ב-21 במרץ 2012, שיחק פרננדו גונזאלז את משחקו האחרון בקריירה, כאשר הפסיד לניקולאס מהוט בסיבוב הראשון של טורניר המאסטרס במיאמי. בגיל 31 בלבד, הצ׳יליאני תלה את המחבט והשאיר מאחוריו קריירה מדהימה, מלאה בהישגים לאומיים ואישיים מדהימים. ״המפציץ״ ייזכר לעד כאחד הספורטאים הגדולים ביותר בהיסטוריה של צ׳ילה, וללא ספק כאחד השחקנים הצבעוניים ביותר בעולם הטניס בעשור האחרון.
הצ'יליאני התאפיין בכך שהייתה לו את חבטת הכף-יד האימתנית ביותר בסבב. גם כשהיה נער, הוא הוציא עוצמה אדירה בחבטה הזו שהשאירה המון פיות פעורים. דארן קהיל, שהיה מאמנם של לייטון יוייט ואנדרה אגאסי (האגדיים) וכעת עובד כפרשן טניס בכיר ברשת ESPN, ראה את גונזאלז בגיל 16 (באירוע גביע הדייויס) ואמר: ״לעולם לא ראיתי נער מייצר כל כך הרבה עוצמה בחבטת כף-היד כמוהו… הוא שיחק נגד לייטון (יוייט) והיה משאיר שקעים בגדר האחורית מרוב העוצמה שהוא מייצר… ידעתי שהוא יהיה שחקן טוב.״ הוא הימם כל אחד שעלה לשחק מולו, במיוחד באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2007, בה נעצר רק בגמר מול רוג׳ר פדרר.
באותה אליפות, בה רשם את אחד מהישגי השיא שלו בקריירה, גונזאלז גבר בדרך לגמר על חואן מרטין דל פוטרו, לייטון יוייט ורפאל נדאל, כאשר כל אחד מהניצחונות הללו הם הישג בפני עצמו. לאורך כל הקריירה הוא היה סוס שחור למדורגים הגבוהים; ברזומה שלו רשומים ניצחונות על אנדי רודיק, פיט סאמפראס, אנדי מארי, מראט סאפין ועוד המון שחקנים מצוינים, בנוסף לאלו שגבר בדרך לאותו גמר. אבל ההישג הגדול ביותר שלו לא היה זה; אלא אחד שבדרך כלל נחשק פחות בענף הטניס – מדליית זהב אולימפית.
בשנת 2004, בקטגוריית הזוגות יחד עם ניקולאס מאסו (שזכה גם ביחידים!), זכה גונזאלז במדליית הזהב הראשונה של צ׳ילה אי פעם במשחקים האולימפיים ובכך הפך לגיבור לאומי. הוא הוסיף מדליית ארד בקטגוריית היחידים ובאולימפיאדת בייג׳ין 2008 הפסיד בגמר והשיג מדליית כסף. בכך, הפך לאתלט הרביעי בהיסטוריה שהשיג את כל שלושת המדליות, וכעת הינו מחזיק בכמעט רבע מסך כל המדליות האולימפיות שצ׳ילה אי פעם זכתה בהן (3 לעומת 13). ״פשוט הגעתי לשם וניסיתי לשחק את הטניס הטוב ביותר שלי, בידיעה שיכול להיות שלעולם לא תיהיה לי פעם נוספת״ אמר הצ׳יליאני בראיון.
פרננדו גונזאלז היה פטריוט והוא הראה את זה בכל הזדמנות. בכל מפגש בגביע הדיוויס ובכל משחק באולימפיאדה, הוא העלה את רמתו ושיחק את הטניס הכי טוב שהוא מסוגל. כשנשאל מהם הרגעים המשמחים והקשים ביותר בקריירה שלו, ענה: ״הקשה ביותר היה כאשר נאלצתי לפרוש ממשחק של גביע הדיוויס בבית, בעקבות פציעה… הזיכרונות הטובים ביותר שלי היו במשחקים האולימפיים, כי אני ידעתי כיצד האנשים בבית מרגישים… לקחתי 3 מדליות וידעתי כמה זה חשוב להיסטוריה של המדינה שלי.״ הוא הקדים ב-8 שנים את מוניקה פויג, שזכתה במשחקים האחרונים במדליית הזהב הראשונה של פורטו ריקו אי פעם, כך שנראה שהדרום אמריקאים הם אנשים שמאוד מחוברים למדינה שלהם.
הישג גדול נוסף של הצ׳יליאני המוכשר היה ב-2009, כאשר הוא הגיע לחצי הגמר של אליפות הרולאן גארוס, שם פגש את רובין סודרלינג (שהדיח את נדאל הבלתי מנוצח בסיבוב הרביעי). באחת הנקודות, סודרלינג חבט והכדור פגע בקו; גונזאלז היה בטוח שהכדור נחת בחוץ ושהסימן שעליו השופטים מסתכלים אינו הנכון, לכן לאחר שהנקודה הוכרעה באופן סופי לטובתו של רובין, הוא מחק את הסימן של הכדור – עם האחוריים שלו. ללא ספק אחד מרגעי השיא של הטורניר ואולי גם של השנה, אבל הצ'יליאני אמר ש-״זה לא משהו שהוא גאה בו.״ הוא היה חם מזג ונהג לקצר את תוחלת החיים של המחבטים שלו, אבל האנשים שהקיפו אותו במהלך חייו טוענים שהוא אדם נפלא וחברותי.
עם זאת, הוא הוכיח שהוא לא רק דיבורים; גונזאלז ארגן משחק ראווה לכבוד רעידת האדמה בעוצמת 8.8 שקרתה בצ׳ילה בשנת 2010, ואסף 100,000$ אותם תרם. בנוסף, הוא ארגן המון משחקי ראווה לאחר שפרש על מנת לעזור ולטפח את הטניס בצ׳ילה, ״במיוחד במקומות שבהם אין גישה… אני רוצה לשחק הרבה משחקי ראווה בצ׳ילה.״ אמר הצ׳יליאני.
לסיכום, פרננדו גונזאלז הוא אגדה צ׳יליאנית, סוס שחור למדורגים הגבוהים ואיש בעל אישיות מדהימה, המשלבת בין המזג הדרום אמריקאי החם לבין הנועם, חברתיות והג׳נטלמניות המאפיינות את רוב שחקני הטניס בסבב. הוא ייזכר לטובה בראשם של כל אוהדי הטניס, שנהג לשחק טניס התקפי שמח, ולנצח את יריביו בעזרת חבטת כף-היד האימתנית שלו. הוא תמיד גרם לנו לשמוח, וכעת אנו רק מקווים שנזכה לראות עוד שחקנים כמוהו בסבב בשנים הבאות. תודה לך פרננדו ויום הולדת 37 שמח!
