משבר זהות

הצטרפו לניוזלטר

מחזור מספר 18 יוצא הסופש לדרך בליגה המרגשת בעולם, ובמוקד: מחפשים זהות. ארסנל המיואשת כבר לא יודעת מה היא. טוטנהאם עוד לא החליטה אם להצטרף לליגה של הגדולים וז'וזה מוריניו אחד ימשיך לחפש ניצחונות, בזמן שאוהדי היונייטד ימשיכו לחפש דרך.'מי אני ומה תפקידי בעולם'? גרסת קבוצות הפרמיירליג- התחלנו!

ארסנל-ניוקאסל (17:00, אצטדיון האמירויות)

"הוא חייב ללכת", אומר אית'ן לדן. אנחנו בסוף ינואר 2016, כששני האחים היו בדרכם הביתה לרובע איזלינגטון בצפון לונדון. ארסנל מפסידה 2-1 לווטפורד בבית, כמה ימים לפני מפגש ישיר נגד הטוענת לכתר צ'לסי. "אתה לא יכול להגיד לארסן ללכת אחרי מה שהוא עשה בשביל המועדון" מגונן דן. "הפסד לממזרים מצ'לסי, ואני מצטרף לחבר'ה שמתארגנים להניף שלטים נגדו, אין סיכוי שהוא מאריך חוזה, מספיק זה מספיק!". כמה ימים לאחר מכן, התותחנים מפסידים 3-1 בברידג'. המחאה מתחילה לתפוס צורה. במשחק הבית הבא נגד האל שלטים כנגד ונגר מתחילים להיראות באצטדיון. מה שהתחיל בשריקות בוז, נהפך לקול ברור יותר, חזק יותר, שאומר בפשטות: Wenger out. "אני לא מאמין שהנפת את השלט הזה! זאת לא הדרך של ארסנל, המנג'ר הזה הביא לך 3 אליפויות ו-7 גביעים" התפרץ דן אל אית'ן מיד לאחר הניצחון הביתי מול האל. "ועל זה אני אומר לו תודה, אבל אליפות אחרונה ב-2004, והלוזריות שהמועדון נהפך אליו, זה משהו שצריך לעצור, והוא לא יכול להיות כאן יותר".

**מחאה שהתחילה עם מספר שלטים קטן באמירויות.**
**(קרדיט:eir Sport)**

הוויכוח של אית'ן ודן לאט לאט תפס תאוצה. יותר ויותר אוהדים בוחרים לאיזה מחנה להצטרף, בעוד שהמחאה נגד ונגר עולה עוד שלב. המנג'ר הצרפתי מסיים 20 שנה במועדון בסוף העונה, והשאלה האם יאריך חוזה או יפרוש ריחפה כענן סוער לפני עוד יום גשום בלונדון. בסוף גם דן נשבר. ב-29/4/2016 התקיים לו הדרבי נגד השנואים מטוטנהאם. משחק עונה עבור התרנגולים שמתמודדים על אליפות היסטורית נגד צ'לסי בפוטו פיניש של העונה. וויט הארט ליין מתרגש. ספרס מנצחים וקובעים עובדה מדהימה- טוטנהאם תסיים לפני ארסנל מאז 1995. ולקינוח, ארסנל מסיימת במקום ה-5 ולא תשחק בליגת האלופות בעונה הבאה. זה היה יותר מדי, בשביל כולם. המחאה נגד ונגר נהייתה גלובלית, אוהדי התותחנים מכל מקום בעולם מניפים שלטים ומצטרפים למחאה. ערוץ האוהדים של ארסנל TV נהיה הדבר הכי חם באינטרנט. המסר היה ברור. התוצאה? ונגר בן ה-69 מאריך חוזה בעוד שנתיים. ואז הגיע הייאוש. ייאוש שהמשיך עם עוד חלון העברות דל. לקאזט זה רכש מעולה, קולאשינאץ' זה בינגו, אבל מבט למנצ'סטר ולשכנים בלונדון מלמד- זה לא מספיק. הייאוש ממשיך עם אלכסיס. שחקן world class אמתי. כזה שמזכיר להם לפעמים שפעם הם היו הכי גדולים באנגליה. הם קוראים שהוא לא רוצה להישאר. הם קוראים שהוא רוצה לעבור לקבוצה שתרוץ לתארים. הם קוראים שפפ קרוב להחתים אותו. הם שומעים אותו במסיבות עיתונאים. משהו לא נראה טוב בדינמיקה עם המנג'ר. אלכסיס מסיים חוזה השנה, הוא לא הסכים להאריך אותו, והאוהדים מיואשים. הייאוש מגיע לשיאו ממש בימים אלה, כשארסנל מסיימת בתיקו שני רצוף, הפעם מול השכנה ממזרח העיר, ווסטהאם (לפני אחרונה בטבלה). ארסנל במקום השביעי. ארסנל רחוקה 19 נקודות מהמקום הראשון. ארסנל סופרת כבר חמישה הפסדים בליגה. ארסנל מיואשת. רק לשם השוואה, בעונה הרעה בשנה שעברה היא סיימה את העונה עם תשעה הפסדים סך הכל. וזה נגמר במקום החמישי. בסוף השנה שעברה, המחאה הייתה מתפרצת, גדולה ורצינית. היא הזכירה מחאות אמתיות, שציבור המפגינים באמת דורש שינוי. אבל, מה שבדרך כלל קורה אחרי מחאות לא מוצלחות, קרה גם בצפון העיר-ייאוש. והיום, אוהדי ארסנל כבר לא מניפים שלטים באותה אינטנסיביות, כבר לא שורקים בוז כמו בתוצאות מאכזבות בשנה שעברה. יש תחושת ייאוש כללית- וזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למועדון הזה. ארסנל בימי הזוהר של ונגר שברה שיאים ושיחקה את הכדורגל היפה ביותר באירופה, וקשה שלא. תיירי הנרי ודניס ברגקאמפ עשו קסמים על בסיס שבועי, הרבה לפני שהפוקוס עבר לגאון ברזילאי עם שיניים בולטות ולילד קטן מארגנטינה. פטריק ויירה לימד את כולנו מה ההגדרה של קשר אחורי ומנהיג, ודיוויד סימן הזכיר כמה זה כיף להעריץ שוער. הכל עבד תחת ניצוחו של ארסן ונגר. היכולת הגיעה לשיאה בעונת 2003/4 כשארסנל מסיימת עונה שלמה ללא הפסד ולוקחת אליפות בצורה מרהיבה ומענגת לעין. מוזר היום לחשוב שזאת הייתה הפעם האחרונה שאוהדי ארסנל ראו קפטן שלהם מניף את גביע האליפות. 13 שנה של אכזבות, וארסן ונגר עדיין מנג'ר ארסנל. עד מתי זה יימשך? כנראה עד סוף החוזה שלו בשנה הבאה. ועד אז, אית'ן ודן יגיעו לאמירויות, יראו את הכדורגל היפה והמוכר של הקבוצה שלהם. הם יראו הפסדים לגדולות, מספר תוצאות תיקו מאכזבות וחוסר יכולת להרוג משחקים. מדי פעם יהיו ניצחונות בהפרש של 3 ו-4 שערים, שיזכירו, בשמחה מהולה בעצב, כמה רחוק הקבוצה הזאת יכולה להגיע עם שינוי גישה מצד מקבלי ההחלטות. מה אוהדי ארסנל רוצים מהעונה הזאת? חלק רוצים טופ 4, חלק יגידו להתנפל על הליגה האירופית. אבל תושבי צפון לונדון מחוז איזלינגטון רוצים רק דבר אחד- שהאיש שהגיע אליהם ב-1996, יגיד יפה שלום, וילך. ניוקאסל מגיעה השבת כדי להעמיק את הייאוש של הקהל או להחיות את הרוח של ארסן. או גם וגם. בכל מקרה, החבורה של בניטז נקודה בודדה מהקו האדום, ומסתמן שדווקא בעונה עם כל כך הרבה קבוצות עילית באנגליה, הדרמה האמתית בכלל תתרחש למטה. הניחוש שלי: אחרי 2 תוצאות תיקו, ורגע לפני שגם יונייטד וצ'לסי בורחות, התותחנים יחזרו לעצמם. לכולם אבל ברור שזה כבר מזמן לא זה. לכולם חוץ מאחד.

**גם לתמונות לפני חתונה ונגר הגיע.**
**(קרדיט: Dundalk Democrat)**

**ואפילו עד הפגנה בזימבבואה נגד השחיתות במדינה ובעד הפיכה צבאית.**
**(קרדיט: Metro)**

מנצ'סטר סיטי- טוטנהאם (19:30 איתיחאד סטדיום)

אמנם אנחנו רק בדצמבר, וממתי לעזאזל קובעים אלופה בליגה האנגלית בדצמבר? אבל השנה פפ כותב את ההיסטוריה, ולנו נותר להתבונן המומים מהצד. סיטי סופרת 15 משחקים רצופים של W, אפס הפסדים בליגה ותיקו בודד אחד עם אברטון. לאחר הניצחון השבוע 4-0 בסוונזי אמר גווארדיולה: "אני חושב שהכי חשוב שאנשים נהנים לצפות בנו משחקים וזו המתנה הכי טובה שאפשר לתת. כמנג'ר אתה רואה הרבה דברים, אתה גם נהנה וגם סובל. הניצחון ה-15 ברציפות נותן לנו ביטחון, אבל אנחנו עוד יכולים לאבד נקודות בעתיד ולכן לא ניכנס לשאננות. רק לפני שלושה ימים הייתה לנו תצוגה יפה בדרבי, אבל יש עומס גדול של משחקים ונצטרך להתמודד". הקבוצה שלו נראית בדרך הבטוחה לאליפות. 11 נקודות הפרש על יונייטד ואחרי כתישת כל הליגה, נשארה רק עוד יריבה אחת משמעותית שצריך להפיל. וזה לא יהיה פשוט. טוטנהאם, סגנית האלופה למי ששכח, תנסה להיות זו שתצליח לעצור את הרכבת התכולה ממנצ'סטר. הספרס במקום הרביעי, 18 נקודות מהמוליכה. קשה עדיין להצביע עם העונה של טוטנהאם טובה מספיק או לא. מצד אחד יש לאוהדים את כל הסיבות בעולם להיות גאים: הקבוצה רצה חזק על מקום בליגת האלופות שנה הבאה. הקבוצה עברה את קללת וומבלי הארורה. והכי חשוב מבחינת התרנגולים: מקום ראשון בבית המוות בליגת האלופות מעל ריאל ודורטמונד. אז למה בכל זאת טוטנהאם לא סופר שמחה? כי אחרי רביעייה על ליברפול, מגיעים הפסדים לווסטהאם וליונייטד. כי אחרי ניצחון עצום על ריאל מדריד מגיע הפסד בדרבי מול ארסנל. כי אחרי ניצחון בגרמניה על דורטמונד מגיע תיקו עם ווסט ברומיץ' והפסד ללסטר. ולמרות מקום ראשון בבתים, הספרס זכו במפגש מאיים נגד יובנטוס בשמינית הגמר. מאורסיו פוצ'טינו עדיין מנסה לעצב את הקבוצה שלו כקבוצה שיכולה לרוץ בכל המסגרות עד הסוף. אוהדי טוטנהאם תמיד ידעו להיות ילד הסנדוויץ' במשפחת לונדון. מצד אחד הם לא גדולים ומפורסמים כמו ארסנל וצ'לסי, אבל מצד שני אף פעם לא היו נחשבים כקטנים כמו פולהאם, ווטפורד ו-ווסטהאם. תמיד איפשהו באמצע. אבל ב-13 במאי 2014 פוטר טים שרווד מאימון הקבוצה והבעלים היהודי הגאון דניאל לוי, החתים את מאורסיו פצ'טינו במועדון. מאז, למרות פתיחה קצת צולעת, התרנגולים מכוונים מעלה מעלה. המנג'ר הארגנטינאי נחשב כעילוי, ואכן, את העבודה המופלאה עם הספרס קשה שלא להעריך. בשנתיים האחרונות הוא מוביל את הקבוצה שלו למאבקי אליפות עד הסוף. אחרי שניסה לתת פייט לסנסציית הכדורגל לסטר וניסה לאתגר גם את קונטה בשנה שעברה, בצפון לונדון החלו לחלום. עם גאוני כדור כמו כריסטיאן אריקסן ואריק לאמלה באמצע, הבטחות אנגליות מוכחות כמו דלה אלי והארי קיין והגנה יציבה וממושמעת, אין סיבה באמת שלא יחלמו. נוסיף את שיפוץ האצטדיון בוויט הארט ליין שהולך לעקוף בגודלו את האמירויות, והנה לכם קבוצת טופ באנגליה שמוכנה להסתכל בלבן של העיניים של כל קבוצה. ואולי דווקא בגלל זה, המעבר האחרון בקיץ של קייל ווקר נתן לכל החלומות והפנטזיות סטירה מצלצלת. מנצ'סטר סיטי שילמה קצת יותר מ-50 מיליון פאונד עבור המגן הימני שהיה חתום בטוטנהאם עד 2019. המעבר היה באמצע יולי, ו-ווקר הספיק להצטרף למסע של סיטי בארצות הברית. האוהדים נותרו בהלם. ברובע הארינגיי בצפון לונדון הבינו שכמה שהם ינסו לטפס גבוה, הם עדיין, בסך הכל, ילדי סנדוויץ'. הניחוש שלי: אחרי שהייתי בטוח שמוריניו לוקח את המשחק מול פפ והתרסקתי, אני כמובן אלך שוב נגד הסיטי. ניצחון חוץ ענק שגורם לפפ להודות שטוטנהאם היא הקבוצה הטובה ביותר ששיחק נגדה. 1-0 מרגש של התרנגולים.

**האם היהלומים האנגליים של הספרס יצליחו במקום שבו כולם כשלו?**
**(קרדיט:Tottenham (Hotspur- Facebook**

ווסט ברומיץ'- מנצ'סטר יונייטד ( ראשון, 16:15 The Hawthorns)

כמה אכזבה בצד האדום של העיר מנצ'סטר. אחרי שסיטי חגגה על הדשא בתאטרון החלומות, היא גם חגגה בחדרי ההלבשה. המון שמועות על אופי החגיגה המוקצנת והמוגזמת של שחקני סיטי בחדרי ההלבשה והעימות שהגיע לאחר מכן בין מורניו ואדרסון ואז למהומה רבתי בהשתתפות כולם, לא עושה טוב לאף צד. אבל עיקר הכאב הוא כלפי מנצ'סטר יונייטד. מעניין אם סר אלכס היה עומד על הקווים, איך היו אופי החגיגות של האורחים. אבל אלכס כבר מזמן שותה וויסקי ליד האח, והשדים הולכים לספור שנה שישית מאז פרישתו ומאז הפעם האחרונה שחגגו אליפות. הכדורגל של יונייטד לא טוב. מדהים לראות כמה שחקן אחד משפיע על קבוצה שמחזיקה באחד התקציבים הגדולים בעולם. פול פוגבה הוא האיש של היונייטד השנה, וכשהוא לא משחק, זה נראה רע. פוגבה התחיל את העונה נהדר ובכלל, השילוב עם מאטיץ' שנותן לו שקט הגנתי, משחרר אותו יותר קדימה ועם הכוח המתפרץ המופלא שלו, מספר 6 באדום עושה ככל העולה על רוחו כבר באזור ה-40 מטרים משער היריבה. לה-פוג עד עכשיו עם 5 בישולים ו-3 שערים ב-8 משחקים. בחישוב מאד פשוט, יונייטד צריכה את פול פוגבה משחק. וכשזה לא קורה, אז הקבוצה משמעותית פחות טובה. סקירה באינטרנט לאחר ההפסד בדרבי, גרמה למשפט אחד שחזר על עצמו הרבה בקרב אוהדי הקבוצה :"Mourinho is not United". אז נכון, לא מדובר פה על מחאה גלויה כמו על ארסן ונגר בארסנל, אבל יש בעיה ביכולת, וזה לא מה שייחלו אוהדי הקבוצה. הפורטוגלי סוגר שנה וחצי עוד מעט אצל השדים האדומים, ובטוח יתגאה בגביע הליגה ובליגה האירופית שזכה בשנה שעברה. אז נכון, ה-DNA של מנצ'סטר יונייטד הוא לזכות בתארים, אבל חלק מה-DNA הוא ליהנות מהדרך, כי זה הסטנדרט של המועדון הזה. בתחילת העונה השדים דרסו כל מה שבא ליד והזכירו למשך חודש וקצת את העוצמות שהמועדון מסוגל להגיע אליו. אבל הפתיחה המחשמלת נרגעה, תודות להאדרספילד וצ'לסי. כרגע, יונייטד רחוקה מאד מהדרך. אחרי שסיים במקום השישי בשנה שעברה והציג אחוזי הצלחה רעים מאד, כולם ציפו שזו תהיה השנה של ז'וזה. נכון, סיטי בעונה נדירה, אבל בסופו של יום, מנצ'סטר יונייטד תמיד מסתכלת על עצמה. ועם הדרך לא תהיה מהנה, גם תוצאות טובות לא ישאירו אותו מעבר לסוף החוזה שלו בשנה הבאה. בשמינית הגמר האדומים יפגשו את סביליה הקשוחה. האנגלים פייבוריטיים באופן מוחלט והציפייה היא לרוץ הכי גבוה שאפשר במפעל הנוצץ. העונה של יונייטד והמחשבות על המנג'ר יהיו הרבה יותר בהירים לאחר המפגש עם הספרדים. עלייה לרבע הגמר תפתח את התיאבון לכולם, הפסד סנסציוני לאנדלוסים, וקולות הסבלנות באולד טראפורד אולי יתחילו לזמר אחרת. עד שנגיע לשם, האדומים התאוששו מהדרבי עם 0-1 ביתי וחלש להחריד נגד בורנמות'. שלוש נקודות ושער של לוקאקו, אלו הדברים הטובים היחידים שאפשר לקחת מהמשחק. אז התוצאה הושגה, אבל הדרך, אוי הדרך. ביום ראשון מוריניו ינסה לצבור ניצחון שני רצוף ולהתפלל חזק שהקולגה מאוריסיו יוציא משהו באיתיחאד. הניחוש שלי: זהו הזמן, זה היום, זה הרגע- הצגה של השדים שמזכירה לנו רגעים מהנים מתחילת עונה.