
נתחיל בתאריך הראשון: ב-7/3/09 עשה ניימאר, אז כשחקן אלמוני שלא הרבה ידעו באמת את יכולותיו, את הופעת הבכורה שלו בסנטוס הברזילאית כנער בן 17 שאומרים עליו שהוא עוד פוטנציאל אדיר שהגיע מהשכונות לאקדמיה של ענקית הכישרונות הברזילאית אך ידעו שלא כל כישרון יצליח לצאת מגבולות ברזיל ולהצליח ועל ניימאר הייתה חובת ההוכחה, והוא לקח אותה ב-2 ידיים. הנער הצעיר לקח את קבוצתו לזכייה בליברטדורס (ליגת האלופות של דרום אמריקה) באשר גם זכה במלכות השערים של הליגה והליברטדורס וגם זכה בתואר שחקן העונה בברזיל, מה שהביא לו מעבר יוקרתי לברצלונה תמורת סכום ענק של 80 מיליון יורו. ניימאר עשה את הקפיצה לה כל כך ציפה אך אז הגיע השלב הבא שהוא אולי חשוב יותר מהקפיצה לברצלונה- ההשתלבות בברצלונה. ומכאן אני נקפוץ לתאריך הבא.
התאריך הבא הוא תאריך ששינה לגמרי את פניו של ניימאר בברצלונה ובעולם, גם אם לערב אחד קסום. עד אותו לילה ניימאר צוייר בכדורגל העולמי כשחקן יהיר, שיעדיף תמיד דריבל על פני בעיטה, שיאבד כדורים כמו ילד בכל מקום על המגרש ושיציג סטיסטיקה לא ראויה יחסית ל-2 חבריו לשלישיית החוד שלו לשעבר, ה-MSN. אבל, ב-8.3.17 בעונה שעברה, ניימאר נתן תצוגת כדורגל משובחת בדרך לניצחון שכל העולם זוכר- 6:1 גדול בקאמפ ניאו מול פ.ס.ז' (שחושבים שהוא עשה את זה דווקא מול קבוצתו העתידית זה נשמע אירוני) ונהפך למלך של ברצלונה אחרי צמד שערים ובישול בתוך 10 הדקות האחרונות (הוא בישל עוד פעם גם לפני, במחצית הראשונה).
לאחר משחק זה ניימאר יצא המלך של האוהדים בקטאלוניה והאחראי על החזרה הראשונה בהיסטורית הצ'מפיונס מפיגור 4 שערים במשחק הראשון. ניימאר בעצם ניצח, גם אם באופן זמני, את כל הביקורות נגדו והפך להיות מוזכר באותה שורה עם שחקני הטופ של העולם, גם עם חברו לקבוצה לשעבר.
ואולי העובדה שנחנך דווקא על ידי לאו מסי, השחקן שאין עליו עוררין בברצלונה ותמיד יישאר מלך האוהדים, גרמה לשינוי הכבד שנעשה אצלו בגישה. הוא ידע שאם לא יככב לא יקבל קרדיט ושהוא צריך להילחם על הקרדיט שלו עם אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה, מלחמה חסרת סיכוי מבחינתו. הוא גם ידע ששאיפותיו לזכות בכדור הזהב לא אפשריות כל עוד הוא ומסי נמצאים באותה קבוצה. וכאן התחיל דור חדש, שניימאר נהפך מהיהלום הקטאלוני למנהיג של בירת צרפת. לא כל אחד יכול להיות מנהיג, וזה מוביל אותנו לתאריך הבא, שמראה מעט מתכונותיו של ניימאר.
התאריך הזה אמנם לא קשור לניימאר עצמו אך זה תאריך ידוע וחשוב לו. ב-4 שנים האחרונות (וגם השנה אבל זה כבר לכל השנה) ניימאר הקפיד לא לשחק משחקי ליגה באיזור יום הולדתה של אחותו רפאלה ב-11/3 שהוא מקפיד לא להחמיץ. כבר 4 שנים עם תירוץ אחר כל שנה (14/13 אוסאסונה פציעה קלה, 15/14 ראיו וואיקאנו צהובים, 16/15 אייבאר צהובים, 17/16 לה קורוניה פציעה). זה מראה על רמת המחויבות של ניימאר לקבוצה, וכשחקן שאמור להנהיג הוא חייב להיות מחויב ולא לברוח למסיבות ימי הולדת במקום להיות עם קבוצתו. עוד מראה על רמת המחויבות לקבוצה אלו הריבים המטופשים שלו עם קבאני כשרק הגיע לכבוש את לב פאריס, החליט שכל פנדל הוא חייב לבעוט והמריבה התפתחה עד שסגרו אותה לכאורה אך חסר ניצוץ קטן שיחזיר אותה בענק לעניינים.
בקיצור עם כמה שניימאר הגיע להנהיג את פאריס נראה שהוא לא בנוי לכך ויש מצב טוב שהוא עוד פעם ירצה לעזוב, ולפה מגיע התאריך הבא, שקרה השבוע.
את ניימאר עצמו אי אפשר להאשים בנפילה של קבוצתו מול ריאל מדריד אך הברזילאי יודע שהוא הגיע כדי לזכות בליגת האלופות ובכדור הזהב, ולא כדי לזכות באליפות צרפת. אך אחרי הנוקאאוט שפ.ס.ז' חטפה בצמד המשחקים מול אלופת אירופה מחזיר את התהייה- האם ניימאר יישאר בפאריס או שינסה למצוא קבוצה אחרת לזכות איתה, כשדווקא השם של מי שהעיפה אותו מהצ'מפיונס היא זו שתקלוט אותו וזה לא מופרך בכלל. כל זאת ועוד בעתיד הלא רחוק בכלל…
