לפעמים החיים מתנהלים לא בדיוק כמו שאנחנו מתכננים. אדם קם בבוקר ומכין לעצמו רשימת מטלות, בעצם מתכנן לעצמו את סדר היום. אך לא תמיד אותו אדם עומד במטרות היומיות שהציב לעצמו, לפעמים זה גם לא ממש באשמתו. אפשר להקביל את זה לכל תחום שהוא, אפילו לכדורגל. כדורגלן צעיר מציב לעצמו מטרות בקריירה, מתכנן את שגרת האימונים שלו, יודע מה לו"ז המשחקים שלו, וברגע אחד הכל יכול להשתנות. שוב, לאו דווקא באשמתו של השחקן.
לפתע, בלי שום הכנה מוקדמת, כדורגלן נופל על הרצפה, בלי שנוצר מגע בינו לבין כדורגלן אחר, ומאבד כל קשר בינו לבין הסביבה. לעתים זה גם מסתיים בצורה יותר טובה, אם אפשר לקרוא לזה כך, כאשר הכדורגלן בין החיים, אך האם יוכל לחזור לעשות כל פעולה כמו שהוא יודע? זה כבר בכלל לא בטוח. אובדן של שחקן, בשל מוות או פציעה חמורה, הוא לא דבר של מה בכך. קבוצות רבות שלצערן הרב נאלצו להגיע למצבים כאלה לא ממש ידעו איך להתמודד עם הבשורה הקשה, לא ידעו איך "לאכול" את הגורל שנגזר על השחקן שלהן. בכתבה זו אביא דוגמאות, שלצערי הרב יש לא מעט מהן, כאשר כדורגלנים נפטרו או נפצעו בצורה שלא מאפשרת את חזרתם למשחק שכולנו אוהבים, וכיצד הקבוצות של השחקנים האלה התמודדו עם הטרגדיות שלהן. אובדן של אדם הוא קשה לעיכול, הן לאדם מבוגר והן לאחד שהוא צעיר. לפעמים אנחנו תוהים לעצמנו איך זה עלול להשפיע על מי שקרוב לאותו אדם שכבר לא בחיים או כבר לא מתפקד כמו שתפקד לפני כן, וברוב הפעמים אנחנו גם לא מוצאים תשובות, מפני שקשה לדעת איך אותו אדם יעכל זאת.
בדרך כלל אנחנו נוטים לזכור מקרים שקרו ממש לאחרונה, לכן נתחיל עם המקרה הטרי ביותר, אולי גם המצער ביותר. לפני כשבועיים, במהלך משחק אימון שגרתי באוסטריה בין אייאקס ההולנדית לורדר ברמן הגרמנית, התמוטט בדקה ה-72 עבדלהאק נורי, סך הכל בן 20. אף אחד לא נגע בשחקן הצעיר והמוכשר של אייאקס לפני שקרס על הדשא. רופאי הקבוצה מיהרו לעבר השחקן וביצעו בו פעולות החייאה ראשוניות, ולאחר מכן השחקן פונה במהירות אדירה לבית החולים הסמוך ביותר. כבר בשעות הראשונות שלאחר האירוע הקשה, אייאקס שחררה הודעה רשמית ראשונה בנוגע לשחקן ואמרה שהוא "יצא מכלל סכנה", אך באותו שלב נורי המשיך להיות מחוסר הכרה כאשר גודל הנזק לא היה ברור.
לאחר מספר ימים, במהלכם שחקני ואוהדי אייאקס בפרט ועולם הכדורגל בכלל דאג לשלומו של השחקן, אייאקס הודיעה, בצער רב, ש-"אפי" (Appie) סובל מנזק מוחי בלתי הפיך, ולעולם לא יוכל לחזור לשחק כדורגל. כמובן שזהו תסריט שמשפחתו וחבריו של השחקן היו מעדיפים בסיטואציה כזאת, הרי שהגבול בין הנזק שנגרם לנורי לבין מוות הוא דק מאוד. אייאקס מתקשה מאוד להמשיך הלאה. האימונים נערכים באווירת אבל, בראיונות השחקנים מסרבים לדבר על משחקי מוקדמות ליגת האלופות הקרובים, ומי שמנסים להרים את הקבוצה מהקרשים הם האוהדים. אוהדי אייאקס אמסטרדם ידועים בתור קהל משפחתי, מעודד, תומך ובעל אהבה חסרת גבולות לקבוצה שלהם. ב-15.7, שבוע בדיוק לאחר המקרה הטרגי של נורי, אותו קהל אוהדים של אייאקס ערך מפגן תמיכה מרהיב במשפחתו של השחקן, ובמקום כל כך סמלי – ברחוב בו נמצא בית משפחת נורי, המקום בו אפי גדל. קשה לומר כמה הם היו במספר, אך אין ספק שהתמיכה הזו עודדה, גם אם בקצת, את משפחתו של השחקן ואפילו את חבריו לקבוצה.
כאמור, אייאקס קרובה מאוד לפתיחת עונת 2017/18 באופן רשמי, וקשה לחשוב איך הם יבואו לפתיחת העונה. מבחינה מקצועית, אייאקס, בעלת מערכת סקאוטינג רחבה ואקדמיה מפוארת, תמיד תוכל למצוא שחקנים חדשים ולמלא את החלל שנורי הותיר, אך זה לא העניין. ממוצע הגילאים של סגנית אלופת הולנד בעונה החולפת הוא 23, לא מעט שחקנים הם ילדים, וחשוב לזכור שיש גם כאלה שגדלו עם נורי בקבוצות הילדים והנערים של אייאקס ושל נבחרת הולנד. האם אייאקס תדע להשאיר את מקרה נורי מאחוריה מבחינה מנטלית ולהתרומם מהמקום בו היא נמצאת עכשיו? נוכל לדעת את התשובה לשאלה זו רק עם חלוף הזמן.
מותו בטרם עת של פטריק אקנג לפני כשנה טלטל את דינמו בוקרשט, אך הקבוצה ידעה לשים את הכל בצד וצאת לדרך חדשה. פטריק קלוד אקנג, נולד במרץ 1990 בקמרון ובינואר 2016 עבר לשחק בדינמו בוקרשט מרומניה. אקנג הספיק לשחק עשרה משחקים בלבד עד היום בו נפל, ולא קם יותר. זה קרה במהלך משחק ליגה מול ויטורול ב-6.5.2016, אז אקנג היה בן 26 בלבד. אקנג פתח את המשחק על הספסל, ובדקה ה-63 עלה לדקות הראשונות שלו במשחק. 7 דקות חלפו עד שההבטחה הגדולה מקמרון עיקם את קרסוליו בעיגול אמצע המגרש והתמוטט. סיבת ההתמוטטות הייתה התקף לב שפקד אותו באמצע המשחק. אקנג הובהל לבית החולים, תוך מאמץ אדיר להחיות אותו. לאחר שעה של מאמצים כבירים מצד צוות הרופאים, הם נאלצו לקבוע את מותו. מי שזיהה ראשון סימנים לא חיוביים מאקנג היה סרג'יו האנקה שאמר: "שמעתי את הנשימות שלו, זה היה נשמע כמו נשימות של חזיר". ימים ספורים לאחר מותו של הקשר הקמרוני, אוהדי דינמו בוקרשט ארגנו כינוס מרגש במתחם האצטדיון. מאות אוהדים יצרו מעגל שלם של נרות, דגלים חולצות וכל מזכרת על מנת להנציח את שמו של אקנג. כאמור, דינמו הצליחה לשים את האבל בצד וצאת לדרך חדשה. אמנם בגמר הגביע הרומני, כחודש לאחר המקרה, היא הפסידה לקלוז', אך את עונת 2016/17 היא פתחה בצורה טובה. את שבעת המשחקים הראשונים שלה באותה עונה היא סיימה ללא הפסד, כולל ניצחון על אסטרה ותיקו משכנע עם יריבתה העירונית סטיאווה.
המקרה של אקנג הוא לא המקרה היחידי של דינמו בוקרשט. כ-16 שנים לפני מותו של הקמרוני, קטאלין הילדאן נפטר גם הוא במהלך משחק של דינמו, אז זה היה במסגרת משחק ידידות מול אולטניטה. הילדאן היה שחקנה של דינמו במהלך שש שנים, מתוכן אחת הוא העביר בהשאלה באוצלול. הקשר הרומני ערך 138 הופעות וכבש 6 שערים במדים האדומים של בוקרשט עד מותו בגיל 24 בלבד בחמישה באוקטובר של שנת 2000. סיבת המוות הוגדרה כדום לב. לאחר מותו, היציע הצפוני באצטדיונה של דינמו בוקרשט נקרא על שמו – "פלוז'ה קטאלין הילדאן" (יציע קטאלין הילדאן).
גם בנפיקה ליסבון, ענקית הכדורגל הפורטוגלי, חוותה על בשרה מוות של שחקן על כר הדשא. ב-25.1.2004, מיקלוש פהר התמוטט במהלך משחק ליגה מול ויטוריה גימארייש, ומת כשעה וחצי לאחר שהגיע לבית החולים. פהר ההונגרי פתח את המשחק על הספסל, ועלה לשחק במהלך המחצית השנייה. פהר בישל את השער היחידי במשחק לפרננדו אגייאר וכעבור מספר דקות ספג כרטיס צהוב, חייך לעבר השופט, וכשכל המצלמות בפוקוס עליו, החלוץ בן ה-24 נפל על ראשו, החזה צנח ולא שרד את התקף הלב שתקף אותו. בנפיקה היא הדוגמה בטובה ביותר לקבוצה שהתקשתה להתגבר על האבל. מספר משחקים אחרי המוות של מיקלוש נדחו, על מנת שהמועדון יוכל להתאושש בצורה הטובה ביותר. בנפיקה הודיעה די מהר על הוצאת ספרתו של מיקלוש (29) מכלל שימוש ואף שחקן לא שיחק ו/או ישחק עם חולצה זו. את אותה עונה בנפיקה סיימה ללא תואר האליפות, אך בעונה שלאחר מכן, הנשרים זכו באליפות והעניקו להוריו של פהר את מדליית האליפות שהחלוץ ההונגרי היה צריך לקבל אם היה נשאר במועדון. בנוסף, בסביבת "אצטדיון האור", אצטדיונה הביתי של בנפיקה, נבנה פסל עם דמותו של מיקלוש המנוח. מדי שנה, אוהדים רבים מניחים זרים לצידו של הפסל ביום השנה של מותו. בנפיקה לא סיימה את הסיפור רק עם בניית פסל ומחווה להורים. האימפריה מפורטוגל מטיסה מדי שנה את קבוצת הילדים שלה לקברו של מיקלוש על מנת להעביר אליהם את מורשתו. מותו של מיקלוש פהר היה מכה מקצועית קשה עבור בנפיקה ונבחרת הונגריה. הוא היה חלוץ מוכשר ביותר, שהיה מיועד לגדולות בתור סקורר אמיתי, אך המוות המפתיע והכואב מנע ממנו לממש את הפוטנציאל.
זה קרה אחרי 30 הדקות הראשונות של סביליה בעונת 2007/08. אנטוניו פוארטה, ששיחק בעמדת המגן הימני, התעלף על כר הדשא במחזור הראשון של אותה עונה והצליח להתאושש. אחרי שהוחלף הוא שוב איבד את הכרתו והובהל לבית החולים. כעבור שלושה ימים, הרופאים נאלצו לקבוע את מותו. סיבת המוות זהה לחלוטין לזו של פהר הנ"ל – דום לב. מותו של פוארטה לא פגע מקצועית בסביליה. הקבוצה התעשתה די מהר, והמשיכה בדרכה בליגה הספרדית. את אותה עונה אגב היא סיימה במקום החמישי ועם כרטיס לגביע אופ"א (הליגה האירופית של היום). פוארטה, שהלך לעולמו בגיל 22 בלבד, הפך למעין סמל במועדון. בצעד מרגש מאוד, סביליה החליטה להוציא מכלל שימוש את המספר 16, המספר שהתנוסס על גבו של פוארטה במהלך שנותיו כשחקן הקבוצה. ההתאחדות הספרדית קלקלה את המחווה, והודיעה שהקבוצה מחויבת להשתמש במספרים 1-25. לכן המספר שב מפרישה. סרחיו ראמוס היה אחד מהחברים הטובים ביותר של אנטוניו פוארטה. בלמה של ריאל מדריד, ששיחק עם המנוח בעונת 2004/05, חגג את הזכייה באליפות אירופה בשנת 2008 עם חולצה שהוקדשה לחברו הטוב שכבר לא בין החיים. שנתיים לאחר מכן, בזכייה במונדיאל 2010 משער של אנדרס אינייסטה, חסוס נבאס חגג גם הוא עם חולצה שהנציחה את שמו של פוארטה. בעוד כחודש, ימלאו עשר שנים למותו ואין ספק שנהיה עדים לאזכרה מרגשת מצד הקבוצה בה גדל, ומצד סרחיו ראמוס, חברו הטוב.
כשנתיים אחרי מותו של פוארטה, ספרד שוב נכנסה לאבל כבד. אספניול יצאה למחנה אימונים שגרתי באיטליה, לפני פתיחתה של עונת 2009/10. באחד מן הימים, דניאל חארקה, הקפטן בן ה-26 של הקטאלנים, הודיע שהוא חש ברע, נעדר מהאימון היומי ונשאר בחדרו. צוות האימון והשחקנים, ביניהם גם בן שהר, הבחינו בחסרונו גם בארוחת הערב של הקבוצה ועשו את דרכם במהירות לחדר של השחקן, שם הוא נמצא חסר הכרה. ניסיונות ההחייאה נכשלו וחארקה הלך לעולמו בגיל 26. חארקה היה נחשב ליקיר האוהדים, קטאלני בכל רמ"ח איבריו, בדיוק כל מה שצריך כדי להיות קפטן ראוי בקבוצה. ספרד כולה התאבלה על מותו של קפטן אספניול, וראול, באותם ימים קפטן ריאל מדריד, התייחס לאובדן: "כולנו אבלים על מותו של חבר. אני רוצה להביע את תנחומי הכנים למשפחה ולהביע את התחושות הקשות שלי כאדם וכקפטן של ריאל מדריד". באספניול התקשו לעכל את רוע הגזרה. מאוריסיו פוצ'טינו, מאמן הקבוצה דאז, לא הסכים לדבר אל התקשורת במשך ימים ארוכים, נשיא המועדון היה בהלם, והאוהדים נפרדו בצער רב מהאיש שהיה לדמות דומיננטית בקבוצה. על אף כל הצער, אספניול פתחה בסופו של דבר את העונה וסיימה אותה במקום ה-11 בטבלה. במשך תקופה ארוכה אוהדיה של אספניול דרשו מהנהלת המועדון לשנות את שמו של האצטדיון על שמו של דניאל חארקה, אך בסופו של דבר זה לא יצא לפועל. מחווה אדירה לחארקה הגיעה מכיוונו של אנדרס אינייסטה. קשרה האגדי של היריבה העירונית, ברצלונה, ונבחרת ספרד חגג את שער הניצחון שלו בגמר המונדיאל מול הולנד ב-2010, עם חולצה עליה היה כתוב: "Dani Jarque siempre con nosotros" (=דני חארקה, תמיד איתנו).
אי אפשר לסיים את הכתבה הזו ללא חזרה למקרה הראשון, ובעצם גם הטרי ביותר, שסופו עוד לא ידוע. אייאקס תצא כבר ביום רביעי הקרוב למשחק הראשון שלה מבין שניים נגד ניס, במסגרת מוקדמות ליגת האלופות. אין לי צל של ספק שהיא תגיע בשיא כוחה, ותעשה הכל כדי לנצח או להציג הופעה מכובדת מול הצרפתים, וזאת דווקא אחרי המקרה של נורי בן ה-20. נורי כבר לא ישוב לשחק כדורגל, ובאופן מפתיע זה דווקא מה שייתן לשחקניה של אייאקס, חלקם הם גם חברי הילדות של הילד שנכנס לליבו של כל הולנדי, את ה-"דרייב" להמשיך קדימה, בכדי להמשיך את דרכו של עבדלהאק נורי, שאמנם לא הטביע חותמו על הכדורגל העולמי בכלל וההולנדי בפרט, אך בהחלט הפך לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של אחד מהמועדונים הגדולים בתולדות הכדורגל. נורי אמנם לא בהכרה, אך אני בטוח שבתוך תוכו הוא חושב על אייאקס, ורק רוצה שהיא תמשיך קדימה, וכך גם יקרה. במרבית המקרים בהם קבוצות נקלעו למצב דומה אליו נקלעה אייאקס, הקבוצות ידעו להתאושש ולחזור לעצמן מהר מאוד. אני סמוך ובטוח שאייאקס תהיה חלק מאותן קבוצות שהצליחו להתאושש בזמן מהאבל, ושהיא תדע לקום מהתהום אליו נפלה יחד עם נורי הצעיר.
