5000 ל-1: האגדה של לסטר

הזיכרון של בני האדם קצר מאוד. אנו תמיד מבטיחים שנזכור ולא נשכח לעולם, אך בעצם אנחנו לא שמים לב כיצד ההבטחות שלנו מופרות בכל פעם מחדש. לדוגמה, האם שמעתם אזכור על נוטינגהאם פורסט לאחרונה ברחבי האינטרנט או הטלוויזיה? ככל הנראה שלא. אנו, העיתונאים, חטאנו בכך.

לכן, נחזיר לתודעה את סיפור הכדורגל המרגש ביותר ב-40 השנים האחרונות; סיפור שחובה לדעת ולזכור בכל גיל. הנה היא, הגדה היסטורית שתיהיה חייבת להיזכר לנצח נצחים. לא, אני לא מתכוון להגדת פסח, אלא להגדה בדת מעט שונה; כזו שמחברת אנשים מכל העולם ומכל קצוות הקשת הפוליטית, החברתית, הכלכלית והדתית. הגדת לסטר סיטי.

המשפט ״השמיים הם הגבול״ אבסורד לחלוטין. הרי לפני כ-50 שנה נחתנו על הירח! אז מה זה בשבילנו שמיים? כך גם בסיפור שלנו: באנגליה כולם ניסו להגיע לשמיים; אבל לסטר עשתה את הבלתי יאומן, ונחתה על הירח.

ב-2 במאי 2015, אדן הזארד (שכבש את שער האליפות של צ׳לסי עונה קודם לכן) כבש בדקות הסיום מול טוטנהאם שהייתה זקוקה לניצחון, ובכך נקבע שלסטר סיטי היא אלופת אנגליה לעונת 2015/16. המסע המיוחד של הקבוצה האלמונית הגיע בעת ההיא לשיאו; אך מה שקרה בדרך לא פחות מרהיב.

ההגדה על המועדון שנכנס לספרי ההיסטוריה התחילה בשלהי עונת 2014/15, בה השועלים שהו במשך זמן רב במקום האחרון בליגה; עם 19 נקודות בלבד ובמרחק של 6 נקודות מהיחלצות מהקו האדום, החבר׳ה של נייג׳ל פירסון סומנו כיורדים הוודאיים לצ׳מפיונשיפ. אך פתאום הייתה תפנית: לסטר ניצחה ב-7 מתוך 9 המשחקים האחרונים של העונה וסיימה במקום ה-14. בכך, היא הבטיחה את הישארותה בליגה הבכירה לעונה נוספת. האוהדים צהלו מהקאמבק המיוחד, אך לא עבר זמן רב עד שהם קיבלו מהלומה שבאותה העת השתיקה את קולות השמחה: פירסון, שעמד בראש השועלים והובילם לקראת ההישארות בפרמייר ליג, פוטר.

"למה אנחנו לא יכולים להמשיך לרוץ, ולרוץ ולרוץ? אנחנו כמו פורסט גאמפ!" – קלאודיו ראניירי

ואז, ב-13 ביולי 2015, קלאודיו ראניירי נכנס לנעליו של פירסון האהוב והפך למאמן לסטר סיטי. האיש שאברמוביץ׳ חתך מצ׳לסי בטענה שהוא ״מעולם לא יזכה בליגה״, ושנזרק מנבחרת יוון רק 4 חודשים לאחר שנכנס לתפקיד, כעת הפך למאמן הקבוצה האנגלית. גארי לינקר (כהרגלו) ואיתו כל התקשורת הבריטית ביקרו בחריפות את לסטר שהחזירה את ״טינקרמן״ לכדורגל האנגלי; אבל מנכל״ית הקבוצה סוזן ווילאן שנשאלה ע״י עיתונאי האם קלאודיו היה הבחירה הראשונה שלה, ענתה באופן חד משמעי: ״לחלוטין״.

עם זאת, הפאנלים הספורטיביים לגלגו עליה, והרבו לדבר דווקא על הסיכויים של לסטר לזכות באליפות – 5000 ל-1. לשם השוואה, אותה סוכנות הימורים שחזתה את היחס הזה, פרסמה שהסיכוי של סימון קוול (השופט הכועס בתוכנית הריאליטי Britain's Got Talent) לזכות במרוץ לראשות ממשלת אנגליה, גדול פי 10!

אז עם סגל שחקנים שאף אחד לא הכיר או רצה, ומאמן מושמץ בעל אנגלית של תלמיד תיכון ממוצע, התחילה לסטר את עונת 2015/16; אבל ההתחלה לא הייתה נוראית כפי שציפו לה ״אנשי הכדורגל המוסמכים״: השועלים השיגו 12 נקודות ב-6 המשחקים הראשונים של העונה, ועשו זאת מבלי להפסיד אף משחק. השחקנים היו מעודדים והקהל נהנה מכל שנייה – עד שהגיעה ארסנל; התותחנים השפילו את לסטר עם 5:2 מתלתל. ״רציתי לראות איך אנחנו מגיבים, את האופי שלנו; [אמרתי לשחקנים] תראו לי את האופי שלנו.״ אמר ראניירי בראיון. והיה אחד שבלט עם אופיו מעל כולם; האיש שלא הפסיק לכבוש – ג׳יימי וארדי.

"דברו חרא, קבלו בראש" – ג'יימי וארדי

אנחנו רגילים לשמוע על שחקנים צעירים שכבר בגיל 18 מקבלים חולצת הרכב במועדונים גדולים, אבל הפעם הסיפור הוא מעט שונה – הפעם הוא על שחקן כדורגל אלמוני שהתחיל מלמטה והגיע הכי גבוה שאפשר. ״החזיקו את הדף השער (Hold the front page, ׳שימו לב׳), החזיקו את הדף האחורי, שחקן של לסטר סיטי שבר את השיא״, כך נאמר באחד משידורי המשחק ההוא מול מנצ׳סטר יונייטד, בו השועל המוכשר שבר את השיא ההיסטורי של ואן ניסטרוי.

וארדי התחיל את דרכו בשנת 2007 ב-״סטוקסברידג׳ פארק סטילס״, שאז הייתה בליגה השביעית. הוא פילס את דרכו במעלה הסולם האנגלי, והגיע ללסטר בשנת 2012 תמורת בסך הכל 1,000,000 ליש״ט (שיא מועדון דאז), שם הוא עזר לה לעלות לליגה הראשונה בעונת שיא של 102 נקודות, 31 ניצחונות ורצף של 31 משחקים שבהם הקבוצה הבקיעה בצ׳מפיונשיפ.

שתי עונות לאחר מכן, ג׳יימי וארדי היה אחד מהברגים החשובים ביותר במכונה המשומנת של המאמן האיטלקי. ראו זאת היטב בכך שהוא כבש ב-11 משחקי ליגה רצופים ושבר את השיא הקודם (10) שאותו (כאמור) קבע ואן ניסטרוי האגדי, שגם בירך את וארדי ברשת החברתית: ״כל הכבוד וארדי! אתה מספר אחד עכשיו וזה מגיע לך.״ חשוב להזכיר שהוא נרכש ללסטר במחיר שקרוב למחיר שבו הפועל ת״א קנתה את רייכרט (עם כל הכבוד). ואם כבר מדברים על רכישות במחיר נמוך, אז לצד ג׳יימי וארדי היה עוד שחקן שבלט בעונה הזו: ריאד מחרז. הוא נקנה ללסטר במחיר של 400,000 ליש״ט, ועלה איתה לפרמייר ליג, שם הדהים כל מגן ובלם שעמד מולו עם יכולות הכדרור הנפלאות שלו והבעיטה החדה.

"אמרתי להם [לשחקנים] שאם נשמור על רשת נקייה, אקנה להם פיצה. אני חושב שהם חיכו שאני אגיד: 'אוקיי, פיצה וגם נקניקיה'" – קלאודיו ראניירי

אבל בואו לא נתבלבל. נוהגים האוהדים ואנשי הכדורגל לחשוב שהצלחה של קבוצה תלויה ב-11 שחקניה שעל הדשא, ב-7 שחקני הספסל ובמאמן שעל הקווים, אבל זה רחוק מהאמת. הצלחה אמיתית מגיעה כאשר גם צוות הפיזיותרפיה של המועדון יודע מה הוא עושה, וכאשר מחלקת הסקאוטינג מביאה את האנשים הנכונים; זה עובד כאשר הקהל משחק כשחקן ה-12 וכשיש שקט ניהולי תקציבי במועדון. כשכל המערכות מפתקדות כרגיל, הגוף מוציא את המקסימום ממה שהוא יכול.

לעיתים נדירות שאנו מכירים את האנשים האחראיים לכך, אבל הם ״הפועלים השחורים״ של המועדון ועלינו להודות להם באותה המידה, ולתת להם את הקרדיט הראוי: דייב רני, הפיזיוטרפיסט הראשי; פול באלסון, ראש צוות ניתוח ביצועים ומדעי הספורט; מאט ריבס, האחראי על כושרם של השחקנים ועוד רבים אחרים. יש יותר אנשים ממה שאוכל להזכיר, אך אסור להשאיר אותם בצד ולא לתת להם את הקרדיט בהצלחה האדירה.

בפעם הראשונה שראניירי ראה את נ'גולו קאנטה משחק, הוא אמר לו: "יום אחד, אני רוצה לראות אותך מרים כדור ואז נוגח אותו בעצמך"

אחדד במעט את האמירה. כדורגל וספורט בכללי נועדו בשביל שנוכל להתנתק משגרת היומיום ולהתרכז במשחק מלהיב ותחרותי. לכן, לא אצפה מכם לשים בחדרכם פוסטר של ראש מחלקת הסקאוטינג של הקבוצה שאתם אוהדים; כי הרי הוא לא נמצא באור הזרקורים ולא שם את הכדור בשער. אבל כששחקנים נפצעים או להפך, לא נפצעים כלל, צריך גם להסתכל על הפיזיוטרפיסטים והרופאים ולחשוב מה החלק שלהם בכך. כשפתאום צצים שחקנים לא מוכרים ומצליחים בענק, צריך לתת קרדיט למחלקת הסקאוטינג, ולהפך כאשר זה לא קורה. יש להתסכל על מועדון כגוף חי; כאשר מערכת אחת לא פועלת כמו שצריך, הכל מדשדש.

נחזור בחזרה לנושא. לסטר סיטי שיחקה בצורה נפלאה לאורך כל העונה ורשמה באופן סנסציוני רק 3 הפסדים לאורך כל העונה, כאשר 2 מהם היו לארסנל (אולי בזכות זה הם סיימו במקום השני בטבלה, ולא במקום הרביעי הידוע והנוח). המאמן "הגרוע" התברר כגאון וכריזמטי יוצא דופן; הרי מי לא זוכר את ה-"אנחנו בליגת האלופות, אנחנו בליגת האלופות! דילי דינג, דילי דונג!" המפורסם שלו, ועוד ציטוטים רבים שנכנסו להגדה זו בין הפסקאות ועוד רבים אחרים שלא. השחקנים האלמוניים נבחרו לשחקני העונה, ואחד מהם אף ברח לשורותיה של האלופה החדשה, צ'לסי; שם, הוא המשיך לבנות את שמו כאחד הקשרים הטובים בעולם.

אבל העונה בסופו של דבר הסתיימה, ואיתה גם ההצלחה. הקבוצה חזרה להיאבק מתחת לקו האדום, ובסופו של דבר, קלאודיו ראניירי הודח מתפקידו. באחת הפרידות הכואבות והמרגשות שהכדורגל האנגלי חווה בשנים האחרונות, האיש שעשה את הבלתי יאומן הלך הביתה, והמשיך לצפות בקבוצתו האהובה ובעוזרו שייקספיר מעלה את לסטר לרבע גמר ליגת האלופות. הסיפור הגדול ביותר של הכדורגל העולמי בשנים האחרונות הסתיים, ואנו נאלצנו לחזור לשגרה מלאת הכסף והתעשייתית. אבל אנחנו תמיד נהיה כאן, כדי להזכיר לכם את לסטר סיטי. הקבוצה שהתגברה על הכל ועשתה את הבלתי יאומן. הוליווד, גרסת המציאות – Where Dreams Come True.

נ.ב: מאז ששייקספיר עלה לתפקיד, לסטר לא הרבתה להפסיד. בעצם, השועלים ניצחו 7 מתוך 13 משחקי סיום העונה – וניצלו מירידה. שמים לב לחוקיות מסוימת?