היום, לפני 40 שנים, בפרוור לז אוליס שבדרום מערב צרפת, נולד לו תינוק שלימים יהפוך לאגדה. מההתחלה זה פשוט היה זה: מהפוטנציאל העצום שהפגין עוד בקבוצות הנוער ובנבחרות הצעירות של צרפת על אף שלא הביע עניין גדול בענף, ועד לזכייה באליפות צרפת בגיל 19 במדי מונאקו, הגעה עם הקבוצה לחצי גמר הצ'מפיונס וזכייה במונדיאל בגיל 21 תוך סיום כמלך שערי הנבחרת! (בעקבות הזכייה הוא קיבל אות לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת אביר). אם עד עכשיו לא הבנתם, נגלה לכם: כמובן שאני מדבר על אחד מגדולי השחקנים בארסנל, בצרפת ובעצם בעולם-תיירי הנרי. השחקן הענק הזה חוגג היום 40 שנה, ולנו-אוהדי הכדורגל, נותר רק להגיד תודה לאביו אנטואן שדחף אותו לכדורגל. תיירי היה שחקן ההתקפה המושלם: בעל מהירות, זריזות גופנית וזריזות רגליים, בעיטה טובה בשתי הרגליים, סיומת אדירה מול השער ומנגד נגיעה כל כך רכה ואלגנטית בכדור. כבר מימיו במונאקו הוא גרם לאוהדים להתאהב בו, בין אם זה באליפות המוקדמת או בהפתעת אוהדי צרפת ולמעשה כל אוהדי הכדורגל בזכייה במונדיאל. "תיתי" שרף את האגף הימני באותו טורניר ועזר לנבחרתו להניף את גביע אלופת העולם בפעם הראשונה בהיסטוריה. ראו שהוא קורץ מחומר של כוכבים ומשם הדרך למעלה הייתה קצרה מאוד. בינואר 1999 עבר הנרי ליובנטוס אך הרומן הזה הסתיים מהר מאוד אחרי שלא הצליח להתמודד עם ההגנות האיטלקיות החזקות והפיזיות. מי שאימן אותו במונאקו, ארסן וונגר, מיד קפץ על המציאה והנחית אותו בקבוצתו החדשה ארסנל במקומו של ניקולה אנלקה שעבר לריאל מדריד-מהלך כפול שהרים לא מעט גבות אצל אוהדי הקבוצה ובכלל. זה לקח זמן: בשלושת החודשים הראשונים הוא כבש שער ליגה אחד בלבד אך משם והלאה הוא כבר התפוצץ. 26 שערים בכל המסגרות הורידו את גבותיהם של כל המסופקים מטה מטה. בדיעבד הנרי הודה שהיה צריך "ללמוד את כל אמנות ההבקעה מחדש", אך שכר הלימוד בהחלט השתלם לאוהדי ארסנל ובכלל לחובבי הכדורגל שהתאהבו בו אט אט. גם בנבחרת הוא המשיך באותו קו: הוא סיים כמלך השערים של נבחרתו ביורו 2000-הטורניר השני מתוך שניים בו זכתה כשהנרי בשורותיה.
מכאן המשך האגדה ידוע ואם לא אז אשלים לכם אותו: הצרפתי היה מלך שערי ארסנל בכל עונותיו במועדון למעט האחרונה אשר ברובה היה פצוע, לקח את גביע הקונפדרציות עם הנבחרת ב-2003, הוא היה 4 פעמים מלך שערי הפרמייר ליג, זכה בדאבל ובאליפות המפורסמת שכללה עונה שלמה ללא הפסד, קטף עוד שני גביעים ושני מגני הקהילה, לקח פעמיים את נעל הזהב האירופית ונבחר פעמיים במקום השני לשחקן השנה בעולם, שלוש פעמיים לשחקן השנה בפרמייר ליג וחמש פעמים לשחקן השנה בצרפת. אה כן, היה עוד הישג אחד, לא משהו גדול במיוחד: הנרי הפך למלך שערי ארסנל בכל הזמנים.
הטכניקה שלו בשילוב עם המהירות והבנת המשחק פרצו כל הגנה, והתעוזה והדריבל שלו יצרו כמה וכמה שערים בהחלט ווירטואוזים שאחד מהם (הסלאלום נגד טוטנהאם ב2002) נבחר על ידי האוהדים לרגל 25 שנה להיווסדות הפרמייר ליג לשער השלישי ביופיו בהיסטוריית הליגה. הנרי נע במשך השנים מהאגף לחוד ההתקפה וההפך אך מצא את השער בכל עמדה בה שיחק. הוא היה הגיבור של האוהדים, הכוכב הגדול שלהם והם נקשרו אליו מאוד וכך גם הוא אליהם. הנרי אהב בכל מאודו את ארסנל: "כשלבשתי את המדים האדומים-לבנים, מבחינתי זה היה מיוחד כמו ללבוש את מדי צרפת. זה כמו שקלארק קנט לובש את הגלימה שלו והופך לסופרמן. הפכתי למישהו אחר, חזק יותר". הוא היה האליל, השחקן שחקוק בספרי ההיסטוריה של הקבוצה לעד ולמרות זאת הוא תמיד נשאר עם רגליים על הקרקע ותמיד היה שם בשביל הקבוצה שלו, בלי אנוכיות ובלי משחקי אגו, וזה אולי גם מה שמבדיל אותו מהרבה כוכבים אחרים, תיתי באמת נקי, לא תשמע אף אדם בעולם אומר עליו רע. "להיחשב החלוץ הטוב באירופה לא מדרבן אותי-זה עוזר לקבוצתי להצליח. זו מטרתי היחידה." המשפט שאמר בהחלט מתאר אותו נהדר, הנרי הוא כוכב גדול בעצמו אך הוא עושה הכול אבל הכול בשביל הקבוצה, ובזכות זה לצד מאות שערים יש לו לא פחות מ150 בישולים. "לפעמים אנו שוכחים שכדורגל הוא מאמץ קבוצתי, משחק קבוצתי ולא מופע יחיד. לפעמים אנחנו פשוט לא מכבדים את המשחק. אני אוהב את המשחק שלי, אך לפעמים אתה צריך לרצות גם את הסובבים אותך, ולמסור להם את הכדור. לעתים, בזמן משחקים, אנו שוכחים מחברי הקבוצה שנמצאים במקום טוב יותר בעוד אנו מנסים להשיג את דרכנו פנימה בכוח, במקום למסור להם את הכדור. זה משהו שאני חושב עליו יותר." חוץ מזה שהנרי אמר את המשפט הוא גם באמת יישם אותו בתוך המשחק שלו, מעשה שהפך אותו לשחקן טוב יותר, קבוצתי יותר ומשמעותי הרבה יותר. משנת 2005 הוא ענד את סרט הקפטן של ארסנל, מה שהראה כמה וונגר סומך עליו וכמה הוא חשוב ולקבוצה ומנהיג אותה. ריי פארלור, ששיחק עם הנרי בשנותיו הראשונות בארסנל עוד לפני שהאחרון מונה לקפטן, סיפר כי: "בכל יום שני, כשוונגר היה מכנס את כל השחקנים אחרי משחק, הוא תמיד נתן לתיירי את רשות הדיבור. הוא תמיד היה מעלה נקודות נכונות, לא רק לגבי החלוצים, אלא גם מבחינה הגנתית". עד כדי כך הוא היה משמעותי שגם כשהיה צעיר הוא הנהיג את הקבוצה, גם אם לא היה לו את סרט הקפטן על היד.
אבל איך אומרים? לכל דבר טוב יש סוף את רוב עונת 2006-07 בילה הנרי ביציע בשל פציעות, ואת עונת 2007-08 הוא כבר לא פתח בארסנל אלא בברצלונה. הוא נתן מספר סיבות לעזיבתו: עתידו הלוט בערפל של ארסן ונגר אצל התותחנים (בפועל אנו יודעים מה הוחלט שם), עזיבתו של הדירקטור דייוויד דין, תלות הקבוצה בו ומספר התארים בהן זכתה. עוד סיבה אותה לא ציין הייתה הרצון לזכות בליגת האלופות, במיוחד אחרי ההפסד בגמר ב2005-06 לאותה ברצלונה בה חתם. למרות כל הסיבות הללו ונוספות להנרי היה קשה לעזוב אחרי 8 שנים את המועדון שהפך לבית שלו: "כשעזבתי את ארסנל, משהו בתוכי מת. לא הפסקתי לבכות" אמר. למרות הקושי הרב בעזיבת ארסנל, הנרי השתלב מהר מאוד בברצלונה ובשלישית ההתקפה שלה יחד עם מסי וסמואל אטו. את עונתו הראשונה הוא סיים בתור מלך שערי הקבוצה עם 19 כיבושים, אך לא הצליח לזכות איתה בשום תואר. באותה שנה הוא גם רשם שלושה ציוני דרך כבירים בנבחרת צרפת ובחייו בכללי, הראשון שבהם הוא רשימת 100 הופעת במדי הנבחרת הלאומית. מספר חודשים לאחר מכן הוא גם הפך מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים אחרי שכבש צמד מול ליטא ועקף בטבלה את מישל פלאטיני האגדי. ציון הדרך השלישי ואולי דווקא החשוב מכולם הוא הכללתו של החלוץ בקטגוריית ה"גיבורים והחלוצים" ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של הטיים מגזין בשל הקמפיין שעשה עם נייק נגד גזענות.
בעונת 2008-09, עם פפ גווארדיולה על הקווים במקום פרנק רייקארד, בארסה והנרי פשוט פרחו. פפ הנחיל כידוע את שיטת הטיקי-טקה וברצלונה חוותה את העונה הטובה בהיסטוריה שלה עם זכייה בטרבל ראשון אי פעם. מיודענו הצרפתי שיפר גם הוא את מספריו על אף ששיחק באגף ולא בחוד וכבש 26 שערים בכל המסגרות בדרך לזכייה בתואר הגדול היחידי שחסר לו-הגביע עם האוזניים הגדולות.
בעונה הבאה הוא הוסיף למאזנו שלושה תארים נוספים שלא זכה בהם: הסופר קאפ האירופי, הסופר קאפ הספרדי ואליפות העולם לקבוצות. למרות זאת, הנרי התחיל לאבד את מקומו בהרכב לפדרו ולקראת סוף העונה הוא כבר הפך לשחקן מחליף/ספסל. לאחר סיום העונה הוא הבין שכנראה זמנו באירופה תם ולכן חתם בניו יורק רד בול מה-MLS. גם עבור הנרי כמו כמה וכמה שחקנים שעברו לארה"ב, ה-MLS נראתה כמו מגרש המשחקים הקטן שלהם, כן, אני מדבר אליך סבטסטיאן ג'יובינקו. תיתי הרשית 15 שערים ב-29 משחקים כשכיבוש שערים מדהימים הפכה אצלו למלאכה יום יומית. מבצעים אישיים, מבצעים קבוצתיים ובעיטות מרחוק הפכו לדבר שבשגרה. אחרי העונה הזאת חזר הנרי הביתה, לשמור על כושר באימוני ארסנל. בסופו של דבר הוא גם הושאל לקבוצה לתקופה קצרה, דבר שריגש את כל האוהדים ואת הנרי עצמו. במשחק החזרה שלו הוא פגש את לידס יונייטד בגביע הליגה. המשחק הזה נערך באיצטדיון הבית של ארסנל, האמירויות, בו נמצא פסל של תיירי. הוא עלה לשחק בדקה ה-68 ו-10 דקות לאחר מכן הוא קיבל כדור טוב ברחבה, ובסיומת אופיינת שם אותו ברשת. את מה שקרה ביציעים שנייה לאחר מכן קשה לתאר במילים. הקהל היה בטירוף מוחלט וגם הנרי היה בסערת רגשות ולא ידע מה לעשות עם עצמו. בסיום המשחק הוא אף בכה מרוב התרגשות. אחרי 6 משחקים נוספים במדי ארסנל, חזר הנרי לארה"ב עם הרבה רגשות ו-229 שערים שכבש אי פעם במועדון הזה, גדול שחקניו. בניו יורק הוא שיחק עוד שנתיים בהן סיפק לאוהדים רגעים אחרונים של קסם. ב-16 בדצמבר תלה הנרי את הנעליים והשאיר מאחוריו קריירה אגדית של אחד השחקנים הטובים ביותר שדרכו על מגרש אי פעם. מאז הפרישה הוא משמש כפרשן ברשת "סקי ספורטס" באנגליה ולפני כשנה הוא התמנה לתפקיד עוזר המאמן של נבחרת בלגיה אותה מדריך רוברטו מרטינס. אוהדי ארסנל מחכים ליום בו יצא הנרי לקריירת אימון ראשית וליום בו הוא יוכל לחזור הביתה ולהוציא אותם לדרך חדשה אחרי שמאסו בארסן ונגר. לדעתי, היום הזה לא כל כך רחוק.
