אז זהו, עברה חלפה לה עוד עונה רגילה. עונת 2017 הייתה מהעונות הרגילות הטובות ביותר לאחרונה. כוחות חדשים עלו, חילופי המשמרות נכנסו לשיאם. וכמובן, היסטוריה נעשתה בכל קצוות הטבלה, ובכל פינה במדינה.
עונת 2017 הייתה מלאה בסיפורים נפלאים, גם בצד המקצועי וגם בצד האנושי. הרי לפניכם כמה מהנבחרים.
הברק והרעם
כל סיכומי הדראפט ונותני הציונים כאילו היו מורים בבית ספר, מיהרו לבקר בחריפות את הטרייד שנתן לשון פייטון ולקדושים מלואיזיאנה את הבחירה השלישית של הסיבוב השלישי בדראפט האחרון. סן פרנסיסקו, שקיבלה את הבחירה הזאת כחלק מטרייד מיץ' טרוביסקי, קיבלה בתמורה בחירת סיבוב שביעי וכן את בחירת הסיבוב השני של הסיינטס מדראפט 2018. לא הרבה הבינו מה עבר בראשו של שון פייטון כשהחליט להשתמש בבחירה היקרה הזאת על אלווין קמארה, רץ שאפילו לא היה הפותח בטנסי אלא שימש כגיבוי לג'יילן הרד שענד את הפעמון. אחרי ההחתמה של אדריאן פיטרסון, ההחלטה להביא רץ נוסף במקום להמשיך לחזק את ההגנה נראתה לא פחות מהזויה.
בערך בתחילת שנות האלפיים, יו.אס.סי של פיט קארול הייתה הדבר החם בספורט האמריקאי. קבוצת הפוטבול המלהיבה הייתה ההצגה המבוקשת ביותר בחוף המערבי, בה התפקידים הראשיים היו שייכים ללנדייל ווייט ורג'י בוש, צמד הרצים הדינמי שהביא סערה על כל הגנה שפגשה אותו, וקיבל את הכינוי "הברק והרעם". ווייט היה הרעם, הרץ העוצמתי שאף מגן לא רוצה להיתקל בו. בוש הביא את הברק להתקפה, השחקן המהיר יותר, הזריז יותר והמסוכן בשטחים פתוחים שההגנה הייתה צריכה לפגוש אחרי שספגה חבטות מהאילוץ לתקל את ווייט. הצמד הזה הוביל את יו.אס.סי להצלחה רבה, כולל אליפות מדינה ב-2004 ושנים רבות בצמרת פוטבול המכללות.
שנים ספורות אח"כ, רג'י בוש היה חלק מצמד רצים דומה מאוד – הפעם זה היה אצל שון פייטון, בניו אורלינס, עם פייר תומאס בתור הארטילריה המרככת. משחק הריצה המסוכן והדינמי של אותם סיינטס השיג הרבה יארדים בעצמו, וביחד עם הרסיבר המצויין והאמין מארקס קולסטון, והגנה שידעה לעמוד על שלה כשצריך, הוריד לחץ רב מדרו בריז והוביל לעונה בה מסר להכי מעט יארדים מאז שהגיע לסיינטס. העונה הזו, עונת 2009, הסתיימה במאזן 13-3 אחרי פתיחה של 13-0, וגביע לומברדי על מטוס לעיר שעדיין מתאוששת מהביקור של אחת קתרינה.
ומה קרה שמונה שנים אח"כ? שון פייטון מביא את אלווין קמארה בסיבוב השלישי כדי לייצר צמד רצים מסוכן ודינמי, ולצרף אותם למייקל תומאס ולהגנה שחזרה להיות סולידית ולא פחות. אינגרם וקמארה הם תומאס ובוש של ימינו. מייקל תומאס הוא מארקס קולסטון של ימינו. מרשון לאטימור וקאמרון ג'ורדן, טופ-10 בעמדותיהם, מובילים הגנה שהיא מספיק טובה כדי לא לאלץ את דרו בריז לשים 40 נקודות על הלוח כל משחק, שזה כל מה שהוא צריך כשיש לו גם משחק ריצה ורסיברים מעולים ואמינים. בריז מסר העונה ל-4,334 יארד. הכי מעט שלו מאז שהגיע לסיינטס. נשמע מוכר?
פנים חדשות על קווי הרוחב
בשני הצדדים של הכדור, השחקנים שמשחקים על הקווים נחשבו לעמדות העמוקות ביותר בדראפט 2017. בסיבוב הראשון של הדראפט נבחרו שלושה רסיברים, כולם בטופ 10, וחמישה קורנרים. בסה"כ בדראפט הזה נבחרו 34 קורנרים – הכי הרבה מכל עמדה אחת. במקום השני? נכון מאוד, 32 תופסים.
שניים מהמעברים הכי קשים, לדעת רבים, מהמכללות למקצוענים, הם בעמדות הקורנר והרסיבר, מאחר ומולך כנראה תמיד יעמוד שחקן מהיר יותר, חזק יותר, טכני יותר וחכם יותר מכל מה שהתרגלת אליו. זה נכון כמובן בכל עמדה על המגרש, אך זה מורגש הרבה יותר במרחב הפנוי בצידי המגרש. מבחינת הקורנר, בנוסף לאיש מולו, הוא גם צריך לקחת בחשבון את הוראות ההגנה והשיטה. זה הופך את העלייה למקצוענים לקשה במיוחד.
לכן, היכולת המצויינת של שלושה מחמשת בחירות הסיבוב הראשון בעמדה, היא סיפור די מפתיע. כל השלושה האלה הפכו בין רגע לקורנר מס' 1 בקבוצה שלהם, כאשר אחד מהם, מארשון לאטימור, כבר ביסס עצמו בתור אחד מלפחות עשרת השחקנים הטובים בעמדה. ובניגוד לאדורי ג'קסון שהתקשה יחסית בהגנות די חלשות העונה, וגריאון קונלי שלא הצליח להימנע מפציעות וגם היווה בעיה בחדר ההלבשה, טרה'דייויוס ווייט ומארלון האמפרי הפכו במהירות לעמודי תווך של הגנות מוצלחות הרבה יותר.
מרשון לאטימור, כאמור, הראה יכולות יוצאות מן הכלל, בוודאי כאשר מדובר ברוקי. אתלט נפלא שמסוגל לרוץ עם כל רסיבר בליגה, בעל מימדי גוף ואורך, חוכמת משחק בלתי רגילה וטכניקה ועבודת רגליים מושלמות, מספר 23 בסיינטס בצדק מקבל מחמאות מכל גוף תקשורת אפשרי והפך את היותו מהקורנרים הטובים בליגה לקונצנזוס. 52 תיקולים, 18 מסירות שנהדפו, 5 חטיפות עם אחת שהוחזרה לט"ד. אלה המספרים ההגנתיים הבולטים שלו. מדובר בקורנר שיכול לסגור לחלוטין את הצד שלו של המגרש ואפילו לרדת מהמשימה שלו כדי לייצר מהלך הגנתי חשוב. שחקן כזה יכול לשנות הגנה מקצה לקצה, וזה פחות או יותר מה שעשה לאטימור – ביחד עם כמה תוספות טובות בפרי אייג'נסי, והיכולת הנפלאה של קאמרון ג'ורדן ושלדון ראנקינס בפרונט, בהובלת יליד קליבלנד הגנת המסירה הגרועה בליגה הפכה בדיוק להגנה שהסיינטס צריכים לצד ההתקפה הקטלנית שלהם.
חמש בחירות אחרי לאטימור, הקורנר השני שנבחר בדראפט 2017 היה מארלון האמפרי מאלבמה. בניגוד ללאטימור, האמפרי לא נכנס מיד להרכב הפותח, כצפוי לקורנר חדש שמגיע לקבוצה שכבר יש בה את ג'ימי סמית' וברנדון קאר – קורנרים סולידיים לכל הדעות. האמפרי הרשים בתור הקורנר השלישי, וכשג'ימי סמית' נפצע, הוא הרשים עוד יותר בתור ממלא מקומו. ההפסד האחרון לסינסינטי שהדיח את קבוצתו מהפלייאוף הזכיר לו מאוד את ההפסד שובר הלב לקלמסון באליפות המכללות בתחילת 2017. אבל בהיותו השחקן הצעיר בסגל הרייבנס, הוא בטוח שעוד יהיו לו הזדמנויות לשחק בפוסט-סיזן גם בתור מקצוען.
הקורנר האחרון שנבחר בסיבוב הראשון הגיע לקבוצה בבנייה מחדש – הבפאלו בילס בחרו אותו מספר 27, שזה גם המספר שהוא לבש. הבילס בדיוק איבדו את סטפון גילמור, שהפך לשחקן חופשי וחתם ביריבת הבית הניו אינגלנד פטריוטס – ובנוסף שלחו בטרייד את רונאלד דארבי לפילדלפיה, תמורת הרסיבר ג'ורדן מתיוס ובחירת סיבוב שלישי. הבילס היו במצב בנייה מחדש לגמרי, ושון מקדרמוט נתן לווייט את המפתחות לסקנדרי שלו. ווייט לא איכזב, ונתן הופעות מעולות משחק אחרי משחק, מול יריבים קשים מאוד כגון חוליו ג'ונס, מייק אוונס וברנדין קוקס. העונה של ווייט הסתיימה קצת יותר יפה – אותו המהלך ששלח את האמפרי הביתה, המשיך את העונה שלו. אחד הרוקיז הטובים ביותר העונה ישמח מאוד להמשיך לשחק פוטבול גם בינואר, ואם זה תלוי בי – בורלטס לא זורק אליו אפילו פעם אחת.
ומה לגבי התופסים? ובכן, גם מזל צריך לפעמים. כל שלושת התופסים שנבחרו בסיבוב הראשון נאלצו להתמודד עם פציעות בזמן הכי קריטי לשחקן שרק מגיע לליגה – אימוני האוף סיזן של חודש אפריל-מאי. האימונים האלה הם קריטיים להיכרות של השחקן עם הקבוצה והשיטה, ושחקן פוטבול שלא מכיר את המערכת שהוא משחק בה יתקשה מאוד לעלות על הדשא. גם קורי דייוויס, גם מייק וויליאמס וגם שיאן ריצת ה-40 יארד ג'ון רוס פיספסו לחלוטין את אימוני קדם העונה, וגם חלקים נרחבים ממחנה האימונים של חודש אוגוסט.
קורי דייוויס, בחירה מס' 5 לטנסי, פיספס חמישה משחקים עקב פציעה, וכששיחק לא הצליח לתת את האקס פקטור שציפו ממנו לתת כשנבחר. לקראת סוף העונה הוא נכנס יותר לעניינים והתחיל להראות את היכולות הפיזיות והטכניות שלו במלואן, ובשבוע 16 מול הראמס נתן את המשחק הטוב שלו העונה עם שש תפיסות ל-91 יארד. עונת הרוקי שלו אמנם עברה בשקט, אבל יש למה לצפות מדייוויס הצעיר להמשך.
אצל מייק וויליאמס וג'ון רוס, הסיפור היה אפילו גרוע יותר – בעוד קורי דייוויס הצליח להעמיס בערך 300 יארד כששיחק, וויליאמס ורוס לא הצליחו להיכנס בין הסיידליינס כמעט בכלל. ההתפתחות שלהם התעכבה מאוד בגלל הפציעות, כאשר שניהם ביחד סיימו עם 11 תפיסות ל-95 יארד העונה. כל 11 התפיסות נרשמו לשמו של מייק וויליאמס – רוס עלה על המגרש בשלושה משחקים בלבד העונה, ולא תפס אף לא כדור אחד.
המעבר למקצוענים היה קשה גם מבחינה פיזית לשלושת התופסים המוכשרים האלה. מה שבטוח – לכולם יש פוטנציאל, וכולם מסוגלים עוד להפוך לרסיברים מצויינים בליגה הזאת. הקורנרים? הם כבר עשו זאת.
שוברי הבצורת
הדקות האחרונות של עונת 2017. המשחק האחרון שעדיין משוחק. כולם כבר יודעים את גורלם, וכל העיניים של אוהדי הפוטבול ברחבי ארה"ב והעולם מופנות למשחק הזה. לא כי הוא מסקרן מדי, או רלוונטי לכולם. פשוט כי הוא האחרון שנשאר. הרייבנס כבר היו בפיגור של 14 נקודות, כשג'ו פלאקו נחטף על ידי דארקוויז דנארד שהחזיר את הכדור את כל המגרש ואל תוך האנדזון הלא נכון. אלא שאז, הכוח הנסתר שבכל פעם משאיר את הרייבנס במאבק הפלייאוף חזר שוב לתקוף. בשלושת הדרייבים הבאים, ג'ו פלאקו והרקדן האירי אלכס קולינס הוביל את הקבוצה ל-17 נקודות רצופות, ונראה שבהרף עין, בולטימור כבר הייתה ביתרון. עם קצת פחות משלוש דקות לסיום, אנדי דולטון מקבל את הכדור 10 יארד מהאנדזון שלו, עם הזדמנות אחרונה בהחלט להרוס ליריבת הבית שלו. לנמרים כבר אין סיבות תחרותיות לנצח העונה. אבל הם נשארו ספורטיביים, הרצון לנצח עדיין היה שם. זה מה שהדיח את דטריוט מהפלייאוף בשבוע שעבר, וזה מה שהיה קרוב להדיח את בולטימור השבוע. או ככה זה לפחות נראה.
דולטון הניע את הכדור בצורה מתודית. קצר, מדוייק, דאון ראשון אחרי דאון ראשון. יש הרבה זמן. ההגנה המאחרת, לעומת זאת, לא ממש רגועה. עבירה של ברנדון קאר, כשסינסי עדיין בתוך ה-35 שלה, העניקה לה דאון ראשון נוסף במקום דאון שלישי ארוך. כמה מהלכים אח"כ, כדור של דולטון נחטף על ידי אריק וודל – אבל זה עדיין לא נגמר. עבירת הולדינג של מארלון האמפרי הצעיר הפכה את החטיפה לדאון ראשון נוסף, בקו ה-47 של בולטימור. עבירת פרי-סנאפ של סינסי שאיפיינה אותה כל העונה, שתי אי השלמות, ועוד מסירה קצרה – 53 שניות לסיום, דאון רביעי ו-12. הדרייב נתקע. זה נראה גמור.
רק שאז, הרקטה האדומה החליטה להתחפש לאול-פרו קווטרבק. מהלך הגנתי מוסווה היטב של הרייבנס לא מנע מדולטון לשים את הכדור מילימטרים מעל היד המושטת של סי.ג'יי מוזלי, היישר אל הידיים של טיילר בויד. הרסיבר מאוניברסיטת פיטסבורג לא עצר כאן, ולקח את הכדור כל הדרך. טאצ'דאון. היסטוריה.
לא הרבה מאמינים שאי פעם אנדי דולטון יצליח לשבור את בצורת ניצחונות הפלייאוף של הבנגלס. אבל בשבוע האחרון של עונת 2017, דולטון שבר בצורת פלייאוף של מישהו אחר. לא סתם בצורת – הבפאלו בילס, עד שנת 2017, היו הקבוצה בעלת בצורת הפלייאוף הארוכה ביותר בארבעת הליגות הבכירות באמריקה. 18 שנה בלי פלייאוף נעצרות כאן.
יכול מאוד להיות שזהו סיפור הפוטבול של העונה הרגילה. שון מקדרמוט נכנס לתפקיד המאמן אחרי שנגמרה העונה הראשונה והאחרונה של הקומדיה בכיכוב האחים ראיין. הקבוצה עברה מהפך מוחלט: כל חמשת עמדות הסקנדרי הוחלפו, כל חיל הרסיברים הוחלף, כל צוות האימון והסקאוטינג הוחלף, אפילו הבועט הוחלף. כמה טריידים במהלך האוף סיזן והעונה עצמה השאירו את בפאלו עם שתי בחירות סיבוב ראשון, שתי בחירות סיבוב שני, ובחירת סיבוב שלישי. מקדרמוט והג'יאם החדש ברנדון בין הלכו על בנייה מחדש בכל הכוח.
נוסף על כך, מדובר אולי בקבוצה עם מצב הק"ב הכי פחות ברור בכל הליגה. אנחנו יודעים שהג'טס, הבראונס ואריזונה צריכות ק"ב. אנחנו לא בטוחים מה בדיוק חושבים בבפאלו על טיירוד טיילור. ההחלטה לספסל אותו, סתם ביום בהיר אחד, כנראה לא הייתה בלעדית של מקדרמוט. המועדון פשוט לא מאמין בטיילור בתור הק"ב הפותח, והספסול הזה התפוצץ לבפאלו בפנים כפי שכולנו זוכרים.
למרות כל ההחלפות והחידושים, העונה הזאת הייתה עונת בפאלו קלאסית. אי יציבות משוועת, שמסתיימת במאזן בינוני. ניצחון אדיר באטלנטה בשבוע אחד, רק כדי לחטוף 50 נקודות בבית אחר כך. רק שהפעם, אנדי דולטון בא לעזרת חבר. ומה הלאה? ובכן, הפציעה של לשון מקוי מקשה מאוד על העניינים. לבליס אין רץ לגיטימי שמגבה את מקוי, ולמרות שטיילור הוא ק"ב סולידי בסך הכל, אי אפשר לבנות עליו כדי לנצח משחקים. למזלם של הבילס, בורטלס הוא פחות או יותר אותו סיפור, ואם הם יצליחו לעצור את הריצה של היגוארים, יש להם סיכוי טוב להמשיך את העונה. המשימה תהיה קשה לאחת מהגנות הריצה החלשות מול אחת מקבוצות הריצה הטובות בליגה, אבל בכל מקרה המבט הוא קדימה. יש סיבות לאופטימיות בבפאלו.