השבוע חוגג השוער הענק ויקטור ואלדס 36 אך השבוע הוא גם פרש ממשחק פעיל כמה ימים לפני יום הולדתו. נשמע מוזר ששוער מהטופ העולמי פורש מוקדם מאוד יחסית לגיל ששוערים יכולים למשוך אך אצל ואלדס הסיפור מסובך ממה שחושבים. אך קודם כל לפני הנפילה, יש עלייה.
אם שואלים בברצלונה למה ואלדס תפס כל כך והיה כל כך אהוב, זו בעיקר העובדה שהיה שחקן בית. כמו כל שחקני המפתח בברצלונה של הטרבל, ואלדס היה שחקן שגדל באקדמיות של ברצלונה, הכיר את המועדון מהרגע שלבש את הכפפות לראשונה והסתגל לסגל האגדי ההוא בקלות. עוד סיבה לאוהדים- ואלדס יצר סוף סוף, אחרי שנים רבות של נפילות בעמדת השוער, יציבות בשער הקטאלוני.
בעונתו ה-3 באדום כחול הצליחו ואלדס וקבוצתו להחזיר את האליפות לקטאלוניה לאחר 5 שנות בצורת. ואלדס עצמו זכה בתואר השוער עם אחוזי הספיגה הנמוכים בליגה (פרס זאמורה). עונה לאחר מכן זכה בליגת האלופות בפעם הראשונה שלו אחרי כמה הצלות נהדרות בגמר מול ארסנל, ועוד הוסיף זכייה שנייה ברציפות באליפות. בעונת 06/07 ואלדס פתח בכל משחקי הליגה בלי שהוחלף פעם אחת, ובכך השווה את שיאו של אנדוני זוביזרטה.
2 עונות לאחר מכן, 08/09, זכה ואלדס באליפות ה-3 שלו, בפעם ה-2 בפרס זאמורה וציין נתון היסטורי, 300 הופעות בברצלונה, במשחק לא פחות היסטורי שהרבה אוהדי ברצלונה זוכרים עד היום- 6:2 ענק על ריאל מדריד. כל זה עוד לפני שהזכרנו את ההצלות הגדולות בגמר ליגת האלופות מול כריסטיאנו רונאלדו ויונייטד, והשלמת הטרבל ההיסטורי והראשון בתולדות ברצלונה. עונת שיא של השוער הספרדי, אך עדיין ללא הופעה בנבחרת.
אגב, עוד עונה אחרי הביאה עוד אליפות (עם שיא נקודות לליגה הספרדית בעונה- 99) ועוד פרס זאמורה לואלדס, אך סוף סוף הביאה גם הופעה ראשונה בנבחרת ספרד, וגם זימון יוקרתי למונדיאל 2010 בו זכתה נבחרתו, אך לא שותף ולו למשחק אחד. האכזבה אכלה אותו מבפנים בהתחשב בעובדה שבנבחרת אחרת הוא יודע שהוא היה שוער ראשון אך בספרד קסיאס דחק אותו לספסל. בעונה לאחר מכן ואלדס השלים דאבל (ליגה ואלופות) וזכה בפעם השנייה ברציפות בשוער העונה בספרד, אך עדיין בלי בחירה לשוער השנה באירופה. הוא הוסיף ב-3 שנותיו האחרונות בבארסה עוד זכייה באליפות ובנבחרת זכייה ביורו (עוד פעם, בלי דקת משחק), לפני שהודיע לראשי המועדון באמצע עונת 13/14 שהוא לא יאריך חוזה והוא כבר סיכם במונאקו לסוף עונה זו. ופה מתחילה הנפילה.
במשחק תמים בליגה הספרדית, ברצלונה מול סלטה ויגו, קרע ואלדס את השריר והוחלף ברוב זעקות. מונאקו עצמה יצאה במהירות מהחוזה איתו מכיוון שכיוון הפציעה היה לא טוב, וההשערות ניבאו 8 חודשים בחוץ. בסוף אוקטובר היצעה מנצ'סטר יונייטד לשוער הספרדי להשלים את השיקום אצלה ולקבל חוזה כגיבוי של דה חאה בינואר והוא כמובן הסכים לעסקה, מכיוון שהיא הייתה האופציה היחידה שלו לשחק ברמות שהוא ראוי להן. ב-26 בינואר הוא שיחק בפעם הראשונה מאז הפציעה, במדי הקבוצה עד 21 של השדים האדומים מול ליברפול עד 21. במאי (!!) שיחק את משחקו הראשון בקבוצה הבוגרת ופתח באופן שלילי את תקופתו באנגליה כאשר נכנס בעקבות פציעת דה חאה ל-16 דקות מול ארסנל, וספג שער שוויון מכריע. במשחק אחריו שיחק ואלדס בעקבות הפציעה מהמחזור הקודם, ושמר על שער נקי מול האל. בסוף עונה זו ואן חאל, מאמן יונייטד באותה תקופה, לא נתן לא מספר סגל לעונה שלאחר מכן בגלל שלא הסכים לשחק בקבוצת המילואים של השדים האדומים, ולא שיחק בחצי השנה הראשונה של העונה.
בינואר 2016 הושאל השוער, שהגיע לשפל המדרגה מבחינתו, לסטנדרט ליאז', איתם זכה בגביע הבלגי, אך גם את העונה הזאת לא הספיק לסיים אחרי ששוחרר בסוף אפריל בטענה מהמועדון שהוא רוצה לשתף יותר שחקנים צעירים לקראת סוף העונה.
בעונת 16/17 עוד הספיק לעבור למילדסבורו, העולה החדשה לפריימר ליג, וגם במדיה לא הבריק ובסוף העונה הוא גם ירד איתה לליגה השנייה, ועזב בסיום עונה זו. אחרי שלא מצא קבוצה לעונה זו, ואלדס חיכה להצעה בביתו אך בחודש זה הפך ואלדס את פרישתו לרשמית. סוף לאגדה שפשוט התרסקה.
ואלדס עצמו הודה כמה פעמים שההחלטה לעזוב את ברצלונה לא הייתה נכונה וטובה, אך אין ספק שהפציעה הרסה לו את הניסיון לצאת מהתבנית והסטריאוטיפים של מספר 2 הלא מוערך בספרד והשוער שבכל מקרה בקושי נוגע בכדור במשחק וגם שוער ברמת ליגה שנייה היה עושה כמוהו עם קבוצה כזאת, ושיש לו מזל שהוא נפל על דור כזה כי בלעדיו לא היה מצליח. הוא רצה לשבור את התבנית, רצה קצת הערכה אך הסיפור הטרגי שיצא מזה רק הוריד אותו כי אין מה להגיד- צריך גם קצת מזל בכדורגל ולואלדס מה נעשה, היה חסר.
