לקראת יום ההולדת של מלך הכדורגל בליכטנשטיין- מריו פריק, החלטתי לעבור בקצרה על קריירה שהיינו מאחלים לכל ליגיונר ישראלי לעבור ובטח הקריירה הטובה ביותר של שחקן מהמדינה הקטנה בכל שנות קיומה.
כמו כל שחקן צעיר ששואף להיות גדול גם פריק החל לשחק במדינתו הקטנה בקבוצה הנקראת באלזרס. כבר אז זיהו את הכישרון האדיר שכבש 49 שערים ב-97 הופעות ב-4 עונות (בין גילאי 16 ל-20 שלו!) ועשה הופעת בכורה בנבחרת לפני גיל 20. אחרי עונות אלו פריק עבר במהירות הבזק לסנט גאלן השוויצרית (שבסוף התבררה כמקפצה למעלה). שם שיחק כ-2 עונות במהלכן כבש 11 שערים ועבר לקבוצה הטובה בשוויץ, באזל. בבאזל השלים 80 הופעות וכבש 30 שערים על פני 3 עונות (מספרים מעולים לשחקן שהגיע בגיל 22 למקום מחוץ למדינתו, בטח לשחקן מליכטנשטיין).
בגיל 25 עבר החלוץ לציריך (עדיין בשוויץ) וגם שם כמו בכל הקריירה נתן מספרים טובים עם 9 שערים בעונתו היחידה בציריך לפני מעברו לאיטליה, לא לפני שהפך להיות הראשון ממדינתו הקטנה שכבש בליגה האירופית ועוד שער קריטי במשחק שנגמר 4:3 לטובת ציריך. כשהגיע לאראצו מהליגה השלישית באיטליה נהפך לראשון ממדינתו שהגיע לשחק בארץ המגף וההתרגשות הליכטנשטיינית הייתה עצומה. אחרי עונה יחידה במדיה כבש פריק 16 שערים ב-23 משחקים והיה צפוי להגיע לטופ של איטליה, וזה אכן קרה.
אבל עוד לפני זה פריק עשה משהו מטורף בגדר בלתי אפשרי בנבחרת שלו. במשחק ידידות של נבחרת ליכטנשטיין הוא כבש את השער ה-3 שלו במדי הנבחרת. רק מה, זה היה נגד נבחרת גרמניה אצלה בבית, גול שהשווה את התוצאה ל-2:2 מדהים (זה שזה נגמר 2:8 לגרמניה לא משנה את גודל ההישג).
לאחר מכן כמו שאמרתי הוא הגיע הכי גבוה שאפשר באיטליה כאשר חתם בורונה שהייתה אז בסרייה א'. בכך הפך לליכטנשטייני הראשון ב-5 הליגות הטובות בעולם והמדינה הקטנה הייתה בטירוף. אחרי שבשנה הראשונה (והיחידה עם ורונה) בסרייה א' כבש 7 שערים (מספרים יפים יחסית לקבוצת שבקושי כבשה בליגה) ורונה ירדה לליגה השנייה באיטליה. מיד אחרי הירידה עבר פריק לעוד קבוצה באיטליה, הפעם בטרנאנה מהסרייה ב'.
בטארנטה סיים 4 עונות עם 47 שערים (בעיקר ב-2 עונותיו האחרונות בהם כבש 15 ו-18 שערים) וב-2006 חזר לקדמת הבמה של איטליה, הפעם בסיינה.
בסיינה פריק שיחק עם המספר 7 על הגב והיה מהשחקנים המוערכים ביותר בקבוצה. בסך הכל ב-3 עונותיו בסיינה כבש כבש 17 שערים ובישל עוד 4 לפני שעזב את איטליה אחרי קריירה עשירה וגאווה ענקית לעם בליכטנשטיין.
עוד משהו שחשוב לציין שעשה היסטוריה לעם הקטן מליכטנשטיין היה במוקדמות יורו 2008. במשחק הבית נגד לטביה פריק כבש, ההגנה לא ספגה ונבחרת ליכטנשטיין רשמה ניצחון ראשון בהיסטוריה במוקדמות טורניר גדול, עוד היסטוריה ליכטנשטיינית על שם פריק.
אחרי שעשה כבוד לעם באיטליה, חתם פריק לפרק שני בסנט גאלן וגם בו עשה עבודה לא רעה עם 6 שערים ו-4 בישולים בעונה וחצי שעבר שם. לאחר מכן בינואר 2011 עבר לגראסהופרס (גם בשוויץ). את הגול היחיד שלו שם הבקיע במשחקו הראשון, דווקא מול קבוצתו לשעבר- סנט גאלן, ולא חגג. בסוף עונה זו חזר לליכטנשטיין לקבוצה שבה התחיל כל הסיפור- באלזרס.
באוקטובר 2015 פרש פריק מהנבחרת בתור מלך השערים (16) ומלך ההופעות (125) של נבחרת ליכטנשטיין בכל הזמנים. הוא עשה את ההופעה האחרונה מול אוסטריה וליכטנשטיין לא הצליחה לעשות לו פרידה יפה כשהפסידו 3:0.
פריק שיחק שם עד 2016 וכבש 7 שערים סך הכל. בסוף עונת 15/16 פרש מכדורגל והשאיר אחריו בור ענק שליכטנשטיין לא תוכל למלא כנראה לעולם.
אבל הדבר הכי חשוב שניתן ללמוד מפריק זו נאמנות. פריק היה נאמן לנבחרתו בכל רגע, גם אם התנגש עם משחקים מהסרייה ב' (ששם יש לו יותר סיכוי לנצח). אולי בתקופה כזאת שהכסף שולט וקפטנים זורקים את הסרט ומזלזלים במדינה (בלי שמות) טוב ללמוד ממישהו שהיה נאמן למקום שאין בו סיכוי להצליח ובכל זאת לתת את הנשמה, אם או בלי כסף.
שנזכה לאחד כזה גם אצלנו.
נ.ב. בנו יאניק ממשיך את דרכי אביו כאשר גם עבר משוויץ לליגה האיטלקית ונמצא במדי פרוג'יה מהסריה ב'.
