על היריבות בין אנגליה לגרמניה אין יותר מדי צורך להרחיב. מה שהתחיל בתור יריבות מדינית בכל פרמטר עבר במהרה גם למגרשי הספורט. גם בכדורגל ראינו לא מעט מצבים נפיצים בין הנבחרות. עד עכשיו אפשר לזכור את הקונצרט של מייקל אוון ב-5:1 המדהים במינכן כאשר האנגלים היממו את היריבה בביתה. מצד שני אפשר לזכור את ה-4:1 הנפלא של הגרמנים בשמינית גמר המונדיאל 2010 בדרום אפריקה שעל פי דעת הרוב החזיר על אותה תבוסה וגם כיפר על עוול נוסף שנעשה לגרמנים לאורך ההיסטוריה במעמד גדול יותר. מה שקרה באותו ערב בדרום אפריקה הוא שאחרי שגרמניה עלתה ל-2:0 היא הורידה הילוך ואנגליה חזרה למשחק. מאתיו אפסון צימק ל-2:1 ואז הגיעה הדקה ה-39 הארורה (עבור האוהדים האנגליים) טיל של פרנק למפארד ניתז מהמשקוף כמטר לתוך השער והורחק מבפנים על ידי מנואל נוייר ללא תגובת צוות השיפוט שלא החשיב את הגול של קשרה של צ'לסי. עבור הגרמנים זו הייתה נקמה מתוקה לא רק על ה-5:1 שכן לאחר מכן האנגלים נשברו שוב וצמד של תומס מולר הגדיל את התוצאה אלא גם זו הייתה נקמה על ה-"וומבלי-טור" אותו שער רפאים מ-1966 שבסופו של דבר העניק לאנגליה את התואר היחיד של עד היום.
באותו משחק כבש ג'ף הרסט האגדי שלושער נפלא. אחד בנגיחה חסרת פשרות, אחד במתפרצת קטלנית בתוספת הזמן ששמה את החותמת הסופית על הניצחון ואחד, אחד בבעיטה נהדרת שניתזה מהמשקוף אך לדעת רבים עד היום, לא עברה במלוא היקפה את קו השער! שופט המשחק, גוטפריד דינסט השוויצרי תחילה נתן למשחק להמשיך אך לאחר איתות מהקוון הוא אישר בסופו של דבר את השער. אותו קוון, טופיק בחראמוב שמו, הוא גיבור הסיפור שלנו.
טופיק בחראמוב נולד ב-29 לינואר 1925 באחצ'אבדי, אזרבייג'אן שאז הייתה חלק מברית המועצות. הוא החל את הקריירה שלו ככדורגלן אך מהר מאוד פרש בגלל פציעה קשה. אהבתו למשחק השאירה אותו במערכת והוא הפך לשופט וקוון. את מונדיאל 1966 הוא פתח בצורה נפלאה אך בהמשך שגה כאשר פסל שנבחרת שוויץ שער חוקי. למרות השגיאה, הוא נבחר לשמש בתור אחד הקוונים במשחק הגמר בין אנגליה למערב גרמניה וכאשר התוצאה הייתה 2:2 בתום הזמן החוקי הוא זה שאותת לשופט הראשי שהבעיטה של ג'ף הרסט אכן עברה את קו השער, החלתה שעד כה לא ניתן לקבוע בוודאות האם הייתה מוצדקת.
בחראמוב מצידו טען שאכן ראה את הכדור חוזר למגרש לאחר שנגע ברשת ואילו הגרמנים תמיד טענו שמה שהחזיר את הכדור למגרש זה ניתוזו ממשקוף השער חזרה לתוך תחומי כר הדשא מבלי לעבור במלואו את קו השער. אותו גול של הרסט קבע 3:2, הוציא את הגרמנים למסע חיפוש קדחני אחרי שער שוויון ובסופו של דבר גרם להפסד הנבחרת אחרי שהסרט כבש את השלישי שלו והרביעי של אנגליה באחת מהמתפרצות שהאנגלים הצליחו לייצר בעקבות ההגנה הגרמנית הדלילה.
מאז, בחראמוב כונה על ידי כולם "הקוון הרוסי ההוא", זכר לכך שהגיע אז מברית המועצות ובאנגליה הוא נחשב לגיבור לאומי שלקח החלטה אמיצה ומוצדקת. בחראמוב הלך לעולמו במרץ 1993, ממש מיד אחרי הפיכתה של אזרבייג'אן למדינה עצמאית מה שאפשר לממשלה האזרית לשנות את שמו של האצטדיון הלאומי משמו של גיבור בריה"מ, לנין, לשמו של בחראמוב. עד היום הוא הקוון היחיד שעל שמו קיים אצטדיון (מלווה כמובן בפסל ענק בדמותו בכניסה אליו שנחשף באחד ממשחקי המוקדמות באירופה בין אנגליה לאזרבייג'אן).
טופיק בחראמוב עשה היסטוריה עבור כולם ולנצח ייזכר כדמות מרכזית ביריבות האנגלית-גרמנית.
