הילדים באים

הצטרפו לניוזלטר

לא סתם כינוי הקבוצה של אולימפיק ליון הוא "לה גון", הילדים, מאז ומתמיד המועדון הזה ידע לאתר את הכשרונות הצעירים שפרחו והשתדרגו. אנת'וני מרסיאל החל שם את הקריירה לפני מעבר מוקדם למונאקו ואז לאנגליה, קרים בנזמה פרץ גם הוא לתודעה במועדון, כנ"ל סמואל אומטיטי ועוד לא מעט כשרונות אחרים. תקופת הזוהר של המועדון הזה הייתה כמובן בתחילת המילנים כאשר בעונת 2001-2002 הם זכו באליפות הראשונה בתולדותיהם והמשיכו לרצף מדהים של 7 אליפויות שהסתיים בסוף עונת 2007-2008 עם הזכייה האחרונה שלהם נכון לעכשיו בתואר. משם, מונאקו, מארסיי, פאריז, אפילו מונפלייה, ליל ובורדו, לקחו את המושכות אבל ליון לא אמרה נואש. כמעט תמיד המועדון צעד בצמרת הגבוהה ולמרות שהיו חסרים לו את הכלים כדי להיות בראש הטבלה, מאבק על התואר היה משהו שתמיד נכלל בעונה של המועדון הזה.

**ז'וניניו, אבידל, גובו ופרד, כוכבי הקבוצה הנפלאה של תחילת המילניום (FF)**

העונה, נכון לעכשיו, ליון ממוקמת במקום השני אבל היא רחוקה לא פחות מ-11 נקודות מ-פ.ס.ז' המוליכה. מה שכן, הקבוצה מעמידה סגל נהדר של שחקנים צעירים שמובילים את המועדון והחיבור הזה ביניהם יכול להוביל לפריחה מחודשת של המועדון הזה ומאבק שווה כוחות בענקית הפאריזאית עם שלל כוכביה. שימו לב לרשימה הבאה! הקפטן נביל פקיר, אחד הכוכבים הכי גדולים של המועדון ואם לא ה-כוכב, רק בן 24 וכבר עם רזומה עשיר בקבוצה, בנבחרת צרפת ובמפת הכדורגל העולמית. הקשר ההתקפי שחזר לסגל אחרי פציעה קשה שעבר ב-2016 מעמיד העונה ממוצע נפלא של 15 שערים ב-18 משחקי ליגה וללא ספק הסיבה העיקרית שליון במקום השני.

**חוזר לעצמו, פקיר עם סרט הקפטן מבקיע מול אברטון (UEFA)**

אליו מצטרפים בחלק הקדמי מריאנו דיאס שנזרק מריאל מדריד מבלי לקבל צ'אנס ראוי והחיה את הקריירו שלו בצרפת. החלוץ בן ה-24 שמייצג את נבחרת הרפובליקה הדומיניקנית כבש כבר 13 שערי ליגה ב-19 הופעות, הישג לא רע לעונת בכורה במועדון גדול. מי שמשלימים את הרביעייה ההתקפית הנפלאה הזו הם ברטראן טראורה וממפיס דפאיי בני ה-22 וה-23 בהתאמה, שניסו את מזלם בפרמיירליג, לא צלחו, אבל פורחים מחדש בליון.

**ריאל ויתרה, ליון נהנת ממנו. מריאנו דיאס עם 13 שערי ליגה כבר (AS)**

טראורה חזר להיות הסילון שהיה במשחקי הבודדים שכן ראה הזדמנות בצ'לסי. דפאיי פשוט חזר לתקופת הזוהר שלו פ.ס.וו. כשיש לו כבר 8 שערים ב-18 משחקים, הישג לא רע בהתחשב בעובדה שפקיר ומריאנו כובשים גם לא מעט כפי שראיתם. ממש מתחת לרביעייה הזו נמצא חוסיים עאוואר, בוגר האקדמיה, ושחקן נפלא בפני עצמו. עוואר בן ה-19 הוא באנקר בהרכב והוא משחק עם ביטחון של שחקן בן 30 כשאליו צמוד ז'ורדן פרי בן ה-25 שכבר מחזיק ביותר מ-150 הופעות במדי הקבוצה, אליהם מצטרפים לרוטציה טאנגווי נ'דומבלה בן ה-21 שמושאל מאמיין עם חובת רכישה ב-8 מ' יורו (הקשר בן ה-21 כבר מראה יכולת כזו שמראה שליון עשו אחלה עסקה אם הביאו אותו בסכום חד ספרתי של מיליוני אירו) ולוקה טוסאר בן ה-20 שגרם לליון לשכוח מהר מאוד ממקסים גונאלון שבינתיים מחליד ברומא ודחק בחזרה את קלמן גרנייה לספסל. על ההגנה אחראים שחקנים קצת יותר מבוגרים אבל גם הם נחשבים לצעירים בעמדותיהם. השוער אנת'וני לופס רק בן 27 ורביעיית ההגנה כוללת את יאנגה-מביווה (27) ודיאקאבי (21) הבלמים ואת טטה (22) ומנדי (22) המגנים כשגם רפאל בן ה-27 נמצא במערך הגיבוי. ומה עם הגיבוי לחוד? אז חוץ ממקסוול קורנה הצעיר שכבר מספר שנים מתנדנד בין קבוצת הנוער לבוגרת ועכשיו בהחלט שייך לסגל הבכיר נמצאים גם הילדים המוכשרים ווילם גאובלס (16), מיזיאן מאולידה (17), ואמין גווירי (18) כששלושתם כבר ראו דקות בליגה, בגביע ואפילו באירופה מה שהפך את גאובלס לשחקן הצעיר ביותר ששיחק בליגה האירופית בגיל 16 ו-113 יום. מאולידה אפילו כבר מצא את הרשת בליגה ככה שניתן לראות שגם דור ההמשך (כולם כמובן שחקני אקדמיה) גם נכנס לעניינים.

**עוואר וגאובלס במשחק גביע של ליון מול בורז'-פרונה, דור העתיד כבר מספק קבלות (האתר הרשמי של ליון)**

אז במחזור הקרוב הילדים של ליון יפגשו את הענקית מפאריז (יום ראשון, 22:00) וינסו לתת איתות ראשון על כוונותיהם העתידיות. גם ניצחון שלהם וקיזוז הפער ל-8 לא אמור להספיק כדי לקחת את התואר השנה והמאבק של ליון יהיה מול הדולקות אחריה כדי לקבל כרטיס אוטומטי לליגת האלופות. אבל הם יודעים שעם הזמן ועם הניסיון, חבורת הילדים הזו בהחלט מסוגלת להחזיר עטרה ליושנה ואולי מי יודע, לשחזר את הרצף המדהים של 2001-2008.