בעולם שבו תפקיד הסנטר היה מוכתר לפי השם ומבנה הגוף תמיד אפשר לצפות לשינוי או לשיפור הנושא. תפקיד הסנטר בשנים האחרונות התאדה ונעלם לו עם השנים, קבוצות לא הסתמכו על הסנטר שלהם ושמו בדרך כלל שחקן אלמוני שם (ג׳ואל אנתוני).
פעם קבוצות היו בונות את עצמם סביב הסנטר שלהם כדי לקחת אליפות, במה שנקרא, אין סנטר אין אליפות. תשאלו את מג׳יק ואוסקר רוברטסון ששיחקו עם קארים עבדול ג׳באר האגדי, את ביל ראסל שקטף לו 11 תארים בשנות השישים ואפילו קובי ושאקיל.
אם מדברים כבר על שאקיל , מאז פרישתו של האגדי, לא היה סנטר דומיננטי בליגה. ותפקיד הסנטר נעלם לו עם הזמן, מיאמי היט של לברון והביג 3, לא מימשו את התפקיד, גולדן סטייט שיחקה במה שנקרא ״סמול בול״, סנטר נמוך ו-4 קלעים וגם מה שחשוב, שהמשחק המפותח יותר, שבו צריך לקלוע מכל מקום כמעט, לסנטר שאין לו קליעה מחצי מרחק או משלוש, הוא לא שווה כלום לקבוצות.
אבל לאט לאט, הביגמנים אותתו לליגה שהם עדיין פה, אנדרה דראמונד מזכיר לעולם מזה להיות סנטר, דימארקוס קאזינס ואנתוני דייויס משתפים פעולה באש ובמים עם קליעות לשלוש לא מהעולם הזה, ג׳ואל אמביד מפיח תקווה בפילי, מארק גאסול הוותיק מרחיב את המשחק שלו בממפיס, בלייק גריפין ודיאנדרה ג׳ורדן עדיין מרחפים להם בקליפרס וקארל אנתוני טאוונס וקריסטפס פורזינגיס, מאותתים לליגה שהם העתיד של הביגמנים.
הביגמנים היום יכולים לנהל התקפות, לקלוע שלשות, לצאת למתפרצות, להגן וכמעט לעשות הכל בשני צידי המגרש. והקבוצות מחפשות את הביגמן הבא. אפילו פאוור פורוורד הבא. כדי שהביטוי , אין סנטר , אין אליפות חוזר לליגה. ואז יהיה ליגה מעניינת מאז קרבות הענקים בשנות ה-90׳ העליזות.
